בית הלוי חלק ב קמב

משמע להו להתוס' דאיירי גם בלא כפלי דמסיים רבא לא החזירו לא יצא ואי בדכפלי הא פשיטא דלא יצא ומש"ה הקשו התוס' רק על מימרא השני', וא"כ גם לפי תירוצם של התוס' נוכל לומר להס"ד דאיירי רק בכפלי ולקמן כתבנו עוד ישוב אחר על הא דלהס"ד לא קשה כלל מהא דלא כפלי לתנאי יעו"ש, ועכ"פ ביאור דברי התוס' ודאי נראה כמש"כ דכיון דלצאת בו אין צריך שיהי' שלו לגמרי ומהני גם בע"מ להחזיר מסתמא גם הנותן לא הקנה לו יותר, וא"כ הא מיושב היטב קושי' המקנה בקונ"א מהך דגיטין שהבאנו גבי הרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר דמצריך לי' אביי תנאי כפול דאע"ג דגם גבי גט הא ודאי דאין כוונתו לעיקר להקנות לה במתנה הנייר רק תכלית כוונתו הוא רק כדי שתתגרש בו מ"מ הרי שם ס"ל להסוגי' דעל מנת אינו כמעכשיו וזהו שהקשה שם בגמר' דאמאי מגורשת דהגט הא לא חל רק בשעה שמחזירה ואז אין הגט בידה ועל זה משני אביי שפיר דאינה צריכה כלל להחזירו משום דלא כפלי לתנאי דהרי לעיקר כוונתו דהיינו שתתגרש בו הא לא מהני כלל כפי מה שאמר ע"מ להחזיר דאדרבה אם נקיים התנאי ונחייבה להחזיר יתבטל הגט ושוב ליכא אומדנא כלל דדעתו רק ע"מ להחזיר ואין מקום לחייבה להחזיר רק מכח התנאי ובאמת יתבטל הגט וא"כ שוב הדרינן לכללא דדיני תנאי דצריך להיות כפול וכיון דלא כפלי בטל התנאי והמעשה קיים ומש"ה מגורשת

[ט] ובדברים הללו נתחדש לנו סברא חדשה דלפי המסקנא דקיי"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ויכולה להתגרש גם בע"מ להחזיר א"כ גם להסוברים בכל ע"מ דצריך ג"כ תנאי כפול מ"מ גבי גט גם בלא כפלי מהני דאיכא אומדנא דמוכח דודאי לא נתכוין להקנות לה רק כפי מה שנצרך למעשה הגט לא יותר ומחויבת להחזירו ואם לא החזירתו בטל הגט וכמו דס"ל להתוס' דקידושין גבי אתרוג דאם לא החזירו לא יצא גם בלא כפלי לתנאי. אמנם כל זה הוא רק לענין דצריכה להחזיר לו גוף הגט אם הוא בעין ואם יהיה נאבד תתחייב להחזיר לו דמים וכמו דהוי הדין בכל ע"מ להחזיר דכשישנו לאותו חפץ בעין מחויב להחזיר לו ואם נאבד נותן לו דמים וכמו כן צריך להיות גם בגט, אבל בהא דס"ל לרבנן דין חדש גבי גט מה שאינו בכל שארי מתנה ע"מ להחזיר והוא דאמרינן דלצעורה קמכוין דמלבד ממונו של החפץ עוד דעתו לצעורה בזה התנאי דאם יהיה נאבד יתבטל הגט ולא יהיה מהני מה שתתן לו דמיו הרי זהו סברא מחודשת רק בגט לחודא והרי על זה דרוצה כן להטיל בו תנאי כזה דאפי' אם יאבד ותתן דמיו ג"כ יתבטל הגט הרי על זה אין כאן שום אומדנא מצד עצמו ואין לנו לומר כן רק משום התנאי לחודא ושוב צריך לזה תנאי כפול. והיא סברא נכונה. היוצא מזה לדינא דלהפוסקים דס"ל דגם בע"מ צריך תנאי כפול דאם נתן לה גט ואמר ע"מ שתחזירו לי הנייר ולא כפלי לתנאי דמ"מ מחויבת להחזירו משום האומדנא ואם נאבד מהני נתינת דמי' דע"ז ליכא אומדנא ואם לא החזירה וגם לא נתנה דמים בטל הגט וכמו שנתבאר. וכל זה הוא רק לדעת התוספות דקידושין שכ' דבאתרוג אין צריך ת"כ אבל לדעת הרא"ש בב"ב שהבאנו דס"ל דגם באתרוג אם לא כפלי יצא גם אם לא החזירו וכן הוא דעת התוס' בסוכה (דף מ"א) ובגיטין (דף ע"ה) הרי דלא ס"ל סברא זו ולדידהו אפילו לא נתנה כלל לא הנייר ולא דמים מגורשת כל היכא דלא כפלי

