בית הלוי חלק ב קמה

סימן מה ישוב לדעת הרמב"ם וביאור סוגי' בכתובות דף צ"ט

אה"ע סי' ק"ג סעי' ח' הית' כתובתה ת' זוז ומכרה לזה מנה שוה בשוה וכן לשני וכן לשלישי ומכרה לרביעי שוה מנה ודינר במנה של רביעי בלבד מכרה בטל כן הוא לשון הרמב"ם, וכבר הקשו רבים עליו דהרי במס' כתובות (דף צ"ט) אבעי' לן באומר לשלוחו זיל זבין לי כורא ואזל וזבין ליה ליתכא מאי ורצה הגמ' למפשט מהא דתנן מכרה לזה במנה ולזה במנה כו' דרק של אחרון בטל אבל הראשונים קיים אע"ג דמכרה מעט מעט ולא בבת אחת ודחי דאיירי בקטיני פירש"י דלא היה ג' שדות ביחד ואינם ראוים לאדם אחד וא"כ לפי מה דקיי"ל באמר לשלוחו זבין לי כורא וזבין ליתכא דמכרו בטל וכמו שפסק הרמב"ם בפרק א' מה' שלוחין ובשו"ע חו"מ סי' שפ"ב א"כ ע"כ איירי הך דהכא רק בקטיני ואמאי סתמו הרמב"ם והשו"ע הכא דבריהם כאן ועיי' בב"ש מה שנדחק בזה ועיי' בטור כאן שכתב להדי' דלמאן דס"ל במכור לי כורא וזבין ליתכא דמכרו בטל איירי הכא רק בקטיני יעו"ש, והנראה לישב דעתו של הרמב"ם בזה דבכתובות (דף צ"ז) תנן אלמנה בין מן הארוסין ובין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד ר' שמעון אומר כו' מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד מפני שאין לה מזונות ואמרינן בגמ' בשלמא מן הנשואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט אמר עולא משום חינא ור' יוחנן אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין מאי בינייהו א"ב גרושה למ"ד משום חינא גרושה נמי בעי חן למ"ד שלא תתבזה גרושה לא איכפת לי' ופריך תנן גרושה לא תמכור אלא בב"ד ומשני הא מני ר"ש היא דלדידי' כל שאין לה מזונות אינה מוכרת ופריך אי ר"ש הא תני לי' רישא מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד פי' וידעינן מני' דה"ה גרושה ומשני מה"ד מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה דנפיש חן דידה תבעי חן פי' והוי ס"ד דבגרושה נשואה גם ר"ש מודה לסברא דחינא, והקשו המפרשי' דהרי גם זה ידעינן מסיפא דקתני שם מכרה כתובתה או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בב"ד ומפרשינן בגמ' הטעם דס"ל דבקיבלה מקצתה של כתובה שוב אין לה מזונות ומש"ה לא תמכור השאר דאתי' כר"ש דכל שאין לה מזונות אינה מוכרת והרי הסיפא איירי בנשואה דארוסה הרי אין לה מזונות ולא שייך לחלק בין מכרה מקצתה ללא מכרה כלל ובכל גווני לר"ש אינה מוכרת וכיון דאיירי בנשואה אמאי לא תמכור השאר דנהי דאבדה המזונות מ"מ אכתי תמכור משום חינא דהא לא גריעי מגרושה דאין לה כלל מזונות ומוכרח דר"ש לא ס"ל סברא דחינא כלל גם בנשואה וכל שאין לה מזונות שוב אינה מוכרת וא"כ הא ק"ו בגרושה דאינה מוכרת, ועיי' בהפלאה מה שתי' קושי' זו לפי שיטת התוס' ולשיטת רש"י נשאר בקושי' יעו"ש וגם לפי פירושו של התוס' אין תירוצו מרווח כאשר יראה המעיין בדבריו: ז

והנראה לישב זה דעולא ס"ל דהרי הך סברא דחינא הוא תקנתא דרבנן דחכמים תיקנו שתוכל למכור שלא בב"ד כי היכי דימצאו האנשים חן בעיני הנשים לשיטת רש"י או להיפוך לשיטת התוס' וס"ל לעולא דלא תיקנו תקנה זו אלא בארוסה או בנשואה ובגרושה אבל באלמנה ונשואה לא תיקנו כלל כיון דבלא"ה יש להם חן כיון דבלא"ה הרי תהי' יכולה למכור שלא בב"ד לר"ש משום מזוני ולא צריכא כלל לתקנתא דחינא וא"כ הא שפיר משני עולא דהך בבא דגרושה לא תמכור איצטריך לר"ש דבלא"ה הי' ס"ד דר"ש מודה לסברא דחינא גבי נשואה דנפיש חן דידה ומודה דנשואה גרושה מוכרת משום חינא והא דבמכרה מקצתה ס"ל לר"ש בסיפא דלא תמכור את השאר הוא משום דבאלמנה נשואה לא תיקנו כלל משום חינא דהרי יכולה למכור משום מזוני וכיון דכבר הפסידה מזוני משום שמכרה מקצת כתובתה מש"ה לא תמכור השאר דמשום חינא לא שייך כאן כיון דבתחילה הי' בידה למכור הכל בבת אחת ואיהי בעצמה אפסידה אנפשה במה דחלקה המכירה לשני פעמים וגם הנשים לא תמנענה להנשא בשביל זה כיון דיש להם תחבולה למכור הכל בבת אחת, אבל בגרושה דליכא טעמא דמזוני כלל שפיר הוי ס"ד דמודה ר"ש דתיקנו בה משום חינא ומש"ה איצטריך הך בבא לר"ש

