בית הלוי חלק ב קלט

סימן מד יבאר דעת בעה"ע במגרש וא"ל ע"מ שתתן לי חפץ פלוני והוא חפץ שאינו חשוב ונאבד אם יכולה ליתן שויו או הגט בטל ויחודש אי"ה סברות מחודשות בזה

באה"ע סימן קמ"ג סעי' י"א הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות על מנת שתחזירי לי הנייר מגורשת ותתן, וכתב הבית שמואל דלהפוסקים דס"ל דגם בתנאי דעל מנת צריך תנאי כפול ואם לא כפלי בטל התנאי הרי היא מגורשת גם אם לא החזירה לו הנייר, והנה אמרתי לחקור היכא דהי' התנאי כדינו בכל פרטי הלכות תנאי דפשיטא דמחויבת להחזירו מהו דינו אם נאבד גוף הגט או נשרף אם מהני שתתן לו דמים או דיתבטל הגט לגמרי, ובשו"ע סתם בזה ולא כתב בזה כלום ובודאי נראה דס"ל להשו"ע דהגט בטל וסמך עצמו על הא דמבואר לעיל בסעיף וא"ו דבאמר לה על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד או נשרף אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמי' אינו גט וס"ל להשו"ע דכמו כן הדין הכא ומש"ה לא הי' צריך השו"ע לכופלו כאן דאם ס"ל להשו"ע דהכא שאני ה"ל לפרש ולא לסתום. אמנם מצינו בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים דבגיטין (דף ע"ה) תני' הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא פי' דס"ל להגמרא דעל מנת אינו כמעכשיו ואי אפשר שיחול הגט רק אח"כ כשמחזרת לו ואז הא אין הגט בידה והאיך מתגרשת ומשני רב חסדא הא מני רשב"ג היא דס"ל גבי על מנת שתתן לי איצטליתי דנותנת דמי' הכי נמי אפשר דמפייסה לי' בדמי' ודחי אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי שמעת לי' וכתב שם הר"ן דמדמוקים ר"ח רק מוכרח דרבנן לאו באיצטלית לחודא שהוא דבר חשוב ס"ל דאיצטלית דוקא אלא הוא הדין בדבר שאינו חשוב כנייר ולפי"ז אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי הנייר דלפי המסקנא דמסיק דע"מ כמעכשיו דמי ומגורשת למפרע כשמחזרת הגט הא אם אבד הגט או נשרף אינו גט לדידן דקי"ל כרבנן ולא מהני אם תתן הדמים, וזה שלא כדברי בעל העיטור עכ"ל הר"ן, הרי דס"ל לבעל העיטור דלא פליגי רבנן על רשב"ג ואמרי דאיצטלית דוקא אלא בחפץ שהוא חשוב אבל באינו חשוב גם רבנן מודים לו דיכולה ליתן דמי' והר"ן חולק עליו, וצ"ע על השו"ע דלעיל בסעי' וא"ו סתם הדברים ולא הביא כלל פלוגתא זו ולא כ' להכריע להלכה כמאן אי כבעל העיטור או כהר"ן וצע"ק. אמנם הא ודאי דקושייתו של הר"ן על בעה"ע גדולה היא דהא חזינן להדי' מדברי ר"ח דרבנן פליגי על רשב"ג גם בחפץ שאינו חשוב וכמו נייר

[ב] ולפום רהיטא היה נראה לומר דגם בעל העיטור לא קאמר רק בחפץ אחר דס"ל דכיון שאינו חשוב לא שייך בו לומר דלצעורה מכוין דהא אינה מצטערת כלל בנתינת גוף החפץ יותר מבנתינת דמיו אבל הגט עצמו חשיבא כמו חפץ יקר וחשוב דהרי היא צריכה לו להיות בידה לראי' שנתגרשה ובאיזה זמן נתגרשה וכדאיתא בכתובות (דף פ"ט) וכי תימא נקרעי' אמרה בעינא לי לאינסובי בי' ולכך בע"מ שתחזירי לי הנייר פליגי רבנן וס"ל דלא מהני בו נתינת דמיו דלצעורה קמכוין כן הי' נראה לכאורה. אמנם עיין בחידושי הריטב"א על מס' גיטין (דף ע"ה) שכתב ג"כ כהוכחה זו של הר"ן דמדמוקים ר"ח כרשב"ג מוכרח דרבנן פליגי גם בחפץ שאינו חשוב וז"ל דנייר דוקא דאם נשרף או נאבד בטל הגט וסיים ע"ז וז"ל ושלא כדברי בעה"ע שכתב בנשרף או נאבד נותנת לו דמיו, הרי דגם בעה"ע איירי בזה הדין גופ' דאמר לה ע"מ שתחזיר לי הנייר ואם נשרף יכולה ליתן דמי' וא"כ הא קשיא עליו טובא מסוגי'

זו

[ג] ואשר נראה לישב דעת בעה"ע דהנה בעיקר הסברא דס"ל לרבנן דאיצטלית דוקא מפרשינן במס' גטין (דף ע"ד ע"ב) דטעמם משום דגבי גט לצעורה קמכוין ובודאי דלפי הסברא נראין דברי בעה"ע מוסברים ומוכרחים דמאי שייך לומר לצעורה על חפץ שאינו חשוב ומצוי לקנותו בדבר מועט כנייר וכדומה ומה צער הוא לה בהחזרת גוף החפץ יותר מדמיו, והצריך לומר להר"ן והריטב"א דהם מפרשים הך לצעורה דאין הכוונה דרוצה לצערה במה שלוקח ממנה זה החפץ רק הכי פירושו דרוצה לצערה בביטול הגט ומעמיד דבריו בדוקא שלא תוכל לשנותו ואם יהי' נאבד גוף החפץ באמת יתבטל הגט וזהו עיקר הכוונה שמצערה במה שיתבטל הגט אם לא יהי' בידה זה החפץ דוקא ומה שיתבטל הגט הוא הצער שרוצה הוא בו, ולפי זה הרי אין מקום לחלק כלל בין חפץ חשוב לאינו חשוב, ולדעת בעה"ע דמחלק בין חשוב לאינו חשוב בע"כ מוכרחין אנחנו לפרש דאין מכוין לצערה במה שיתבטל הגט רק מפרש דמכוין לצערה בגוף החפץ במה שנוטל ממנה חפץ חשוב ולא יהי' לה זה החפץ ומש"ה ס"ל דבאינו חשוב יכולה ליתן דמי', רק כל זה ניחא כל זמן שהחפץ בעין בידה ושפיר י"ל דכיון דנתכוין לצערה שלא יהי' לה חפץ כזה וכל שלא נתקיים כוונתו בטל הגט דבודאי דעתו הי' דאם יהי' לה החפץ קיים לא יהי' הגט אם לא תחזיר לו גוף החפץ, אבל הא דפליגי רבנן על רשב"ג וס"ל דגם כשאין החפץ בעין רק נאבד ג"כ בטל הגט משום האי טעמא דלצעורה קמכוין הרי אינו מובן לדעת בעה"ע דהרי היא בלא"ה כבר אין לה זה החפץ ומאיזה טעם ס"ל לרבנן דכוונת הבעל הי' דגם אם יהי' נאבד או נשרף לא יהי' מהני נתינת דמי' ויתבטל הגט, ובע"כ מוכרח לומר לדעת בעה"ע דגם זה הוא לה לצער במה שיהי' לו חפץ חשוב והיא תהי' מוכרחת ליתן לו מידה חפץ כזה וכשנאבד ולא הוי' לה זה הצער לא נתקיים כוונתו ובטל הגט, הרי נתברר לנו בהך לצעורה שני פירושים דלדעת הר"ן והריטב"א הפירוש הוא דהביטול הגט הוא הצער שמקניטה בזה ולדעת בעה"ע גוף החפץ הוא הצער ולא ביטול הגט, ולדעת בעה"ע יש בו ג"כ שני אופנים או דמצערם במה שלא יהי' לה זה החפץ או שמצערה במה שהיא תתן ויהי' לו זה החפץ, ושני הסברות הם אמת ולשניהם נתכוין הבעל דכל זמן שהחפץ קיים בידה יש לומר בו שני הכוונות דבשביל זה יהי' דעת הבעל שתתן לו החפץ דוקא אבל בהא דס"ל לרבנן דכוונתו דגם אם יאבד לא יהי' מהני דמי' בע"כ מוכרח לומר לבעה"ע משום דכוונתו לצערה במה שיהי' לו זה החפץ, וכל זה שייך בחפץ שהוא חשוב מצד עצמו אבל בעל מנת שתחזירי לי הנייר הרי לגבי הבעל אין להגט שום חשיבות יותר מבכל נייר דעלמא ורק אצלה יש לו חשיבות משום דהיא צריכה לו בידה לראי' להנשא בו, וא"כ גבי גט הא לא שייך לומר רק דנתכוין לצערה במה שלא יהי' לה זה הגט וכל זמן שהוא קיים בידה לא יהי' מהני לה נתינת דמיו, אבל הרי אין מקום לומר דלרבנן נתכוין דגם אם יהי' נשרף לא יהי' מהני לה נתינת דמים דכיון דנשרף הא בלא"ה אין לה זה הגט ובודאי לא קפיד הבעל רק כל זמן שהגט יהי' בידה קיים ולא בנאבד ומש"ה כתב בעה"ע דאם נאבד או נשרף מהני דמיו גם לרבנן, וכל זה הוא ניחא רק להמסקנא דקיי"ל דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואינה צריכה להחזירו רק לקיים התנאי, אבל לפי הס"ד דהי' ס"ל להגמרא דע"מ אינו כמעכשיו והגט לא חל רק בעת החזרה דהרי מש"ה הקשה הגמר' דאמאי מגורשת דכשמחזירתו הרי אינו בידה להתגרש בו אז וע"ז קמשני רב חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר נותנת דמיו וכשתתן לו דמיו והגט ישאר קיים בידה תתגרש בו אז דס"ל לר"ח דרשב"ג קאמר גם כשהוא בעין מהני דמיו ומש"ה מוכרח ר"ח לאוקמא רק כרשב"ג דכרבנן לא מצי לאוקמא דכל זמן שהגט קיים בידה הא ודאי דלרבנן אינה יכולה ליתן דמיו דרבנן הא ס"ל דלצעורה קמכוין שלא יהי' לה זה הגט ואצלה הא הוי' הגט חפץ חשוב וכמו שביארנו, והוא תירוץ נכון לדברי בעל העיטור, ולהר"ן והריטב"א שהקשו מסוגי' זו על בעה"ע בע"כ דס"ל דהגט לא מקרי חפץ חשוב גם לגבי האשה ואפילו כשהוא בעין וטעמם נראה דיכולה להראותו