בית הלוי חלק ב קמג

מקרי אינו יכול להקדישו ומש"ה מחק גבי אתרוג תיבת לי והוא תירוץ נכון. אמנם אכתי קשה לי על הר"ש וכן מצאתי שם בשעה"מ עצמו שהקשה כן מהך סוגיא דגיטין דתני הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אביי הא מני ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא כיון דלא כפלי בטל התנאי ורבא משני דבטל התנאי משום דהוי מעשה קודם לתנאי ורב אדא בר אהבה משני משום דהוי מעשה ותנאי בדבר אחד רב אשי אמר הא מני רבי היא דאומר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ומאי משני רב אשי דהא כיון דאמר לי הא אינה יכולה להקדישו ואינה קונה אותו כלל, והוסיף עוד השעה"מ דכאן אי אפשר לומר דג"כ נמחוק תיבת לי דא"כ תיקשה אדתני ברישא של הברייתא דבאמר והנייר שלי אינה מגורשת דלא נתן לה כלל הנייר עדיפא ה"ל למתני רבותא דגם באמר ע"מ שתחזירהו לי דהקנה לה הנייר ג"כ אינה מגורשת משום דאינה יכולה להקדישו, והשעמ"ה קיצר קצת בקושיתו ועיקר הקושי' הוא דהא בגט קיי"ל כרבנן דאמרי איצטלית דוקא ואינה יכולה ליתן דמיו כמו באתרוג ואמאי מגורשת, ולפום רהיטא היה נראה לדחוק בזה דהרי בכל מתנה ע"מ להחזיר מודים רבנן דלכל הפחות אם נאבד או מכרו דאינו בידו דנותן דמיו וסגי ורק בגט לחודא ס"ל דאיצטלית דוקא משום דאמרינן דעתים של הבעל דלצעורה קמכוין וכמו דאיתא להדיא בגיטין (דף ע"ד) והנה בנתינת הגט הרי יש בו שני ענינים אחד דמקנה לה עצם הגט וכדכתיב ונתן בידה ונעשה גוף הגט שלה, שנית דמגרשה בקבלתה זו ואם התנה עמה ע"מ שתחזירהו לי הרי קאי התנאי על הני שני ענינים יחד דאם לא תחזירנו לו לא תתגרש בו וגם עצם הגט אינו מקנה לה ויהיה גזל בידה למפרע ונאמר דס"ל לרבינו שמואל דהא דאמרי' דבגט לצעורה קמכוין אינו רק על ענין הגירושין דמכוין לצערה בזה דגוף החפץ יהיה מעכב הגירושין דאפילו תתן דמיו יתבטל הגט וזה גופה הצער זה שיתבטל הגט וכמו שכתבנו לעיל אליבא דהר"ן והריטב"א ולא דמצערה במה שנוטל ממנה זה החפץ דבחפץ שאינו חשוב כנייר מאי איכא למימר ומש"ה ס"ל להר"ש דהצער הוא מה שיתבטל הגט על ידה וס"ל להר"ש דרק לענין זה שיתבטל הגט כוונתו לצערה אבל לענין הקנאת הגט גם רבנן מודים דהרי הוא ככל מתנה ע"מ להחזיר דמהני גם נתינת הדמים, ולפי"ז יצא לנו חידוש אחד דגם לרבנן אם נאבד או נשרף הגט והיא נתנה דמים נהי דלא נתגרשה בו מ"מ עיקר הנייר קנוי לה למפרע ולא היה גזל בידה למפרע מש"ה כשלא נאבד ומקיימת התנאי ומחזירתו לו שפיר מגורשת דהרי מצד הקנין יכולה להקדישו וליתן דמיו ושפיר קנאתו ויכולה להקדישו ומקרי מתנה ורק דאם תקדישו לא תתרגש בו ולענין הגירושין הרי לא איכפת לן במה דאינה יכולה להקדישו כיון דמצד הקנין יכולה להקדישו, אמנם כל זה לא ניתן לאומרו כלל ולחלק בגט עצמו בין מעשה הגירושין ובין קנין של עצם הגט דהרי לא הקנה לה כלל להדיא ולא אמר לה רק הרי זה גיטך ונכללו בו הני שני עניינים הקנין והגירושין והאיך נחלק ביניהם דאם תתן דמיו לא תתגרש בו ומ"מ עצם הנייר והגט יהיה שלה ובודאי נראה ברור דכל שלא נתגרשה בו ממילא חוזר עצם הגט להבעל וא"כ הרי קשה לרבינו שמואל דאמאי מגורשת כיון דאי אפשר לה להקדישו

[יב] ולכאורה נראה מוכרח לומר אליבא דהר"ש דלרב אשי דמפרש טעם של הברייתא משום דע"מ כמעכשיו דמי מוקמינן הך ברייתא רק כרשב"ג דס"ל גבי איצטלית דאם נאבדה נותנת דמי' ומש"ה מקרי יכולה להקדישו דתתן לו דמיו, דאע"ג דמסקינן בגיטין (דף ע"ה) דגם רשב"ג לא קאמר אלא בנאבד דליתי' בעיני' אבל היכא דאיתא בעיני' לא קאמר מ"מ כיון שהקדישתו ס"ל דמקרי ליתא בעיני' ומהני דמים וכמו שכתב הרא"ש בפרק א' דקידושין דגם באומר ע"מ שתחזירהו לי יכול למוכרו ולהקדישו וליתן לו דמיו דאע"ג דאמר לי כיון שנתן לו דמיו ויכול לקנות שור אחר כיוצא בו מקרי מידי דחזי לי', והרי דעת בעל תה"ד סי' שי"א