בית הלוי חלק ב קכח

פוסל מן התרומה וכמו שכתב המ"מ שם הרי להדי' דמפרש דשחוף הוי משמש מת, והרי מסקינן בשבועות (דף י"ח) דמשמש מת בעריות פטור ולפי הנראה דג"כ אין האשה נאסרת על בעלה בביאת זנות ע"י ביאה של משמש מת דהרי באה"ע סימן כ' כתב הטור על איזה ביאה חייב מיתה ועל איזה פטור וכתב הד"מ דמש"ה כתב הטור דינים אלו אע"ג דבכל דוכתא אינו כותב הטור רק דברים הנוהגים מ"מ כתבם כדי לידע באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה וכ"כ ברמ"א שם והרי הטור כתב שם ג"כ הך דינא דמשמש מת בעריות פטור ומוכרח דס"ל דאין אשה נאסרת ע"י ביאה דמשמש מת ואפ"ה הא אמר שמואל דשחוף מקנין על ידו וכן פסק הרמב"ם וכן פסקו בטור ושו"ע סי' קע"ח סעי' א' דמי שאינו מתקשה מקנין על ידו ומוכח דקינוי וסתירה גריעי מזנות גרידא דקינוי תלוי גם לפי האמת בקפידא דבעל חוץ מה דמעטינהו קראי, ולהתוס' דס"ל דלפי האמת דידעינן מקרא למעט דרך איברים דבכל דוכתא אינו תלוי כלל בקפידא דבעל מש"ה לשיטתם אינם מפרשים הך דשחוף דהוי משמש מת וע"כ הביאו פר"ח דהוא מי שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע וכוונתם להוציא מפירש"י הנ"ל. ועיי' בבית שמואל סימן כ' שכתב על דברי הרמ"א הנ"ל דע"כ לא בכל הדברים שכתב הטור דפטור ממיתה אין האשה נאסרת דהא משמש מת פטור והיא נאסרת על ידו על בעלה כמש"כ בסי' קע"ח, וכוונתו לקושייתנו הנ"ל דהא מקנין על ידו ולדברי הב"ש דלא הוי כללא בכל הדברים שחשב הטור א"כ נפל אזדא ליה כל הכלל שכלל לן הד"מ בזה דשוב אי אפשר ללמוד כלל מדברי הטור לענין לאסור אשה לבעלה בשום דבר וא"כ הדר קושי' הד"מ דלמה נקטינהו הטור, רק הברור כדברינו דהטור ושו"ע אזלי בזה בשיטתיה של הרמב"ם דע"י קינוי וסתירה שאני דאיכא קפידא דבעל וכן צריך לומר בע"כ לדעת ר"ת המובא בתוספ' כתובות (דף ג') דס"ל דביאת עכו"ם אינה נאסרת על ידו להבעל והקשה על זה הרא"ש מהא דאיתא בסוטה (דף כ"ו) דמקנין על ידי עכו"ם ועי' ג"כ בסנהדרין (ד' ע"ד) בתוספ' ד"ה והא אסתר ולפי מה שהעלתי בדעת הרמב"ם וטור ושו"ע מיושב קושי' הרא"ש הנ"ל דקינוי שאני ונאמר דגם ר"ת ס"ל כן. וא"כ יצא לנו מזה דהרא"ש שהקשה על ר"ת בע"כ לא ס"ל סברא זו וס"ל כהתוס' דסוטה דלפי המסקנא אינו תלוי בקפידא דבעל כלל וכל היכא דאינה נאסרת על ידי ביאה גם ע"י קינוי וסתירה אינה נאסרת

[ו] ולפי זה שפיר ניחא פסקו של הרמב"ם וטור ושו"ע שפסקו שומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ומ"מ פסקו שפיר דע"י קינוי וסתירה נאסרת על היבם דאיכא קפידא דידי' שקינא לה זהו דעתם. והא שבדף י"ח מדקדק רב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבם מהא דתנן אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה ותנן זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה עליו לא היה מתנה עמה והוכרח הגמרא לדחוק הא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אין מזה סתירה על דעת הרמב"ם דמאי מדקדק רב המנונא דנאסרת בזנות מדנשבעת בסוטה דלהרמב"ם הא אינה נאסרת בזנות ומ"מ נאסרת בסוטה, גם זה ניחא דהרי שם איירי בדין גלגול שמגלגל עליה גם אם לא זינתה עליו בפעם אחרת קודם קינוי זה ועל זה תני במשנה שפיר זה הכלל כל שתבעל ולא תהא אסורה עליו לא היה מתנה עמה דלמה יגלגל עליה כיון דאינה נאסרת עליו וגם לא היה על זה קינוי מקודם ולא היה על זה קפידא דבעל ומש"ה מדקדק רב המנונא שפיר דמדקתני במשנה שמגלגל עליה אם לא זינתה בעודה שומרת יבם דהסוגי' דסוטה ס"ל דאסורה דהא דקתני במשנה אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה היינו ע"י גלגול ומוכיח מזה דנאסרת בזנות גרידא על היבם, אבל היכא דהי' קינוי מקודם שפיר ס"ל להרמב"ם דנאסרת ואפילו אי לית לן דרב המנונא

