בית הלוי חלק ב קמו

שתבעה כתובתה בב"ד ואבדה המזונות שוב לא תמכור ומש"ה נאמנים היורשים לומר על תביעתה פרענו כיון דמעתה לא תמכור עוד ושוב אין הנכסים בחזקתה מעתה ומש"ה גם באיכא עדים שנשרפה נאמנים יורשים לומר פרענו למ"ד משום חינא ואפשר סבירי להו לרב ושמואל כמ"ד משום חינא

[ו] ובדברינו אלה יש מקום לישב מה דהיה קשה לי טובא דבכתובות (דף פ"א) מבעי' לה בגמ' בשומרת יבם שמתה מי קוברה אם יורשי הבעל או יורשי האשה וקאמר אביי אף אנן נמי תנינא אלמנה נזונית מנכסי יתומים כו' יורשי' יורשי כתובתה חייבין בקבורתה ואיזהו אשה שיש לה שני יורשין זו שומרת יבם, ולכאורה קשה טובא על אביי דמדקדק הך יתור לשון של יורשים יורשי כתובתה דמה יאמר על הך ברייתא (דף צ"ז) דקתני בה כשם שמוכרת שלא בב"ד כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרין שלא בב"ד ולמה תני הכא כהך לישנא ולא תני יורשי כתובתה דשם לא שייך כלל דיוקא דאביי ומוכרח דאין זה דקדוק וצע"ג, ולפי דברינו דלעיל יש מקום לישבם דכיון דבאלמנה נשואה לא תיקנו כלל משום חינא ואם הפסידה מזונות שוב אינה מוכרת וא"כ הרי הך דינא דיורשי כתובתה מוכרים שלא בב"ד הרי אין לה מקום רק אם היא לא תבעה כתובתה דאז היא בעצמה היתה יכולה למכור משום מזוני ומש"ה גם כשמתה תני בברייתא דגם יורשיה מוכרים הגם דאין ליורשים מזונות מ"מ תיקנו רבנן דגם יורשים מוכרין משום חינא כשירשתה בתה או אחותה דלא גריעי היורשים מגרושה או אלמנה מן האירוסין שמוכרין משום חינא דאע"ג דאלמנה נשואה בעצמה כתבנו לעיל דהיכא דאבדה המזונות שוב אינה מוכרת משום דאיהי הפסידה בעצמה ובידה שלא לגרום כן ומש"ה לא שייך בה לתקן בשביל זה אבל ביורשים הא לא שייך סברא זו ומש"ה גם הם מוכרין. אבל היכא דהאלמנה תבעה כתובתה בב"ד בעודה בחייה דכתבנו דשוב אינה מוכרת משום דאיהי אפסידה אנפשה ולא שייך בה תקנה דחינא כיון דבידה למכור קודם התביעה א"כ אח"כ כשמתה הא פשיטא דאין היורשים מוכרים שלא בב"ד כיון דכבר היא בעצמה לא היתה יכולה למכור ולא עדיפא היורשים ממנה בעצמה וזה ברור ורק אם לא תבעה עדיין כתובתה הוא דמשכחת להך דינא, והנה הרא"ש בפרק אלמנה סימן י"ג הביא דברי תשובת האלפסי שכתב דאם מכרה האלמנה קודם שנשבעה מ"מ הוי מכירה ומדייק לה מהא דאמרינן בשלמא מן הנשואין מוכרת משום מזוני ובע"כ מיירי דבלא נשבעה עדיין דבנשבעה הא שוב אין לה מזונות שאינה נשבעת עד שתתבע כתובתה בב"ד ומשעה שתבעה הא אין לה מזונות והרשב"א והר"ן חלקו ע"ז וכתבו דמשכחת לה דרצתה לישבע בלא תביעת הכתובה יעו"ש בדבריהם. וא"כ להאלפ"ס דס"ל דלא משכחת לה דתשבע ויהי' לה מזונות א"כ הך דינא דיורשי כתובתה מוכרת שלא בב"ד הא לא משכחת כלל באלמנה נשואה דאם נשבעה הרי כבר אין לה מזונות והיא בעצמה אינה מוכרת וכ"ש דהיורשים שלה אינם מוכרים ואם עדיין לא נשבעה הא קיי"ל שבועות (דף ל"ט) דאין אדם מוריש שבועה לבניו ואין היורשים נוטלים כלום ולא משכחת לדינא דברייתא רק במן האירוסין או בגרושה דמכירתם הוא משום חינא וגם אחר התביעה מוכרת ומש"ה גם היורשים מוכרים אע"ג דכבר נשבעה אבל באלמנה נשואה הא לא משכחת כלל לפי דברינו דבלא נשבעה אין היורשים נוטלים כלום ובנשבעה גם היא אינה מוכרת וכ"ש היורשים דידה, ורק משכחת לה היכא דתבעה רק מקצת כתובתה ונשבעה רק על המקצת דאז יורשיה יורשים אותו מקצת ושפיר מוכרים אותה שלא בב"ד דגם היא היתה יכולה למכור דכיון דלא נשבעה רק על מקצת והניחה המקצת הא ודאי דיש לה מזונות גם להאלפ"ס דהא לא גריעי מגבתה מקצתה דקיי"ל כרבנן דיש לה עדיין מזונות, וכן הוא להדי' בספר דרוש וחידוש דבנשבעה על המקצת גם להאלפ"ס יש לה מזונות והרי בנשבעה על מקצת אותו מקצת שנשבעה יורשים דידה נוטלים אותו והמקצת שלא נשבעה נוטלים יורשי הבעל דאין אדם מוריש שבועה לבניו, ונמצא אשה זו יש לה שני יורשים יורשים דידה ויורשי הבעל ומש"ה ניחא הא דנקטה הברייתא הך לישנא יורשי כתובתה מוכרים שלא בב"ד דהברייתא איירי גם בנשואה ולא משכחת לה רק בכה"ג ונאמר דאביי דמדקדק (בדף פ"א) הך לישנא יסבור הכא כמ"ד משום חינא ולדידיה לא משכחת לה רק בכה"ג ומ"ד הכא משום שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולדידי' בכל גווני מוכרת וא"כ הא משכחת לה גם בנשבעה על כל הכתובה נאמר דאיהו לא ס"ל כלל הך דיוקא וכמו דס"ל לרבא (בדף פ"א) דלא חשש להך דיוקא, (ויש להעיר קצת לדעת האלפס הנ"ל מהא דבגיטין (דף י"ח) איתא, מאימתי כתובה משמטת רק אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה ומביא שם תני' כוותי' דשמואל כו' כתובת אשה שזקפן במלוה משמטין כו' ומאימת נזקפים במלוה משעת העמדה בדין ופרש"י דהעמדה בדין הרי הוא כזקיפה, וא"כ תיקשה לשמואל מהא דבשבועות (דף מ"ח) קאמרי רב ושמואל דאין אדם מוריש שבועה לבניו ופריך שם מהא דתנן מתה יורשיה מוכרין כתובתה עד עשרים וחמש שנים ומשני הכא במאי עסקינן כשנשבעה ומתה ולהאלפ"ס דכל שבועה הוא כתביעה בב"ד וא"כ תיקשה לשמואל דהאיך מוקים לה כשנשבעה א"כ הא כבר הוא תביעה בב"ד והאיך יכולים לגבות עד עשרים וחמש שנים הרי אחר שבע שנים הוא שמיטה ונשמטין אליבא דשמואל ואי דעשו פרוזבול א"כ הא הזכירו כתובתה ויכולים לעולם לגבות ויש לישב ולא באתי רק לעורר להמעיין)

