בית הלוי חלק ב קמא

מקושיית הר"ן והריטב"א מהא דקאמר ר"ח הא מני רשב"ג היא ונאמר דגם הוא מודה דאין מקום לחלק כלל בין חפץ חשוב לאינו חשוב ובכל גווני שייך לצעורה קמכוין דאין הצער בגוף החפץ רק במה דע"י אבידת זה החפץ יתבטל הגט ומ"מ שפיר כתב דנותנת דמי' ומגורשת, דהנה בעיקר הדין דאיתא בשו"ע דבאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר דמגורשת ותתן הא אם לא נתנה אינו גט כלל הרי אינו רק בדכפלי לתנאי וסיים לה ואם לא תחזירי לי לא יהי' גט או אפילו בדלא כפלי וכהפוסקים דס"ל בשו"ע אה"ע סימן ל"ח דבתנאי דעל מנת דכאומר מעכשיו דמי אינו צריך תנאי כפול כלל, אבל להפוסקים דס"ל שם דגם בתנאי דע"מ צריך ת"כ ואי לא כפלי לתנאי בטל התנאי והמעשה קיים הרי נראה פשוט דלדידהו הכא אם לא כפלי דהיא מגורשת גם אם לא החזירה לו הנייר וכן כתב הב"ש דהא דאיתא בשו"ע ותתן הוא רק להפוסקים דבע"מ א"צ ת"כ. ולכאורה נראה פשוט דלהפוסקים המצריכים ת"כ אם לא כפלי גם אם לא החזירה כלל לא הנייר ולא דמי' מגורשת כיון דכל התנאי בטל לדידהו וכן נראה מסתימת דברי הבית שמואל. אמנם אחרי העיון יש לדבר עוד בזה ויש מקום לחלק לדידהו בין גוף הנייר דאינו מעכב ובין לא נתנה כלל לא הנייר ולא דמי' דיהי' מעכב, דהנה במס' קידושין (דף ו') מביא הגמרא להא דאמר רבא הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו התוס' דאמאי בלא החזירו לא יצא והרי לא כפלי לתנאה דס"ל להתוס' דגם בעל מנת צריך תנאי כפול וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהי' דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו ועיי' בתוס' סוכה (דף מ"א) בד"ה הילך שכתבו דהך דרבא איירי רק בדכפלי לתנאי רק דלא חשש להזכיר כאן כל דיני תנאי וכן ס"ל להתוס' בגיטין (דף ע"ה) וכן כתב הרא"ש במס' ב"ב סוף פרק יש נוחלין הרי דחולקים על סברת התוס' דקידושין וס"ל דלא מהני אומדנא בכאן, והנה דברי התוס' דקידושין הנ"ל סתומים קצת ולא מבואר כל כך כוונתם דאמאי אין צריך כאן ת"כ ומ"ש כאן מכל תנאי דעלמא, ועיין בבית שמואל סימן כ"ט ס"ק א' שהביא שם לדברי התוס' דקידושין הללו ומבואר שם בדבריו שני כוונות בביאור דבריהם אחד דרק באתרוג כתבו כן דכיון דהנותן בעצמו צריך לאותו אתרוג מש"ה איכא אומדנא דלא נתכוין ליתן לו רק ע"מ להחזיר והבית שמואל בעצמו דחה פירוש זה והסכים דהתוס' דקידושין ס"ל דכל נותן מתנה שהתנה על מנת להחזיר חשיבא אומדנא דמוכח דלא הקנה לו רק על תנאי זה ואין צריך תנאי כפול לו, והנה שני הפירושים הללו דחוקים הם דמה שרצה הב"ש בתחילה לומר דרק באתרוג כתבו כן משום דגם הנותן צריך לו ודאי דקשה דהך סברא לא נזכרה כלל בדבריהם ואין לו שום רמז בלשונם שכתבו וז"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהי' דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו ולא הזכירו עיקר הסברא שבזה משום דגם הנותן בעצמו צריך לאותו אתרוג דזהו יסוד תירוצם וגם דעיקר הדבר דחוק מצד עצמו דהרי רבא סתמא קאמר לא החזירו לא יצא ומשמע בכל גווני והאיך נאמר דרבא לא איירי רק כשאין להנותן אתרוג אחר עבור עצמו אבל ביש לו גם אם לא החזירו יצא, ועיין ברא"ש במס' סוכה סוף פרק לולב הגזול שכתב בשם בעל העיטור דגם בנותן לחבירו במתנה אתרוג בסתם ולא הזכיר לו שום תנאי כלל מ"מ מחויב להחזירו אם אין להנותן אתרוג אחר עבור עצמו דודאי לא נתן לו רק ע"מ להחזיר וכן כתב הר"ן שם בשם יש אומרים והסכים עמהם וכן מבואר בשו"ע או"ח סימן תרנ"ח דגם בנתן סתמא לא יצא אם לא החזירו ולדידהו הא ע"כ נראה דהא דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי לא החזירו לא יצא ולמה הוצרך רבא למינקט תנאי בדברי' ולא נקט רבותא יותר גם בסתמא ובע"כ צ"ל משום דרבא איירי בכל גווני וגם ביש להנותן אתרוג אחר עבור עצמו, ומש"ה נקט תנאי בדברי' דבאין לו לא הוצרך לתנאי כלל לדעת בעה"ע עצמו (אמנם לפי מה דמבואר במק"א פירוש דברי הרא"ש דסוכה אין לזה הכרח) ואפי' אם נאמר דהתוס' דקידושין לא ס"ל כבעל העיטור בזה מ"מ לומר דרבא לא איירי רק באין לו לחודא בודאי דחוק טובא דהרי סתמא נקט וגם דהמשך לשון הסוגיא דב"ב (דף קל"ז) משמע קצת להיפוך דהכי איתא שם אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו אחד מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו פי' דיש לאחרים אתרוג אחר יצא ואם לאו לא יצא אמר רבא הילך אתרוג זה במתנה ע"מ להחזיר נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא ומדמחלק מעיקרא בין יש להאחרים אתרוג אחר לאין להם אחר ותיכף לזה במימרא דרבא לא קמחלק כלל ומשמע דאיירי בכל גווני גם אם יש לו להנותן לא יצא אם לא החזירו וע"כ פי' הראשון דחוק טובא. אמנם גם פירוש השני של הבית שמואל דס"ל להתוס' דקידושין דכל מי שנותן ע"מ להחזיר חשיבא אומדנא ואין צריך תנאי כפול גם כן קשה טובא דמאי מעליותא דתנאי זה יותר מבכל תנאי שהתנה הנותן דמצרכינן תנאי כפול דוקא וכגון בעל מנת שתתני לי מאתים זוז ולא חשבינן לי' אומדנא כלל, ועוד ראיתי בספר המקנה בקונטרס אחרון בסימן כ"ט שהקשה טובא על זה מהא דבגיטין (דף ע"ה) גבי הרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר דמגורשת ופריך בגמ' דאמאי מגורשת דהי' ס"ל דע"מ לא הוי כמעכשיו ומשני שם אביי דאתי' כר' מאיר דמצריך בכל דוכתא תנאי כפול והכא דלא כפלי בטל התנאי ואינה צריכה להחזירו ומש"ה מגורשת הרי להדי' דגם באמר ע"מ שתחזירי לי הנייר בעינן תנאי כפול דוקא ולא חשיבא אומדנא דמוכח והיא קושי' גדולה על הב"ש

[ח] ועל כן נראה ביאור דברי התוס' דהאומדנא הוא דהרי זה הנותן האתרוג הא אין כוונתו בהנתינה המתנה בעצמו ולהנות לחבירו להוסיף על ממונו באתרוג זה וכל עיקר כוונתו בהנתינה אינו החפץ בעצמו רק כל כוונתו כדי שיהי' חבירו יכול לצאת בו ידי חובתו וראי' דזהו עיקר כוונתו דהרי התנה עמו ע"מ שיחזירהו לו וא"כ הא לא נתוסף עושרו של המקבל בהנתינה זו כלל רק תכלית הנתינה הוא שיצא בו י"ח וכיון דלתכלית זה דהיינו שיהי' חבירו יוצא בו הא סגי גם במתנה ע"מ להחזיר דשמה מתנה ויוצא בו מש"ה אנן סהדי דלא נתכוין להקנותו רק ע"מ להחזירו ועי"ז שהתנה עמו שיחזירנו לו איגלאי דעתו שאין כוונתו להקנותו מצד עצמו רק כל כוונתו שיהי' יוצא בו ומש"ה בודאי לא נתכוין להקנותו רק כפי מה שנצרך לאותו תכלית המבוקש ולא יותר ולהא הא סגי גם בע"מ להחזיר, וכל זה מדוקדק היטב בלשון התוס' בתירוצם שכתבו דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהי' דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו פירוש דהתנא מועיל לנו דעל ידו ידעינן כוונתו דלא נתכוין רק בשביל שיברך חבירו על האתרוג ומסתמא לא נתן לו רק כפי מה שנצרך לזה התכלית לא יותר, והוא ביאור נכון בדברי התוס' שוב אחר זמן מצאתי בספר אבני מילואים סימן כ"ט ס"ק א' שביאר כן כוונת התוס' רק דלבסוף דחה בעצמו זה דאם לזה נתכוונו בתירוצם א"כ אכתי תשאר קושייתם על הא דאמר שם רבא מקודם לזה הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי דהי' ס"ל לרבא דמתנה ע"מ להחזיר לא שמי' מתנה והרי לפי הס"ד תשאר קושי' התוס' דהא לא כפלי לתנאי דלפי הס"ד הא ליכא אומדנא כיון דהי' ס"ל דלא מהני בכל הני ע"מ להחזיר לקנות לא במכר ולא באשה וצריך להיות בטל התנאי משום דלא כפלו וא"צ להחזירו וממילא יקנה במכר ובאשה, ודחי' זו אינה דהרי גם אם נפרש לתי' של התוס' דלא כמש"כ רק כפי פירושו של הב"ש ויהי' ניחא לפי תירוץ של התוס' גם מימרא הראשונה דרבא מ"מ אכתי תיקשה על התוס' בקושייתם דלמה נטר להקשות עד לבסוף במימרא השני' של רבא דאתרוג ואמאי לא הקשו כן תיכף במימרא ראשונה של רבא וכבר הקשה כ העצמות יוסף שם וע"ש במקנה שכ' לתרץ זה דבתחילה היינו יכולין לפרשו דאיירי בכפלי ורק מימרא השני' של אחרו