[י] וא"כ הא מיושב היטב דברי בעל העיטור דהרי הוא ז"ל מהפוסקים המצריכים ת"כ גם בע"מ ונאמר דס"ל כהתוס' דקידושין דבכה"ג מקרי אומדנא ולא צריך ת"כ ומש"ה פסק שפיר באמר ע"מ שתחזירי לי הנייר דמחויבת להחזיר לו ואם נאבד סגי בנותנת לו דמי' וכמו שנתבאר. ולעולם י"ל דגם בעה"ע לא ס"ל לחלק כלל בין חפץ חשוב לאינו חשוב וגם באינו חשוב אמרינן לרבנן איצטלית דוקא וכמו שהוכיחו הר"ן והריטב"א מהא דמוקים רב חסדא הך ברייתא כרשב"ג והיכא דכפלי לתנאו גם בעה"ע אפשר מודה להו דלא מהני דמי' ואם נאבד נתבטל הגט ושאני הכא דאיהו איירי בדלא כפלי ומ"מ הגט בעצמו אם הוא בעין או דמי' כשנשרף מעכבין בו משום אומדנא וכמו גבי אתרוג להתוס'. הרי נתבאר מדברים הנאמרים למעלה שלשה תירוצים על דעת בעה"ע, או דבעה"ע ס"ל לחלק בין חשוב לאינו חשוב רק דבהגט כל זמן שהוא בעין מקרי חשוב לגבי דידה, או דס"ל לבעה"ע דחילוק זה בין חשוב לאינו חשוב תלוי בפלוגתא דרב יוסף ורבה גבי עובדא דאריסא, או דבעה"ע איירי רק בלא כפלי וגם בחפץ חשוב מהני נתינת דמיו ואם כפלי' גם בעה"ע מודה דלא מהני גם באינו חשוב, ועיינתי בדברי בעה"ע עצמו ומצאתי בדף כ"ב ולפי שהוא ספר שאינו מצוי לכל הנני להעתיק לשונו דבתחילה העלה שם דגם בתנאי דעל מנת צריך תנאי כפול ושוב אח"כ כתב דינא דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וסיים על זה וז"ל והא דאמר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ואסיק עלה מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי ר"מ היא דאמר בעי תנאי כפול כו' ורב אשי אוקמא לעולם רבנן ולא בעי תנאי כפול וסיפא היינו טעמא דמגורשת דה"ל כאלו אמר מעכשיו תהא מגורשת ע"מ שתחזירי הנייר כאלו אמר מעכשיו תהא מגורשת ע"מ שתתן לי מאתים זוז דקיי"ל והיא תתן ומגורשת מעכשיו אע"ג דנתקרע הגט או שנאבד הכא נמי מגורשת מעכשיו באותו הגט ע"מ שתחזירי לי את הנייר ואם נאבד או נשרף משלמת דמיו עכ"ד. ולפי שני התירוצים הראשונים שכתבנו למעלה דבעה"ע ס"ל להלכה לחלק בין חשוב לאינו חשוב אתיין דבריו בפשיטות ולפי תי' השלישי שכ' דטעמו משום דלא כפלי לתנאי נצטרך לומר דהא דמסיים בעה"ע דהכא נמי מגורשת מעכשיו ע"מ שתחזיר הנייר ואם נאבד משלמת דמיו לא קאי אדברים דלעיל דמעתיק דברי רב אשי ותירוצו דהא רב אשי קאי לישב הברייתא אליבא דרבנן החולקים על ר"מ ולדידהו אין צריך כלל ת"כ בשום דוכתא וא"כ אם אבד בטל הגט לדידהו רק הוא סיום דברי בעה"ע עצמו אליבא דדינא לדידן דקיי"ל כר"מ דצריך ת"כ ומש"ה מהני נתינת דמיו אם נאבד וכמש"כ ואין זה דוחק כלל בלשונו של בעה"ע להמעיין בדבריו שם דבאו בקוצר רב וגם יש שם טעות הדפוס הרבה ועיי"ש. ועכ"פ חזינן לענין דינא דהוא פלוגתא דבעה"ע ס"ל בנשרף הגט יכולה ליתן דמיו גם לרבנן והר"ן והריטב"א חולקים עליו ולדידהו אינו גט אם נאבד ולענין דינא לכאורה היה לנו לחוש לחומר שני הסברות

[יא] והנה בב"ב (דף קל"ד) גבי מתנת בית חורון דאמר ליה הרי חצר וסעודה נתונים לך במתנה ואינם לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו ואמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה מקודשת אינה מתנה והקשו על זה התו' מהא דאמר רבא בב"ב (דף קל"ז) הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא והרי אינו יכול להקדישו וכדאיתא שם שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי והקדישו אינו מוחזר דמידי דחזי לי קאמר וע"ש מה שתירצו ע"ז והר"ן במס' סוכה סוף פ' לולב הגזול הקשה ג"כ דאמאי קאמר רבא החזירו יצא והרי אינו יכול להקדישו וכתב בשם רבינו שמואל דמשום קושי' זו גורס גבי אתרוג ע"מ שתחזירהו ולא גרס לי דיכול להקדישו ועיין בשעה"מ ה' לולב שהקשה על רבינו שמואל מהך דב"ב גופה דקאמר שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי והקדישו והחזירו אינו מוחזר ומשמע הא אם החזירו בלא הקדישו חל למפרע המתנה ואמאי הרי כיון דאינו יכול להקדישו לא מקרי מתנה כלל ולא קנאהו כלל ותי' השעה"מ דס"ל להר"ש דגבי שור זה כיון דאם הקדישו יכול ליתן לו דמיו להנותן וכמו שכתב הרא"ש בקידושין פ"א גבי מקדש בטבעת שאולה דבכל דוכתא אם הקדישו או מכרו לאחר מהני גם חזרת דמים ומש"ה ס"ל להר"ש דמקרי יכול להקדישו וחל המתנה ורק אם החזיר השור עצמו אחר ההקדש אינו מוחזר. אבל באתרוג דלא מהני נתינת דמים כלל ואפי' אם נאבד מיד המקבל וכמו שכתב הרא"ש בסוכה סוף פ' לולב הגזול בשם בעל העיטור יעו"ש ס"ל להר"ש דזה