בית הלוי חלק ב קלו

הקידושין רק אחר החזרה וזה אי אפשר ומש"ה בטל התנאי ומקודשת אפי' לא קיימה התנאי, וכתב עוד החמ"ק דצריך לפרש דהא דכ' הרמ"א דיש לחוש לדיעה זו לחומרא קאי אקידושי שטר דאמר לה הרי את מקודשת לי אם תחזירי לי הנייר דחוששין להסוברים דבכה"ג התנאי בטל וגם בלא החזירה חיישינן לקידושין אבל בקידושי כסף הא פסקינן בסימן כ"ט בעל מנת שתחזירי דלא מהני משום דדמי' לחליפין, ודבריו נפלאו טובא וכמו שהקשה עליו הבית שמואל דגם בקידושי כסף כיון דהני יש אומרים סברי דכיון שהתנאי ומעשה בדבר אחד בטל התנאי ואינה צריכה להחזירה ומש"ה היא מקודשת לדידהו, אבל לפמש"כ הא ניחא דהרי גם אם התנאי בטל מ"מ הא אם נימא דמקודשת תתחייב להחזירו מדרב גידל ושוב אינם קידושין דדומה לחליפין ובע"כ קאי הרמ"א רק על קידושי שטר

[ב] אמנם לכאורה קשה על זה מהא דבקידושין (דף ח') אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר על מנת דמי ואמר ר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, פי' ומש"ה מקודשת מיד אם ישלים אח"כ ולא כשישלים, וכתב שם הרא"ש דאע"פ שלא הזכיר תנאי דיינינן לי' כאלו הזכיר תנאי וכאלו כפלי לתנאו ומש"ה צריך להשלים, הרי דהוצרך הרא"ש לדחוק דהרי הוא כמו דכפלי מדקאמר וישלים ומוכח דס"ל להרא"ש דאלו לא כפלי לא הי' צריך להשלים כלל ואמאי הרי גם בלא כפלי ובטל התנאי וחלים הקידושין הרי שפיר קאמר ר"א דצריך להשלים דהא מחויב מדר"ג, וכמו כן תיקשה מדברי חידושי הרשב"א בקידושין שם שכתב וז"ל ויש מדקדקים מכאן דבעל מנת אין צריך תנאי כפול דהרי הכא סתמא קיהיב לה, ומאי מדקדקים מכאן דלמא הא דקאמר ר"א וישלים הוא רק מדר"ג אבל היכא דבאנו לחייבו רק מכח התנאי הא נוכל לומר דגם בעל מנת בעינן ת"כ, ומוכח לכאורה דהרא"ש והרשב"א ס"ל דהך דרב גידל לא שייך רק היכא דמבטיח לה ליתן בלא לשון תנאי וכדנקט בגמרא כמה אתה נותן לבנך כך וכך שהוא הבטחה בודאי בלא לשון תנאי אבל אם אמרו בלשון תנאי הרי אמרו בלשון ספק ומש"ה כל היכא דאין לנו לחייבו משום דיני תנאי גם משום הא דר"ג אינו חייב אע"ג דהקידושין חלים ומש"ה אי לאו דהוא ככפלי לא הי' צריך להשלים, ועיין בשו"ע סימן נ"א שכתב הרמ"א די"א דהא דרב גידל אינו רק כשהתנו שניהם יחד וע"ש בחמ"ק שפירש כוונתו דדוקא כשהיא אמרה לו שהוא יזון בתה אז הוא חייב כשמקדשה מדר"ג אבל אם רק הוא אמר שיזון בתה והיא לא אמרה לו כלום הוא רק פטומי מילי בעלמא יעו"ש, וא"כ הא י"ל דבהך דר' אלעזר דאמר לה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ס"ל להרשב"א והרא"ש דלא שייך כלל הך דר"ג אבל באמר לה על מנת שתחזירי לי הכסף קידושין הא לא שייך פטומי מילי כיון דהוא אמר טובתו ושפיר כתבנו דמחויבת מדר"ג כיון דקיבלה הקידושין. אמנם אין זה ברור אצלי כל כך אם הך דהתקדשי לי במנה ויהב דינר יש לדמותו להך דינא דהרמ"א ולומר בו פטומי מילי בעלמא. אמנם בלא"ה אין מזה סתירה לדברינו כלל ודברי הרשב"א והרא"ש אתיין בפשיטות גם אם נאמר כדברינו דגם בלשון תנאי שייך הך דר"ג היכא דחלים הקידושין דמ"מ דקדקו שפיר דהוא כאלו כפלי דאם נאמר דהך דר"א הוא בלא כפלי ובאמת בטל התנאי והקידושין חלים בכל אופן והא דקאמר ר"א דמחויב להשלים אינו רק מדר"ג א"כ הא עיקר מימרא דר"א קשה דקאמר הרי זו מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר ע"מ ואר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דלמה הוצרך להך דר"ה והרי גם אם נאמר דלא כר"ה ועל מנת אינו כמעכשיו והוא כמו תנאי דאם אתן מ"מ היא מקודשת מעכשיו כיון דחשבינן לי' שלא כפלי ובטל התנאי ושוב ממילא מחויב להשלים מדר"ג, ומוכרח מהגמר' דזה אי אפשר לאומרו כלל דהרי הוא לא הזכיר שום תנאי בדבריו רק סתמא אמר לה התקדשי לי במנה ומשמעות דבריו הוא דכל ענין של הקידושין יהיו תלוים בנתינת המנה ואם לא יתן יתבטל הקידושין רק ר' אלעזר ס"ל דאנן מפרשים לדבריו דכיון דאמר מנה ונתן רק דינר בע"כ כוונתו הי' הדינר לקידושין והמנה לתנאי ומש"ה אי אפשר לנו לפרש דבריו דכוונתו הוא כתנאי דאם אתן וכלא כפלי ויתבטל התנאי והקידושין יהיו חלים גם אם לא ין רק יתחייב ליתן מדר"ג אבל הקידושין לא יהיו תלוים כלל בהנתינה דהרי זהו היפוך משמעות דבריו ומש"ה מוכרח ר"א לומר דאנו מפרשים דבריו דכוונתו הוא על תנאי המעכב הקידושין ועיקר הקידושין יהיו תלוים בו דאם לא יתן יתבטלו הקידושין, וא"כ הא לא תהי' מקודשת מעכשיו וככל תנאי דלא נתקיים המעשה רק כשמקיים התנאי כל שלא אמר להדי' מעכשיו ומש"ה הוצרך ר"א לומר דהרי הוא כאומר על מנת ואמר ר"ה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, וא"כ הא שוב ממילא מיושבים דברי הרשב"א שהוכיח מסוגיא זו דעל מנת אין צריך תנאי כפול, והרא"ש כתב דדיינינן לי' כאלו התנה וכאלו כפלי לתנאי, ולעולם נוכל לומר כמש"כ דגם היכא דאמרו בלשון תנאי ולא אמרו בלשון חיוב גמור כל היכא דבטל התנאי והקידושין חלים שוב חייב לקיים תנאי ממילא מדר"ג וכמו שנתבאר

