בית הלוי חלק ב קל

בגיורת לענין שתי' או בהני ט"ו נשים לענין איסור של קינוי וסתירה וזהו דדחק לי' להרמב"ם לפרש דהמשנה קאי על פחות מבן ט' כיון דמשמע לי' מהמשנה דממעטי' גם מקינוי ואם נאמר דכוונת המשנה בפחות מבן י"ג הא תשאר הקושי' הנ"ל דמה בין קטן ובין ארוסה ושומרת יבם כיון דגם בפחות מבן י"ג נאסרת אם זינתה וצריך לרבות אותו מקרא דואמרת אליהם, והתוס' דמפרשים על פחות מבן י"ג הרי באמת מפרשים דהמשנה ממעטו רק משתיה ולא מקינוי ואיסור וכבר נתבאר דלדידהו דחוק טובא לשון המשנה, ונתבאר לנו מדברינו בהא דמבואר בשו"ע סי' קע"ח סעי' מ"ב והוא שיהי' גדול הך גדול דנקט סתמא הוי לאו דוקא ופירושו גדול מבן ט' שנים ואילך דהרי ברמב"ם מבואר להדי' דרק פחות מבן ט' קממעט והתוס' דמפרשים דקאי על פחות מבן י"ג הרי ס"ל דרק משתי' ממעטה המשנה ולא מאיסור וכמו שהבאנו לשון התוס' שם וכמו שביררנו דזה תלוי בזה דפחות מבן י"ג שנים ע"כ לא אימעוט רק משתי' ולא מאיסור וצ"ע על מפרשי השו"ע דלא ביארו כל זה דהך גדול הוי לאו דוקא

[י] ובדברינו אלה יתבאר לנו בהא דבברכות (דף י"ט) בהא דקאמר עקביא בן מהללאל אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכ"א משקין א"ל מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעי' ואבטליון א"ל דוגמא השקוה. ודחק שם רש"י בפירושו והתוס' כ' בשם הערוך דהשקוה מי צבע ליראה ולפחדה ולפי המבואר לעיל הא אי אפשר לפרש כהערוך דבשלמא היכא דאם זינתה אסורה וכל זמן שלא תודה מותרת שייך לומר שעשו כן כדי לפחדה שתודה אם זינתה אבל הרי גיורת לעקביא אע"ג דאימעוט לדידי' מקרא דבני ישראל מ"מ הרי הוי ממש כארוסה וכל הט"ו נשים כיון דאם זינתה אסורה יש לנו לרבות אותה מקרא דאמרת לקינוי דנאסרת ע"י קינוי וסתירה ורק משתיה ממעט לה קרא וא"כ הא כיון שנסתרה נשארת באיסורה לעולם גם אם לא תודה שזינתה כיון דא"א להשקותה וא"כ לאיזה ענין השקוה דמה לנו לדבריה כלל כיון דבכל גווני שתאמר אסורה ומש"ה פרש"י בענין אחר ועי' בעדיות פרק ה' דהרמב"ם ג"כ מפרש כפרש"י ואזל לשיטתו בזה דס"ל כמו שכתבנו ומדברי הערוך הא מוכח דס"ל דלעקבי' אימעוט גיורת גם מקינוי ואיסור וצ"ע דמאי בין גיורת לכל הט"ו נשים דג"כ אימעוטי בהך פרשה ואפ"ה מרבינן להו לקינוי ואיסור מקרא דואמרת

[יא] ונהדר לדידן דהרמב"ם לשיטתו דמפרש להמשנה דקאי על קטן פחות מבן ט' והרי תיקשה דלמה לן קרא למעטו והרי אינה נאסרת ע"י ביאתו כלל ומוכרח ע"כ דקינוי וסתירה תלוי העיקר בקפידא דידיה ואף היכא דאם זינתה עמו היתה מותרת מ"מ ע"י קינוי שמקודם נאסרת ומש"ה צריך קרא למעט קטן וזהו טעמו של הרמב"ם דאע"ג דפסק דלא כרב המנונא ושומרת יבם אם זינתה מותרת ליבמה מ"מ פוסק דנאסרת ע"י קינוי וסתירה וכדמשמע מלשון המשנה דקתני ארוסה ושו"י לא שותות ולא נוטלות כתובה דמשמע דאיירי בכל אופני שומרת יבם ואפי' בלא בא עלי' יבם כלל ואפ"ה אבדה כתובתה, ואין להקשות על זה דהרי לדידן דל"ל דרב המנונא ואינה נאסרת בזנות א"כ הא הוי כמו קטן פחות מבן ט' וכיון דכתוב בקרא תחת אישך למעט שו"י הרי יש לנו למעטה גם מקינוי ואיסור וכמו שכתבנו למעלה גבי קטן דכל היכא דאינה נאסרת בזנות אין לנו לרבות אותו מקרא דואמרת לענין קינוי והדר קשה אמאי פוסק הרמב"ם דנאסרת ע"י קו"ס. זה אינו דהרי הפסוק דתחת אישך דממעט לשומרת יבם הרי ע"כ לא קאי רק בבא עלי' יבם בבית חמיה וכדאמרינן בגמרא דאל"כ הא בלא"ה לא הוי צריך קרא למעטו משתי' דהא בעינן קדמה שכיבת בעל לבועל והרי עיקר הפרשה איירי לענין שתי' ומני' הוא דקממעט לי' וע"כ איירי המיעוט בבא עלי' יבם בבית חמיה וכיון דבא עלי' יבם הרי נאסרת בזנות ומרבינן לי' מקרא דואמרת ומוכרח דהמיעוט דממעט שומרת יבם קאי רק לענין שתי' לחודא והרי יבמה שלא בא עלי' יבם ליכא קרא למעטו כלל ורק משתי' ידעינן מק"ו דאינה שותה מק"ו דגם בבא עליה יבם אינה שותה אבל מיעוטא מקינוי הא ליכא ומש"ה ס"ל להרמב"ם דנאסרת ע"י קו"ס

