בית הלוי חלק ב קמט

[ד] הרמב"ם בפרק ט' מה' שכנים הלכה י' כתב מי שבא לחפור בור בסוף שדהו אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואם נמלך חבירו לחפור בור בצידו צריך להרחיק מן כותל הבור ג"ט עד שיהי' חלל בין שני הבורות ששה טפחים ואם הי' שדה חבירו עשוי' לבורות אינו חופר עד שירחיק מן המיצר ג"ט וכשיבא חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג"ט, ובודאי צריך עיון למה כתב רק הרחקה ולא הזכיר שצריך ג"כ לסוד בסיד כמו שכתב איהו גופי' גבי כותל בנין בהלכה א' לא יחפור אדם בור כו' בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק מן הכותל ג"ט וסד בסיד לכותל הבור וכבר הקשה כן הכ"מ ותי' דרק שם דאיכא כותל משו"ה צריך גם סיד לבד ההרחקה שלא יתקלקל הכותל אבל הכא דליכא כותל בנין סיד זה אינו לא מעלה ולא מוריד וכן כת' הב"י בבדק הבית ועפ"ז סתם הב"י בשו"ע דבסעיף י' כת' כלשון הרמב"ם בכותל בנין דצריך הרחקה וגם סיד ובסעיף י"ח גבי מי שבא לחפור בור סמוך לבורו לא הזכיר סיד כלל אמנם הטור בסעיף י"ח אחר שכת' דברי הרמב"ם סיים וז"ל ויסוד כל אחד כותל בורו בסיד לדעת הרמ"ה שצריך הרחקה וגם טיחת סיד אבל א"א הרא"ש ז"ל כת' דבחדא סגי, ועיין באלפסי במשנה דלא יחפור נדפס שם על הגליון וז"ל לדעת הרמ"ה צריך הרחקה ג"ט וגם סד בסיד ולדעת מיימני וסמ"ג וטור סגי בחד מנייהו, הרי דגם הגהה זו הבין בדברי הרמב"ם דבסמוך לבור א"צ סיד ומחלק כהב"י בין כותל בור לכותל בנין. אמנם בודאי דהגהה זו נדפסה בטעות דהרי בסמ"ג ה' נזקי שכנים מבואר להדיא ההיפוך דהבא לחפור סמוך לבור צריך להרחיק ג"ט וסד בסיד ובע"כ דהוא טה"ד וצ"ל כן הוא דעת מיימני והסמ"ג ולדעת הטור סגי בחדא מנייהו) ודברי הב"י אלו נפלאים טובא דהרי עיקר דינא של סיד הנאמר במשנה דריש לא יחפור הרי קאי על כותל בור וכדמשנינן בגמ' שם פתח בבור וסיים בכותל אמר אביי ואיתימא ר"י מכותל בורו שנינו רק דהרמב"ם ס"ל דכותל בנין שוה לכותל בור, ועכ"פ לא למדו לכותל בנין רק מכותל בור הנאמר במשנה וכיון דבבנין כ' דצריך גם סיד דס"ל דנפשטה האיבעי' דוסד תנן האיך אפשר לומר דבבור אין צריך סיד, והיותר תמוה מה שכ' הב"י מסברא דנפשי' דבבור סיד לא מעלה ולא מוריד ובמשנה תני סיד גבי בור וע"כ דברי הב"י צ"ע טובא. ולכאורה נראה מוכרח לומר דבהלכה י"ח סמך עצמו על מה שכבר ביאר בהלכה א' דלבד ההרחקה צריך גם סיד ולא בא בהלכ' יו"ד רק לברר דין אימת רשאי לסמוך להמיצר ואימתי אינו רשאי וקיצר בפרטי הדין וכן מצאתי בב"ח ולפי"ז יש להבין קצת לשון הטור דאחר שהעתיק דברי הרמב"ם סיים ויסוד כל אחד כותל בורו בסיד לדעת הרמ"ה דלמה לא נקט גם הרמב"ם דגם הוא ס"ל דוסד תנן וכמש"כ בהלכה א' ועיין בב"ח שעמד בזה וז"ל אע"ג דגם הרמב"ם הכי ס"ל מ"מ כיון שלא כתב כאן בפירוש ויסוד בסיד לא הזכירו רבינו ובודאי הוא דחוק קצת. והנראה עוד יותר בדעתו שמשו"ה קיצר כאן משום דמשכחת לה לפעמים שא"צ לסוד כלל (דבדף י"ז) פליגי אביי ורבא בבא לסמוך למיצר דרבא אמר אינו סומך ואפי' לר' יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו שאני הכא דא"ל כל מרא ומרא דמחית מרפית לה לארעאי (ובדף י"ט) אמרי דבבא דרישא תני הזיקא דמתונתא ומשו"ה כתבו התוס' בריש הפרק דהמשנה איירי רק בבור שיש בו מים אבל באין בו מים א"צ הרחקה ג"ט והא דאמר רבא כל מרא ומרא הוא דמשו"ה חשיבי גירי דילי' ומשו"ה אסור גם לר' יוסי כיון דמיד מתחיל ההיזק אבל עיקר ההרחקה הוא משום המים שיבואו אח"כ, ובשיטה מקובצת הביא בשם כמה מהראשונים דס"ל דהמשנה איירי גם באין בו מים והא דאמרינן דרישא הוא הזיקא דמתינתא היינו משום דאיירי בכל גווני ואיירי גם ביש בו מים וכן כתב הטור בסעי' י"ח וז"ל ואם שדה חבירו עשוי לבורות אז צריך להרחיק מן המיצר ג"ט אפי' אם חופר בור