[ג] ובזה מיושב לנו היטב הא דאמרינן שם בגמר' על הך משנה דמכרה מקצתה לא תמכור השאר אלא בב"ד מתניתין מני ר"ש היא דתני' כו' ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מקצתה אבדה מזונות, וכתבו התוס' בד"ה מתניתין וז"ל וא"ת ממתניתין נמי תפשוט דאתי' כר"ש מדתני לא תמכור השאר אלא בב"ד דהיינו כר"ש דס"ל כל שאין לה מזונות לא תמכור, ולפי דברינו ניחא דלמ"ד דטעמא דרבנן משום חינא הרי י"ל דגם רבנן ס"ל סברא דר"ש דיכולה למכור משום מזוני (ובלא"ה נראה דודאי הוא כן דודאי דאין לנו לומר דרבנן ור"ש יחלקו בסברות מהופכות דר"ש לא ס"ל סברא דחינא רק סברא דמזונות ורבנן לא ס"ל סברא דמזונות כלל רק סברא דחינא וכמו שכתב זה הפני יהושע, וכן כתב להדי' בחידושי רשב"א והריטב"א שם דגם רבנן ס"ל סברא דמזוני וכתבו דמש"ה גם בתוספת כתובתה ונדוני' דלא שייך סברא דחינא מ"מ מוכרת משום מזוני יעו"ש בדברי'), וא"כ להך מ"ד דס"ל סברא דחינא הרי כתבנו דבנשואה ליכא טעמא דחינא כיון דאיכא בה טעמא דמזוני ולדידי' הרי מצי אתי' הך משנה דלא תמכור השאר גם כרבנן דאע"ג דס"ל דגם בארוסה או גרושה מוכרת מ"מ באלמנה ונשואה מצי ס"ל דלא תמכור היכא דאבדה מזונות ומש"ה לא מוקמינן לה כר"ש רק במה דס"ל לר"ש בברייתא דבמכרה מקצת כתובתה שוב אין לה מזונות ומיושב קושי'

התוס'

[ד] אמנם כל זה לא שייך רק למ"ד משום חינא דהוא תקנתא דרבנן ושייך לומר כמש"כ דבאלמנה ונשואה דלא צריך לתקנה זו לא תיקנו כלל, אבל לרב יוסף דקאמר טעמא דרבנן לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד הרי לא הי' בדין זה שום תקנה דרבנן כלל רק אומדנא בעלמא שאמדו חכמים דעתו של הבעל שרצונו ודעתו הוא שלא תתבזה אשתו בב"ד ומש"ה יכולה למכור וא"כ הרי כ"ש דבנשואה הוא רוצה שלא תתבזה וא"כ גם באלמנה נשואה הגם דאיכא בה הך סברא דמזוני מ"מ שייך בה גם הך סברא דבודאי דעתו שלא תתבזה וא"כ לדידי' גם היכא דאבדה מזונות מ"מ מוכרת שלא בב"ד ולדידי' הא שפיר כתבו התוס' דהך משנה דקתני מכרה מקצתה לא תמכור השאר בעל כרחך לא אתי' רק כר' שמעון דסבירא ליה דארוסה אינה מוכרת דלא ס"ל הך סברא דאדם רוצה שלא תתבזה דכרבנן הא לא מצי אתי' כלל והגמ' דאמרה מתניתין מני ר"ש היא ומביא לר"ש דברייתא הוא משום דהך סוגי' אזלא לכ"ע ולמ"ד משום חינא הא בדין זה דלא תמכור השאר מצי אתי' גם כרבנן ומש"ה לא מוכיח הגמר' דהוא רק כר"ש רק ממה דס"ל לר"ש דבמכירת מקצתה אבדה מזונות

[ה] ולפי זה לעולא דס"ל משום חינא ובנשואה לא תיקנו כלל א"כ באלמנה נשואה ותבעה כתובתה בב"ד דג"כ אבדה מזונות שוב לא תמכור וכמו דהכא דמכרה מקצתה אליבא דר"ש דאינה מוכרת הרי כמו כן בתבעה כתובתה לדידן דמשום חינא הא לא שייך כאן כיון דהיתה יכולה למכור קודם התביעה בב"ד, ומיושב בזה היטב מה דהקשו התוס' (בדף צ"ו) בד"ה נכסי בחזקת אלמנה וז"ל וא"ת מה טעם כו' וכי תימא דחשבינן לי' בחזקת אלמנה משום דמוכרת שלא בב"ד א"כ לרב ושמואל נהי דלא ס"ל דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ כשאבדה כתובתה לא יהיו היורשים נאמנים לומר פרענו כיון דמוכרת שלא בב"ד הנכסים בחזקתה וכי תימא דמוכחא מילתא מדלית לה כתובה דמחמת פרעון נקרעה מיהו היכא דאיכא עדים שנשרפה לא להמני' ושמא י"ל אי איכא הכי נמי עכ"ד התוס', ולפי הנ"ל ניחא בלא"ה דהרי הטעם דמוכרת שלא בב"ד הוא משום מזוני וא"כ מיד