בית הלוי חלק ב קלא

מספיק דהרי חזינן דהגמרא מדקדק מלשון המשנה דקתני לא שותות הא קינוי מקנא לה לענין שתאסר עליו וא"כ הא ע"כ לא איירי המשנה רק באופן שנאסרת עליו ע"י קינוי דידי' ולמה דחק רש"י ליתן טעם על הא דלא נוטלות כתובה כיון דע"כ אע"ג דנקטה סתמא מ"מ לא קאי המשנה רק היכא דנאסרת על ידי קינוי וסתירה וכגון היכא דבא עלי' יבם, ואין לומר דהרי רש"י כתב הא קינוי מקנא לה לאוסרה עליו מדקתני ולא נוטלות כתובה הרי מוכרח מדברי רש"י דלא מלשון המשנה מדייק דמקנא לה רק מדלא נוטלות כתובה מוכיח דמהני הקינוי לאוסרה עליו וא"כ הא שוב מצי רש"י לסבור דהמשנה דנקטה סתמא איירי בכל גווני ובלא בא עלי' יבם אע"ג דאינה נאסרת מ"מ אין לה כתובה משום דלא בעי למינסב אשה זונה ובבא עלי' יבם דהוי כארוסה ממש ולא מצי למטען לא בעי למינסב אשה זונה מ"מ אין לה כתובה משום דנאסרה עליו, אמנם זה אינו דאע"ג דמלשון רש"י משמע קצת כן מ"מ בודאי מוכרח דמלשון המשנה דקתני לא שותות מוכיח דהא קינוי מקנא לה ולא דעיקר ההוכחה הוי מדקתני ולא נוטלות כתובה, דהרי בסוטה (דף כ"ה) איבעי' להו עוברת על דת צריך התראה להפסידה כתובתה או אינה צריכה ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה הא קינוי מקנא לה למאי לאו להפסידה כתובתה ומוכיח דצריך התראה דאי א"צ הא בלא קינו עוברת על דת היא שמסתתרת עם אנשים ומסיק אביי לא לאוסרה עליו, הרי דהגמרא מדקדק דמקנא לה ומוכיח דצריך התראה דאי אין צריך התראה למה מקנא לה ומוכרח דמלשון המשנה מדייקינן דמקנא לה ולא מדקתני לא נוטלות כתובה דאם נאמר כמו שכתב רש"י אם כן האיך מדקדק דצריך התראה דהרי אי אין צריך התראה ג"כ ניחא הא דלא נוטלות כתובה משום דעברה על דת ובאמת אינו מקנא לה, גם הא מסיק אביי דהקינוי הוי לאוסרה עליו אבל הכתובה אבדה בלא התראה וא"כ למה צריך אביי לומר לאוסרה עליו הא שוב ניחא הא דלא נוטלות כתובה ומוכרח דמלשון המשנה בעצמה משמע דהא קנוי מקנא לה בלא הא דלא נוטלות כתובה, וא"כ הדר קשה דלפי המסקנא דמקנא לה לאוסרה עליו הא ע"כ לא מצי קאי המשנה רק באופן שנאסרת עליו אחר קינוי וסתירה וכגון בבא עלי' ולמה דחק רש"י בזה במשנה

[יג] גם קשה לי על פרש"י דעיקר סברתו של רש"י דאע"ג דמותרת לו מ"מ משום דלא בעי למינסב אשה זונה תפסיד הכתובה לא שמענו סברא זו בשום מקום והרי במארס אשה ונודע אח"כ שזינתה קודם האירוסין הא אינה מפסדת הכתובה אם לא היכא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דפליגא בי' אמוראי בכתובות (דף י"א) אבל היכא דקידשה בחזקת בעולה אפי' נודע אח"כ שזינתה מקודם שנתארסה גם בזינתה עם חייבי מיתות או בעודה אשת איש מבעל אחר לא ונימא ג"כ דלא בעי למינסב אשה זונה ותפסיד הכתובה ואפי' לפמש"כ דבארוסה לא כתב רש"י כן רק בשומרת יבם דנפלה לפניו מעצמה מ"מ היכא דאשה זינתה בעודה א"א ונתגרשה ואח"כ קידשה אחר ומת ונפלה ליבם הכי נמי נימא דאין לה כתובה משום דלא בעי למינסב אשה זונה, וכן כל יבמה שנפלה ליבום ובעודה יבמה זינתה עם בהמה או עם קטן פחות מבן ט' שנים האם נאמר דאבדה כתובתה, דבר זה לא שמענו, ומוכרח דכל היכא דלא נאסרת עליו אע"ג דעשתה עבירה של זנות לא אבדה כתובתה דאע"ג דכל עוברת על דת משה ויהודית תנן בכתובות (דף ע"ב) שהפסידה כתובתה ואע"ג דבמה דיצאתה ראשה פרוע לא נאסרה עליו שאני שם דכיון שעשתה דבר פריצות שמא זינתה ונאסרת עליו וכמש"כ המל"מ בפ"ב מה' סוטה ה"א יעו"ש שהוכיח כן דרק משום זה מפסדת כתובתה ולא משום האיסור עצמו דמ"ש מאלו אוכלת חלב ודם יעו"ש וא"כ יבמה דודאי לא נאסרה עליו אמאי תפסיד הכתובה

[יד] גם קשה לי דאפילו אם נאמר דמשום סברא זו יש לה להפסיד כתובתה אע"ג דמותרת לו מ"מ זה שייך אם הי' ידוע לנו שבודאי זינתה אבל כאן הא לא ידעינן כלל אם זינתה רק נסתרה עם מי שקינא לה ממנו והיא הרי טוענת ברי שלא זינתה כלל ולהיבם הא הוי רק ספק שמא זינתה ובמה מפסדת כתובתה והרי הוי ברי ושמא ולא מבעי לר"ה ורב יהודה דס"ל בכתובות (דף י"ב) דברי עדיף הרי גם הכא יש לה ליטול כתובתה אלא אפילו לר"נ ור' יוחנן דס"ל שם דפטור דאוקי ממונא בחזקת מרי' מ"מ הרי גם הם לא פטרי רק באומר איני יודע אם נתחייבתי לך אבל באומר איני יודע אם פרעתיך הרי כ"ע מודים דחייב וכמו דתנן להדי' בב"ק (דף קי"ח) והרי קודם שנסתרה ודאי דהי' לה כתובה והספק הוי שמא זינתה בסתירתה ואבדה כתובתה הוי איני יודע אם פרעתיך, ובשלמא אם נאמר דאסורה עליו אחר הסתירה ניחא דכיון דאסורה עליו מספק ואי אפשר לו להשקותה ולברר ספיקו ואסורה עליו לעולם והוי כודאי זינתה אבל בשומרת יבם ולדעת רש"י דאינה אסורה עליו כלל רק דבא לפטור עצמו מכתובה בטענה דלא בעי למינסב אשה זונה והרי אם האמת כדברי' שלא זינתה הרי אינה זונה ויש לה כתובה וא"כ הא הוי א"י אם פרעתיך. ועיין בסוטה (דף כ"ה) בתוס' ד"ה בית הלל שהקשו כן על הא דתנן גבי סוטה שנסתרה דאם מתו בעליהן עד שלא שתו דאין לה כתובה והקשו התוס' הא ה"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ותירצו דהתורה עשתה ספק סוטה כאלו בודאי זינתה עד שתשתה, וסברא זו לא שייך רק היכא דנאסרת עליו בסחירתה מן התורה י"ל דהתורה עשאו כודאי אבל בשומרת יבם דגם עתה מותרת לו ולא הוי ספק סוטה כלל רק דהוא טוען מעצמו דלא בעי למינסב אשה זונה הא לא שייך סברת התוס' כלל כיון דאינה סוטה כלל ואמאי מפסדת כתובתה, דהרי ודאי דאין לומר דמשום הסתירה בעצמה שנסתרה אחר קינוי אובדת כתובתה דהוי פריצותא ולא בעי למינסב אשה פרוצה וגם בלא הך ספק דשמא זינתה רק אפילו בודאי לא זינתה אין לה כתובה דא"כ אמאי תנן דשומרת יבם לא שותה ולא נוטלת כתובה הרי אפי' אם הי' הדין דשומרת יבם שנסתרה הית' שותה ג"כ לא הי' לה ליטול כתובה דהשתי' הא לא הוי רק בירור שלא זינתה אבל מ"מ הא בודאי נסתרה לפני עדים ועוד דכל שומרת יבם שנתייחדה עם אחרים לא יהי' לה כתובה ואפילו שלא קינא לה מקודם, ובודאי דכל הטעם שמפסדת כתובתה הוי רק מספק שמא זינתה ותקשה הא הוי איני יודע אם פרעתיך, רק על זה יש לומר לפי מה שהעיר המשנה למלך בפ' רביעי מהלכות מכירה דהיכא דלא ה"ל למידע גם באיני יודע אם פרעתיך הוי מחלוקת הפוסקים אם חייב או לא ונאמר דרש"י ס"ל דפטור, אמנם עדיין קשה דהרי בכתובות (דף י"ב) דתנן הוא אומר עד שלא ארסתיך והיא אומרת משארסתני נאנסתי ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין ופסקינן שם הלכה כר"ג ואמרינן שם דאפילו ר"נ ור"י דלא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף מ"מ בהך דמשארסתני נאנסתי שפיר ס"ל כר"ג דנאמנת משום דאיכא גם חזקה המסייע לברי דידה ובכה"ג גם הם מודים דנאמנים והרי שם ג"כ לא הי' לי' להבעל למידע אימת נאנסה ומוכרח דבלא ה"ל למידע מ"מ אי איכא ברי ושמא וחזקה לכ"ע נאמנת ומוציאין ממון וא"כ גבי שומרת יבם שנסתרה הא הוי ג"כ ברי ושמא וגם יש לה חזקת הגוף שלא נבעלה וצריך להיות לכ"ע נאמנת דאע"ג דחזקת היתר לא שייך הכא כיון דל"ל דר"ה וגם אם זינתה מותרת ליבם מ"מ נימא דחזקת הגוף שלא נבעלה מסייע לברי דידה, והרי כמו כן הקשו התוס' בסוטה (דף כ"ה) גבי