בלא המים וכשיבוא חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג"ט ויסוד כ"א כותל בורו בסיד לדעת הרמ"ה שצריך הרחקה ג"ט וגם טיחת סיד הרי דהתוס' ס"ל דבלא מים א"צ אפי' הרחקה והטור ס"ל דגם בלא מים צריך הרחקה וגם צריך סיד למאן דס"ל דנפשטה האיבעי' דוסד תנן, ובדעת הרמב"ם נוכל לומר דהוא ס"ל סברא שלישית כמכריע בין הני שני הסברות דהרי ז"ל בהלכה א' לא יחפור אדם לא בור ולא יביא אמת המים ולא יעשה בריכת המים כו' אלא א"כ הרחיק מן הכותל ג"ט ויסוד בסיד לכותל בור זה כו' כדי שלא יבלעו המים ויזיקו כותל חבירו הרי מבואר להדיא בדבריו דאע"ג דאיהו ס"ל דנפשטה האיבעי דוסד תנן מ"מ א"צ לסיד אלא משום דיש בבור מים ויזיק המתונתא לכותל אבל בלא מים מוכח להדי' דס"ל דא"צ לסוד אבל לענין הרחקה של ג"ט אינו מבואר בדבריו האיך ס"ל אם הוא בור בלא מים ונוכל לומר דסברא ליה דהרחקה צריך גם בלא מים משום החפירה לחודא (וכן משמע קצת לשונו) וכמו שאמר רבא דטעם משום כל מרא ומרא ורק דאם הרחיק כדינו ס"ל דמצד החפירה עצמו שוב א"צ יותר דטפי מג"ט אין מקלקל כלל בחפירתו ורק דאם יש בו מים המתונתא יזיק יותר ויותר ומשו"ה צריך ג"כ לסוד שלא יכנסו בו המים ובלא מים א"צ לסוד וסגי בהרחקה לחודא אבל ההרחקה צריך מצד החפירה בעצמה דלא גריעי חופר בור ממחרישה דתנן במשנה דצריך להרחוקו ג"ט אע"ג דאין בו מתונתא כלל וכמו דאיתא בגמר' שם ולהתוס' נצטרך לדחוק לחלק בין חופר בור למחרישה שהולך על פני כל אורך הכותל, ומשו"ה (בדף י"ז) דאיירי רבא רק לענין הא דצריך להרחיק קאמר הטעם משום כל מרא ומרא דזה צריך גם בלא מים, ואם נאמר כן הרי מיושבים דברי הרמב"ם דבהלכה א' כתב הך דינא דבור עם מים צריך הרחקה וגם סיד ובהלכה יו"ד הא לא איירי בדין של הרחקה כמה הוא רק בא לכתוב החילוק אימתי רשאי הראשון לסמוך למיצר בשדה שאינו עשוי לבורות ובעשוי לבורות אינו סומך ומוכרח להרחיק ג"ט ולא הזכיר דינו של סיד דהא משכחת לה לפעמים שאין צריך סיד וכמו בחופר בור לתשמישים אחרים ולא למים וראי' לזה דלא הזכיר רק בור לחודא ולא אמת המים ולא בריכת הכובסים כמו שהזכיר בהלכה אחר ואם יהי' בור עם מים לא הוצרך לכותבו כאן כי כבר כתבו בהלכה א' דבמים גם בכותל בנין צריך להרחיק וגם סיד וכ"ש בכותל בור כן הי' נראה נכון בדברי הרמב"ם ומשו"ה הטור דכ' אפי' בלא מים לא כת' רק דלדעת הרמ"ה צריך לסוד דלהרמב"ם א"צ, אמנם זהו דחוק קצת דנצטרך לפרש דשדה עשוי לבורות דלא כפרש' דהיינו בית השלחין שצריך להשקותה תדיר רק שעשוי לבורות לתשמישי' אחרים להטמין בה פירות וכדומה

והנה אם נאמר כמש"כ בדעת הרמב"ם דטעמא דכל מרא ומרא הוא רק להרחקה וסיד הוא רק משום המים היה נראה לישב דעת הרמב"ם יותר בפשיטות דגם בהלכה יו"ד איירי בכל אופני בור וגם עם מים ומ"מ לא הוצרך להזכיר שם סיד כלל דהנה לרבא דקאמר דהראשון אסור לסמוך אע"ג דאין לחברו בור כלל ואפי' לר' יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו מ"מ בור שאני דא"ל כל מרא ומרא, ויש להסתפק לרבא אם נאמר כדעת הפוסקים דנפשטה האיבעי' דוסד תנן ומצריך המשנה הרחקה וגם סיד וא"כ יש לעיין הראשון הבא לסמוך האיך דינו אליבא דרבא אם לא מצריך לי' רבא רק הרחקה לחודא או צריך גם סיד, והנה לדעת הטור דס"ל דלמ"ד דס"ל דוסד תנן גם בחופר בלי מים צריך הרחק וסיד דס"ל דמשום החפירה לחודא צריך לשניהם ולא מהני הרחקה לחודא ומשמע דס"ל דגם כשמרחיק ג"ט מ"מ עוד מקלקל יותר וצריך לסיד להחזיקו א"כ הא פשיטא דלרבא גם הראשון צריך שניהם וגם לדעת התוס' הא אין מקום להסתפק בזה כיון דס"ל דמצד החפירה בעצמה אפי' הרחקה א"צ ורק משום המים שיבואו אח"כ הוא דצריך להרחיק א"כ הרי אין לנו שום מקום וסברא לחלק בין סיד להרחקה כיון דגם ההרחקה הוא רק משום המים שיהי' אחרי כן ואפ"ה ס"ל לרבא כיון דקצת