[ז] והנה (בדף צ"ט) דרצה הגמר' לפשוט דבאומר לשלוחו זבין לי כורא ואזל וזבין לי' ליתכא דלא הוי מעביר על דעתו מהא דתנן היתה כתובתה ת' זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון שוה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולם מכרן קיים ופרש"י והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה ומכרה להראשון במנה דהיינו זבין לי' כורא וזבין לי' ליתכא ומשני דאיירי בקטינא ועי' בחידושי הריטב"א והרא"ה שם במה שדחקו לישב דהאיך מדמה לה לזבין לי כורא דמי אמר לה שתמכור בעד כל הכתובה בבת אחת עד דמדייק מני' דבכה"ג אינו מעביר על דבריו יעו"ש מה שכתבו בזה. והנראה דהרמב"ם מפרש להסוגיא דה"ק דהרי היורשים לא עשו אותה כלל שתהי' שליח למכור הנכסים רק הב"ד נתנו לה רשות ועשו אותה לשליח למכור, ולפי מה שנתבאר לעיל דאפי' לרבנן דס"ל דגרושה או ארוסה ג"כ מוכרת משום חינא מ"מ באלמנה נשואה לא תיקנו בה כלל שתהי' יכולה למכור משום חינא והא דמוכרת הוא רק משום מזוני וכיון דעיקר מה שיש לה רשות למכור הוא רק משום טובת היורשים שתפסיד המזונות א"כ הרי התכלית הנרצה בזה שיש לה רשות למכור הוא רק כדי שתמכור כדי כל הכתובה דבמכירת מקצתה של הכתובה הרי עדיין יש לה מזונות לרבנן והך משנה הרי בע"כ ס"ל בזה כרבנן מדקתני מכרה לזה במנה ולזה במנה ואי הוי ס"ל להמשנה דבמכרה מקצתה שוב אין לה מזונות הרי שוב לא היתה יכולה למכור לכ"ע למאן דאמר משום חינא וכמש"כ למעלה דגם לרבנן מכיון שהפסידה מזונות שוב אינה מוכרת והך משנה הא איירי באלמנה ולא בגרושה דהא תני בריש' להדי' אלמנה שהיתה כתובתה מאתים כו' היתה כתובתה ת' זוז ומכרה לזה במנה כו' הרי דקאי על אלמנה וגם הא בע"כ איירי בנשואה ולא בארוסה דהרי בכתובות (דף נ"ו) איפסיקא הלכת' כר"א בן עזריה דקאמר דבנתארמלה מן האירוסין אין לה רק מנה ומאתים ולא תוספת דהתוס' לא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וא"כ במשנה דקתני היתה כתובתה ת' זוז ע"כ איירי בנשואה דודאי דוחק לומר דהמשנה תפסה לה אשת כהן שלא לצורך ובכל דוכתא איירי סתם באשה שכתובתה העיקר הוא מאתים וכיון דבע"כ איירי המשנה באלמנה נשואה והיא אינה מוכרת רק משום