שהבאנו לעיל דבכל הדברים במתנה ע"מ להחזיר אם הוא בעין אינו יכול ליתן דמיו וכמו דס"ל לרשב"ג גבי גט כמו כן הוא לרבנן בכל הדברים ואעפ"כ הא כ' הרא"ש דיכול להקדישו ומוכרח דס"ל להרא"ש דכשמוכרו או מקדישו מקרי ליתא בעין ויכול ליתן דמים וכמו שכתב כן הקצות החושן בסי' רמ"א ס"ק ז' יעו"ש וכן ס"ל להר"ש ומש"ה שפיר מגורשת, ואין לפקפק על זה דא"כ הרי תתחדש לנו מבוכה גדולה לענין ההלכה דלדידן דקיי"ל כרבנן דבגט איצטלית דוקא וגם בנאבד לא מהני נתינת דמיו א"כ הא גם כשהגט בידה ומחזירתו לו צריך להיות אינו גט אליבא דהר"ש אם אמר ע"מ שתחזירהו לי כיון דאינה יכולה להקדישו לא קנאתו כלל ולא נעשה שלה והרי בשו"ע סתם הדברים דבאמר ע"מ שתחזירהו לי הרי זו מגורשת ותחזיר לו ואמאי לא הזכירו כלל הפוסקים דעת רבינו שמואל דבאמר לי אינו גט גם אם החזירתו לו, וכן באתרוג דקיי"ל בסימן תרנ"ח דגם בנאבד לא מהני נתינת דמיו א"כ גם כשהוא בעין ומחזירו צריך להיות אינו יוצא בו אם אמר לי, זה אינו קושיא די"ל דבשו"ע לא חששו לדעת הר"ש כיון דרובן של הראשונים חלקו על סברתו בזה וכמבואר בתוס' ב"ב (דף קל"ד) שהם גורסים גבי אתרוג תחזירהו לי ואפ"ה קאמר רבא דיצא בו ותירצו שם עיקר הקושיא וכן כתב הרא"ש בב"ב שם וגם בחידושי הרמב"ן על ב"ב שם הביא דברי רבינו שמואל ודחאם והר"ש יחיד הוא בזה ועוד נראה לומר חידוש דין א' דאפי' לדעת רבינו שמואל ג"כ לא פסיקא הדא מילתא ונוכל לומר דגם לדידיה באמר לה ע"מ שתחזירהו לי מגורשת שפיר ויצא בו באתרוג דהרי בגיטין (דף ע"ה) קאמר רב אדא ב"א דתנאי ומעשה בדבר א' התנאי בטל והמעשה קיים וכתבו שם התוס' דהיינו כשהתנאי סותר לגמרי המעשה כגון באומר לה הרי זה גיטך אם תחזירי לי הנייר או גם בע"מ למ"ד דאינו כמעכשיו דהתנאי סותר המעשה דאימת חל הגט בשעה שמחזירתו ואז הא אין הגט בידה וא"כ הרי ודאי נראה דבאמר לה ע"מ שתחזירי לי הנייר לדעת רבינו שמואל דס"ל דכיון דאמר לי אינה יכולה להקדישו וכה"ג לא הוי מתנה א"כ הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר המעשה וממילא בטל התנאי ומגורשת שפיר דא"צ להחזירו כלל, והא דאמרינן בעובדא דבית חורון דכיון דאינו יכול להקדישו בטלה המתנה הוא דשם לא אמרו בלשון תנאי דאמר ליה ואינו לפניך אלא כדי שיבא אבא כו' והוי שיור ומש"ה אינה מתנה אבל בלשון תנאי שפיר י"ל דכיון דאינו יכול להקדישו מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל והמעשה קיים וצ"ע בזה לעת הפנאי, והא דמחק הר"ש תיבת לי גבי אתרוג הלא משום דהיה קשה ליה ממ"נ על הא דאמר רבא נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא הרי דס"ל דהתנאי קיים ומ"מ יוצא אם החזירו ועל זה שפיר קשה ליה דהרי אינו יכול להקדישו ואמאי יוצא בו ואי דנאמר דרבא ס"ל ג"כ הך כללא דרב אדא ב"א דתנאי ומעשה בדבר אחד התנאי בטל ויכול להקדישו א"כ אמאי אמר לא החזירו לא יצא וממ"נ קשה על רבא ומש"ה מחקו הר"ש, ועכ"פ לענין דינא לפי מה דקיי"ל דתנאי ומעשה בדבר א' בטל התנאי שפיר מגורשת אפי' באמר לה לי ושפיר סתם לה בשו"ע דמגורשת ותתן דאפילו אם נאמר כהר"ש הא שוב ממילא בטל התנאי, ואין לנו מקום לחוש רק אם נצרף שני הדיעות יחד היינו דעת רבינו שמואל דבאמר לי מקרי אינו יכול להקדישו ולא הוי' מתנה וגם נאמר כדעת הפוסקים המובא באה"ע סי' ל"ח דס"ל דגם בתנאי ומעשה בדבר אחד התנאי קיים ומש"ה לא חשש ליה בשו"ע כיון דרוב הראשונים חלקו על הר"ש וגם דעת הרבה פוסקים דס"ל דכה"ג התנאי בטל, וכל זה הוא רק לישב פסק של השו"ע אבל בהא דמשני רב אשי הא מני רבי היא בע"כ מוכרחין אנו לומר כמש"כ דלרב אשי מותקמא הברייתא רק כרשב"ג דאין לומר דמוקים לה גם כרבנן דאיצטלית דוקא ורק דכאן מהני משום דהתנאי בטל דהוא סותר המעשה דא"כ הא זהו תירוצו של רב אדא ב"א ומה הוסיף רב אשי על ר"א ב"א וגם למה צריך ר"א לאוקמא