[ז] ובזה מיושב לנו היטב דברי התוס' דסוטה (דף י"ח) שהבאנו בראשית דברינו שכתבו דלדידן קי"ל דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבם דהרי מהך משנה מוכח דאסורה ורק דהגמר' דחי לה דהא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכיון דקיי"ל כשמואל דהוי ספק אי תפסו קידושין בשומרת יבם א"כ נאסרת ג"כ מספק והקשינו לעיל על זה מהסוגי' דיבמות (דף צ"ה ודף צ"ב) דמבואר שם דנוכל לומר דגם לשמואל מותרת וכן מוכח שם דאפי' לרב דס"ל דבודאי אין קידושין תופסין ביבמה מ"מ יש לומר דלא ס"ל הא דרב המנונא וכמו שנתבאר לעיל אות ב' והוכחנו מזה דרק לר"ע דס"ל דהוי גם ממזר מחייבי לאוין מש"ה נאסרת בזנות אבל לא לדידן דאע"ג דמספקא לן אי תפסי קידושין מ"מ ממזר ודאי לא הוי, אבל לפי דברינו ניחא שפיר דברי התוס' דמפרשים הסוגי' דסוטה כפשטיה דאיסורא דזנות תלוי רק בתפיסת קידושין לחודא מדאמר הא מני ר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא קאמר דאמר יש ממזר מחייבי לאוין מוכח דרק בתפיסת קידושין לחודא תלוי דין זה וא"כ לרב ושמואל דס"ל דלא תפסי בה קידושין נאסרת ג"כ ע"כ, אבל מ"מ הרי עיקר הוכחתו של רב המנונא דמדקדק מהמשנה, דנאסרת בזנות הוא משום דס"ל דהא דתנן אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה קאי על גילגול וגם הא דהוצרכה הגמרא לדחוק הא מני ר"ע הוא הוי ג"כ רק משום דס"ל להך סוגי' הפי' של המשנה כן אבל הרי ביבמות (דף נ"ח) ובקידושין (דף כ"ז) מביא הגמרא להך משנה דאמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה ומבואר שם דלרב דאמר יש חופה לפסולות אין צריך לפרש הך משנה דקאי על גילגול וכן רב פפא משני שם דלא איירי הך משנה בגלגול רק איירי בקינא לשומרת יבם ונסתרה בעודה שומרת יבם ולפי זה הא אין הכרח כלל מהמשנה דנאסרת בזנות דשאני שם דאיכא קפידא דיבם ומש"ה הוא דנאסרת ורק הסיפא דקתני זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה עליו לא היה מתנה עמה קאי על גילגול אבל הרישא דשומרת יבם וכנוסה איירי בקינא לה מקודם וא"כ אע"ג דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה מ"מ נוכל לומר דלא כרב המנונא, וי"ל דהסוגי' דיבמות (דף צ"ה ודף צ"ב) ס"ל כן ומש"ה שפיר אמרה דגם לרב ושמואל מצינן לומר דאינ' נאסרת בזנות, והתוס' דסוטה כתבו לפי הסוגי' דסוטה דר"ה מוכיח מהמשנה דנאסרת והגמר' דחקה לאוקמא המשנה כר"ע ומוכח עכ"פ דלכל הפחות לר"ע נאסרת דס"ל להך סוגי' לעיקר כאוקימתא דמוקמינן להמשנה דקאי על גילגול דלא היה קפידא דידי' מקודם ומוכח מהמשנה דנאסרת בזנות לכל הפחות לר"ע ושפיר כתבו התוס' דלפי"ז לדידן נאסרת כיון דקיי"ל דהוי ספק אי תפסו בה קידושין ממילא נאסרת מספק וס"ל להתוס' דלהלכה קיי"ל כהך סוגי' דסוטה דנישנית על מקומה של המשנה דמפרשה להמשנה דאיירי בגלגול, והוא תירוץ נכון על התוס' דסוטה, ואם כן יצא לנו מדברינו דהתוס' דסוטה (דף י"ח) ס"ל ג"כ כהרמב"ם דגם להמסקנא תלוי הכל רק בקפידא דבעל

[ח] ועתה נראה בטעמו של הרמב"ם דבדף כ"ד דתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוס' ושומרת יבם וכתב רש"י לא שותות דמעטינהו קרא ולא נוטלות כתובה שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט כדמפרש בגמרא ואפילו לית לן דרב המנונא דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה