בית הלוי חלק ב קלז

על מנת להחזיר לפי שאין אשה ניקנית בחליפין פי' דקאמר ר"א דממ"נ לא מהני בקידושין דהוא קני ע"מ להקנות וגם אם נאמר כרב נחמן דבכל דוכתא קני ע"מ להקנות קנה הא לא קאילפית ליה רק מחליפין ובאשה הא לא מהני חליפין וע"מ להחזיר הוא דומה לחליפין וכמש"כ התוס' בקידושין, ואם תאמר דבחליפין א"צ להחזיר ושוב אינו דומה ע"מ להחזיר לחליפין הא א"כ בשום מקום לא מהני קני ע"מ להקנות כלל, ואין לומר דא"כ הא מדברי התוס' דקידושין והר"ן בנדרים שדחקו בקושי' זו דר"א אדר"א ולא תירצו כן הא מוכח דלא ס"ל כן בעיקר הסברא שכתבנו וס"ל ע"כ דבאמר בלשון תנאי לא שייך כלל הך דר"ג, זה אינו מוכרח דהא י"ל דהתוס' והר"ן לא ניחא להו בהך תירוצא וס"ל כמו דמבואר בחידושי הריטב"א בכתובות דף ק"ב וע"ש דמשמע מדבריו דבמטבע דאינו נקנה בחליפין גם הך דרב גידל לא מהני בו דיהי' נקנה קנין גמור ואפילו עמדו וקדשו אינו רק חוב בעלמא ולא קנה גוף המטבע ע"ש ודלא כמש"כ הגהות מיימוני בפרק כ"ג מה' אישות דאפילו מטבע דלא נקנה בחליפין ניקנים בקידושין באמירה, ולדברי' בקידשה במטבע ואמר לה ע"מ להחזיר אינו קני ע"מ להקנות כלל ומש"ה הקשו התוס' והר"ן שפיר דלא ניחא להו לאוקמא דהא דאמר רב אשי דאשה אינה נקנית בע"מ להחזיר לא איירי רק בקידשה בכלי ולא במטבע, ומש"ה דחקו בזה, ועכ"פ נהדר לדידן דשפיר ניחא הא דסתמו הטור והשו"ע כאן דבריהם דבכל ענין אינה מקודשת ואפילו בדלא כפלי ואפילו לדעת הפוסקים דגם תנאי דעל מנת צריך תנאי כפול בעלמא

[ד] והנה במס' קידושין (דף ו') אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי ופריך והא רבא ס"ל מתנה על מנת להחזיר שמי' מתנה דאמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין א"ל ר"י מדיפתי לרב אשי הכי אמרינן משמי' דרבא כוותיך, ועיין בחידושי הריטב"א שם שכתב דרב אשי אינו חולק על רבא דא"כ מאי משני ר"א אכתי הא תיקשה דרבא אדרבא רק ר"א בא לישב דברי רבא וקאמר דנאמרו מעיקרא בטעות ולפי המסקנא אמר רבא קנה בפדיון הבן בנו פדוי ובאשה אינה מקודשת אבל עיקר מימרא דרבא הא נשאר גם לפי המסקנא רק כמו דתני לה ר"א. והנה אין להקשות על דברינו דלעיל דהרי במכר ופדיון הבן אי לא כפלי לתנאי הא אינו מחויב להחזיר כלל ותנאו בטל להפוסקים דגם תנאי דעל מנת צריך לכפול ואיירי בדכפל לתנאי וא"כ נדקדק מזה דגם הא דנקט בהדייהו באשה אינה מקודשת איירי ג"כ רק בדכפלי ובחד גווני דאינך וכהב"ח, זה אינו דקדוק כלל דרבא נקט דינו בסתמא ואיירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי וקאמר דבמכר קנה בכל האופנים וכן בפה"ב בנו פדוי בכל האופנים ולא מיבעי בדלא כפלי דא"צ להחזירו אלא אפי' בדכפלי דמחויב להחזיר מ"מ קנה דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה ובאשה אינה מקודשת בכל האופנים דגם בדלא כפלי צריכה להחזיר משום דר"ג ודמי' לחליפין, ולפי מש"כ בסימן מ"ד גם במכר ופה"ב מחויב להחזיר אפי' בלא כפלי וניחא הכל, רק הא יש לדקדק קצת לדעת הפוסקים דס"ל דבתנאי דעל מנת דהוא כמעכשיו לא בעינן בי' משפטי התנאים וגם בדלא כפלי תנאו קיים א"כ לפי מה דמישב רב אשי דברי רבא הא תיקשה קצת דלמה אשמעינן רבא האי דינא דבאשה אינה מקודשת משום דדמי' לחליפין בתנאי דעל מנת שתחזירהו לי דהתנאי קיים עדיפא ה"ל למתני רבותא יותר דגם באמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי דבתנאי דאם הרי צריך תנאי כפול ובלא כפלי בטל התנאי וגם דהרי בתנאי דאם דאינו כמעכשיו הא לא חלים הקידושין רק אחר שתחזירם לו והרי הוא תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי סותר המעשה דג"כ בטל התנאי וה"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפ"ה אינה מקודשת וכמו שכתבנו משום דצריכה להחזיר מדר"ג, והניחא להפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך משפטי התנאים ניחא דבלא כפלי ה"ל תנאי דע"מ דומה ממש לתנאי דאם ואין בזה רבותא יותר מבזה אבל להפוסקים דע"מ א"צ ת"כ קשה, ומוכרח לכאורה לומר להני פוסקים דהם ס"ל דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל אע"ג דהקידושין חלים ומש"ה בתנאי דאם תחזירי דהתנאי בטל מקודשת שפיר ודלא כמו שכתבנו, ואע"ג דהוכחה זו יש לדחותו די"ל דאגב אחרינא דנקט שם רבותא דבמכר קנה ובפה"ב בנו פדוי הא הוי' רבותא יותר בתנאי דע"מ מבתנאי דאם דאע"ג דהתנאי קיים ומחויב להחזיר מ"מ קנה משא"כ בתנאי דאם דהתנאי בטל הא פשיטא דקנה ואגב הני נקט גם דינא דבאשה אינה מקודשת בתנאי דע"מ, מ"מ הוא דוחק קצת ובודאי נראה יותר לומר דלהני פוסקים מוכרח דבאמרו בלשון תנאי לא שייך הך דרב גידל, ומנייהו נלמוד ג"כ לדעת הפוסקים דס"ל דגם בתנאי דע"מ בעינן בכל דוכתי ת"כ דאע"ג דלדידהו ליכא הוכחה מכאן דלא כסברתנו מ"מ מנ"ל לעשות מחלוקת בסברא זו בין הפוסקים דאין לחדש פלוגתא חדשה בין הפוסקים מה שלא נמצא כן להדי' וא"כ נראה לכאורה כהב"ח דלדידהו אי לא כפלי מקודשת והגם דאין מזה ראי' מוכחת דיש לדחותו כמש"כ מ"מ הרי סמך גדול הוא לדעת הב"ח

[ה] אמנם הרי כמו כן נוכל להביא סמוכין מסוגיא זו דלא כהב"ח דהנה הב"ש בס"ק א' הקשה על הב"ח מדברי התוס' שהקשו על מימרא השניה דרבא דאמר הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו שם התוספו' דהרי לא כפלי לתנאו ואמאי לא יצא בלא החזירו וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כי הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו. הרי דכתבו התוס' דבתנאי דע"מ להחזיר א"צ תנאי כפול דאיכא אומדנא דאינו נותן לו רק ע"מ להחזיר והרי התוס' ס"ל דגם בתנאי דע"מ צריך ת"כ מ"מ הכא שאני דאין לומר דהתוס' לא כתבו כן רק באתרוג דשם הוא שפיר איכא אומדנא דאינו נותן רק להחזיר משום דגם הנותן הא צריך לו לאותו אתרוג עבור עצמו דאפי' אם הנותן כבר יצא בו מ"מ צריך עדיין לו ליום שני ומש"ה חשיבא אומדנא ולא בשארי מתנה ע"מ להחזיר, דזה אינו דהרי עכ"פ חזינן דהתוס' שהקשו כן גבי אתרוג ודחקו בו לא ניחא להו לפרש בפשיטות דרבא איירי בדכפלי לתנאי רק לא חש להאריך א"כ הא מוכח להתוס' דגם מימרא ראשונה דרבא דקאמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי כו' באשה אינה מקודשת איירי ג"כ אפילו בלא כפלי דאי ההוא איירי רק בדכפלי גם לפי תירוצם של התוס' א"כ למה דחקו התוס' בהך דאתרוג נימא ג"כ דאיירי בדכפלי, ומוכרח מדברי התוס' דס"ל דבתירוצם מיושב שני המימרות של רבא ובכל הני איכא אומדנא ולכאורה הוא ראיה נכונה מהתוס' הללו דלא כהב"ח, והגם דמה דמשמע מדברי הב"ש שם שהוכיח מזה דס"ל להתוס' דכל היכא דנותן ע"מ להחזיר א"צ ת"כ דחשיבא אומדנא דאינו נותן רק ע"מ להחזיר הוא קשה מאד לאומרו דמאי אומדנא יש בתנאי זה יותר מבכל תנאים דעלמא ועוד דהא במקנה בקונטרס אחרון סי' כ"ט הקשה על הב"ש מהא דבמס' גיטין (דף ע"ה) ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת ופריך בגמ' דאמאי מגורשת דהיה ס"ל לההוא סוגיא דע"מ אינו כמעכשיו ואי אפשר לחול הגירושין רק אחר החזרה ואז אין הגט בידה ומשני אביי דאתי' כר' מאיר דבעי תנאי כפול וכיון דלא כפלי בטל התנאי ואינה צריכה להחזיר ומש"ה מגורשת הרי דגם בנותן ע"מ להחזיר צריך ת"כ למאן דמצריך בעלמא ולא חשיבא אומדנא ובע"כ לא כתבו כן התוס' רק באתרוג, אבל נהי דנאמר דאומדנא לא הוי רק באתרוג מ"מ הרי זה חזינן להדיא דדחקו התוס' גבי אתרוג ולא ניחא להו לתרץ דאיירי בדכפלי דס"ל דכיון דנקט סתמא איירי בכל גווני בין בכפלי ובין בלא כפלי א"כ הא ממילא מוכח