[ג] ובדברינו אלה נוכל לישב הא דבקדושין (דף ו' ע"ב) קאמר רב אשי דבעל מנת להחזיר קני בכולהו לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנית בחליפין ופירשו התוס' דזה דומה לחליפין והקשו על זה התוס' דהאיך דומה זה לחליפין ואי משום דחליפין צריך ג"כ להחזיר והרי בנדרים (דף מ"ח) קאמר רב אשי בעצמו על קנין חליפין דמאן לימא דאי תפיס לא מיתפיס, הרי דאיהו ס"ל דבחליפין אפשר דאין צריך להחזירו כלל. ועיין עוד בר"ן דנדרים (דף מ"ט) דכתב שם דלהלכה קיי"ל בחליפין דמחויב להחזירו ובנדרים דיחוי בעלמא הוא דדחי לה ר"א וראייתו הוא מהא דבקידושין מדמה ר"א עצמו ע"מ להחזיר לחליפין ומוכח דאיהו בעצמו ס"ל כן להלכה, אבל לפי הנ"ל יש מקום לישבו בפשיטות דבנדרים שם קאמרי פומבדיתא דקני על מנת להקנות לא קנה ורב נחמן אמר דקנה והוכיח זה מהא דמהני בכל דוכתי קנין סודר דאינו רק קני על מנת להקנות ודחי רב אשי הוכחתו של רב נחמן דמאן לימא בסודר דאי תפיס לא מיתפיס פי' ואיך יכול להוכיח דבריו מחליפין, וכתב שם הר"ן דקני ע"מ להקנות גריעי ממתנה ע"מ להחזיר דמסקינן בקידושין דלכ"ע הוי' מתנה והכא ס"ל לפומבדיתא דלא קני דשם הא זוכה בו לשעתו ומשתמש בו ועד החזרה הוא שלו אבל בנדרים דאיירי שם דמקנה לברי' הנכסים כדי שיקנה בר בריה הא איהו לא קני לי' כלל ומש"ה פליגי בי', והנה לפי מה שכתבנו דבקידושין אם אמר לה ע"מ שתחזירי לי דמלבד חיובו של קיום התנאי אם נאמר דחלים הקידושין ממילא מחויבת ליתן לו מדר"ג והנה בהא דאמר ר"ג עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה, הרי הוא קנין ממש דאם פסק לו על חפץ מיוחד קנה מיד גוף החפץ והוא שלו מעתה ולא דהוא רק בגדר חיוב לחודא רק הוא בגדר קנין וכדאמר ר"ג עמדו וקידשו קנו ומשום הכי מחלק הרמב"ם בזה בין דבר שבא לעולם לדבר שלא בא לעולם וכן הוא מבואר להדי' בספר בית מאיר ובמקנה בקונטרס אחרון בסי' נ"א שם והוא מוכרח ג"כ מדברי כל הראשונים, וא"כ כשמקדשה ע"מ שתחזירי לי הרי מיד שהיא קונה הכסף וחלים הקידושין חוזר הוא וקונה אותם ממנה מדר"ג והרי הוא ממש קני ע"מ להקנות ולא שייך בזה חילוקו של הר"ן דהא אינו קנוי לה כלל לשום זמן דקנייתה וקנייתו ממנה באים כאחד וגריעי מכל מתנה ע"מ להחזיר וא"כ הרי בנדרים דס"ל לפומבדיתאי דקני ע"מ להקנות לא קני ור"נ מוכיח דקנה מהא דמהני חליפין ודחי לי' רב אשי דמאן לימא לן בחליפין דמחויב להחזיר הרי דרב אשי מספקא ליה בחליפין אי מחויב להחזיר ואי נימא דבחליפין אין צריך להחזיר נשאר האי דינא דקני ע"מ להקנות על סברתו הראשונה דלא קני וא"כ הרי שפיר קאמר רב אשי דבקידושין לא מהני באמר