[יב] גם נראה עוד לומר דגם דעת רש"י הוי כהרמב"ם דבמשנה דתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ושומרת יבם וכתב רש"י וז"ל לא שותות דמעטינהו קרא ולא נוטלות כתובה שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט כדמפרש בגמרא ואפילו לית לן דר"ה ושומרת יבם שזינתה מותרת. ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה והיא הפסידה כתובתה, ולכאורה חזינן להדי' דס"ל דלא כהרמב"ם וס"ל לרש"י דלדידן דל"ל דר"ה גם ע"י קינוי וסתירה אינה נאסרת ומש"ה דחק רש"י ליתן טעם על הא דמפסדת כתובה משום דלא בעי למינסב אשה זונה דלהרמב"ם דנאסרת הא ע"פ דין אין לה כתובה כיון דגרמה שתאסר עליו עולמית והוי כודאי זינתה, אמנם לדעתי י"ל דגם רש"י ע"כ ס"ל כהרמב"ם דהרי ודאי דדברי רש"י קשים טובא דנראה סותר דבריו תוך כדי דיבור שהתחיל דמש"ה לא נוטלות כתובה משום דהיא גרמה לאסור עצמה דמקינוי ואיסור לא אימעוט וסיים משום דלא בעי למינסב אשה זונה מפסדת הכתובה הרי דבתחילה לא ניחא לי' בסברא זו דמחמת זה תפסיד כתובתה ונתן טעם משום דנאסרת עליו ואח"כ כתב דאפי' אם לא נאסרה ג"כ מפסדת כתובתה משום הך סברא, ועוד קשה לי טובא דבגמרא (דף כ"ד) קאמר על הך משנה משתי הוא דלא שתי' הא קינוי מקנא לה ופרש"י האי קינוי מקנא לה להאסר עצמה עליו מדקתני ולא נוטלות כתובה והרי נראה לכאורה דברי רש"י סותרים זה את זה דבמשנה הא תני דמהא דלא נוטלות כתובה אין ראי' דנאסרת ורק משום דלא בעי למינסב אשה זונה מפסדת כתובתה ותיכף אח"כ בגמרא כתב רש"י דמדלא נוטלות כתובה מוכרח דנאסרת עליו ע"י קינוי וסתירה, ואחד מן הגדולים ושכחתי שמו העיר לי בסתירה הלזו דלמא לא כתב רש"י כן במשנה רק גבי שומרת יבם ולא בארוסה ובאמת דיש מקום לחלק כן דהיכא דנתחייב לה כתובה על ידי עצמו שקידשה או נשאה לא אמרינן דע"י שמצאה אח"כ עוברת על איסור זנות שתפסיד הכתובה משום דאינו רוצה אשה זונה וכל היכא דאינה נאסרת עליו ע"י זנותה יש לה כתובה ולא כתב רש"י במשנה סברתו רק גבי שומרת יבם דלא איהו קידשה רק אחיו ונפלה ממילא לפניו לא ע"י מעשיו ובזה הוא דכ' רש"י דהיבם יכול לטעון דאינו רוצה אשה זונה וע"כ אינו רוצה ליבמה ומפסדת הכתובה והגמרא מדקדק הא קינוי מקנא לה על ארוסה דע"כ נאסרת ע"י קינוי וסתירה מדלא נוטלות כתובה ולפ"ז מתורץ לנו ג"כ סתירת דברי רש"י במשנה דתחילת דבריו קאי על ארוסה ולבסוף על שומרת יבם, אמנם אכתי קשה דהרי התוס' הקשו על רש"י דא"כ למה צריך המשנה למעט שומרת יבם מקרא משתי' דלאיזה ענין ישקנה כיון דגם עתה קודם ששתתה מותרת ועיין בסוטה (דף כ"ז) בד"ה איש איש, ומה שכתבנו למעלה באות ח' דרש"י ס"ל דהמשנה נקטה סתמא שומרת יבם ואיירי בודאי בכל גווני בין בא עלי' יבם בבית חמיה ובין לא בא עלי' יבם ובכולהו גווני קתני לא שותות ולא נוטלות כתובה והפסוק שהביא המשנה הוא משום בא עלי' יבם דאע"ג דנאסרת מ"מ אינה שותה משום דמיעטה קרא ורש"י דחק ליתן טעם הא דאין לה כתובה בלא בא עלי' יבם, זה אינו