בית הלוי חלק ב קכה

החקירה של באיזו יום ולכאורה הוא דומה ממש כאלו לא אמרו כלל באיזו יום וצריך להיות פסול מן התורה עידות מיוחדת גם בממון משום הא דחסר ליה החקירות דמעכב גם בממון מן התורה דהרי הוא כמו בלא דרישה וחקירה דפסול מן התורה, ולפ"ז הא צריך לומר הא דאיתא במס' סנהדרין (דף למ"ד) אין עידותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ריב"ק אומר אפילו בזה אחר זה ומפרשינן שם פלוגתייהו אבע"א סברא ואבע"א קרא דת"ק סבר דכתיב והוא עד הרי כאן שנים דכל מקום שנאמר עד הוא שנים ואפקי' רחמנא בלשון חד למימרא עד דחזי תרווייהו כחד וריב"ק סבר או ראה או ידע מכל מקום והרי ודאי אין מקום לומר דריב"ק לא מכשירם רק כשראו זה אחר זה ושני המעשים היו רק בשעה אחת ולא באופן אחר דזה ודאי אינו דסתמא נקט וצריך לומר לכאורה דבאמת ריב"ק לא מכשירו רק עתה אחר התקנה שתיקנו חכמים דבממון א"צ דו"ח משום נעילת דלת ומדרבנן הוא דמכשירו ריב"ק והא דקאמרינן דפליגי בקרא ה"פ דבהאי פסולה דעידות מיוחדת לחודא היכא דלא שייך פסולה דחסרון דו"ח וכגון ששני המעשים היו בשעה אחת בזה הוא דפליגי בקרא דרבנן ס"ל דעידות מיוחדת פסול בממון מצד עצמו מן התורה ואפי' היכא דיכול להזימן מ"מ לא מצטרפינן גם עתה דהרי רבנן לא תיקנו בממון רק בהא דלא צריך דו"ח אבל בשארי הדברים הא אוקמוה על דין תורה וריב"ק סבר או ראה מכל מקום דהתורה הכשירה עידות מיוחדת והפסוק באמת לא קאי רק אם שניהם היו בשעה אחת אבל בזמנים רחוקים פסול מה"ת מצד דו"ח וא"כ ממילא עתה אחר התקנה כשר בכל גווני כן היה נראה לכאורה, ולפי"ז קשה לכאורה דעת הש"ך בחו"מ סימן ל"ו ס"ק י"ו שכ' דהא דתיקנו רבנן דבממון א"צ דו"ח היינו דלכתחילה א"צ ב"ד לחקור אצל העדים הזמן ותלינן דבודאי יודעים אבל אם שאלו אותם ואמרו שאין אנו יודעים הזמן עידותן בטלה דגם עתה בעינן עידות. שאתה יכול להזימה דלדבריו קשה אמאי כשר בממון עידות מיוחדת של זמנים נפרדים וצ"ע, וא"כ הרי כבר כתבנו באות א' מה שכתבו הב"י והד"מ לישב דברי המרדכי דמכשיר בזנות עידות מיוחדת דס"ל דדינו כממון והקשו עליו מהפוסקים המצריכים בעידי נשים דרישה וחקירה דס"ל דדינם. כדין נפשות ותירצו לחלק דבדו"ח דגם בממון מן התורה ורק דמדרבנן א"צ בזה ס"ל דבעידי נשים אוקמוה אדין תורה אבל במיוחדת דבממון כשר מן התורה גם בעידי נשים כשר יעו"ש, ולפי דברינו הרי גם עידות מיוחדת אם הוא על שני ימים גם בממון פסול מן התורה ודינו ממש כמו בלא דו"ח וא"כ צריך להיות פסול גם בעידי נשים, ולכאורה נראה מוכרח דהמרדכי ס"ל כהפוסקים דעידות נשים א"צ דו"ח אבל הפוסקים המצריכים דו"ח פסלי גם עידות מיוחדת אם אין שני המעשים בשעה אחת, אמנם לפי"ז הרי צ"ע דברי הרמב"ם דבפרק ד' מה' עידות הלכה א' כתב עידי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואין את העושה עבירה כאחד ובב"ד אחד אבל דיני ממונות א"צ לכך כו' אבל בדיני ממונות אע"פ שלא ראו אלו את אלו כו' כיצד אמר הא' בפני הלוהו או הודה לו ביום פלוני ואמר השני וכן אני מעיד שבפני הלוהו או הודה לו ביום אחר ה"א מצטרפין הרי דכלל הדברים דבממון מצטרפין גם במעידים על ימים מופרדים והוציא מן הכלל רק דבנפשות פסול, והרי מבואר בריש פ' אחד דיני ממונות דבקנס לא הפקיעו חכמים דו"ח והעמידוהו על דין תורה דצריך דו"ח וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות עידות וא"כ גם בקנס צריך להיות פסול עידות מיוחדת לפי דברינו ועיי' בלח"מ בפ"ג מהלכות עידות שהוכיח דהרמב"ם ס"ל דגזלות וחבלות צריך דו"ח כעידי קנס וא"כ לפסול גם בהו עידות מיוחדת: וע"כ הנראה בדעת הרמב"ם דהרי עיקר הדבר דעדים צריכים דו"ח אינו כדי שיהיה יכול להזימן דהרי מקרא מלא כתיב ודרשו וחקרו היטב ובסנהדרין (דף מ') מביא הגמרא דרשות לכל השבעה חקירות ולא סגי להגמרא הטעם דבעינן יוכל להזימם והטעם לזה משום דאע"ג דלא יאמרו באיזה יום הרי יוכל להזימן ע"י שיאמר כל השנה וכל היובל עמנו הייתם והא דאמרינן (בדף מ"א) דמש"ה אם אמרו אינו יודע עידותן בטלה משום דא"י להזימם ע"כ אין זה עיקר טעם פסולם רק דהגמר' באה ליתן טעם על הא דבבדיקות כשר איני יודע אע"ג דמה"ת צריך בדיקה ובע"כ הסברא לזה דהא דהצריכה התורה בדיקות אינו תנאי בדיני עידות לומר דבלא"ה אינם עדים לדון על פיהם רק היא מצוה מיוחדת על הב"ד שיבדקום שמא מתוכם יתברר דעידותם שקר והיא מצוה בפני עצמה על הב"ד וכמו דמצוה על ב"ד לפתוח בזכות תחילה בנפשות וכמו המצוה של בצדק תשפוט אבל קיום העדים אינו תלוי בזה כלל ומש"ה אם אמרו אינו יודע עידותן קיימת משום דאין התכלית של הבדיקה כדי שידעו ב"ד האיך הי' המעשה אם היו תאנים שחורות או לבנות רק תכלית הכוונה של הבדיקות שמא על ידי זה יוכחשו העדים ואם בדקום ולא הוכחשו עידותם כשירה אע"פ שלא נתברר לב"ד אותו הספק ששאלו מהם ואמאי בחקירות אם אמרו איני יודע עידותן בטלה ומוכרח דדו"ח הוא תנאי בדיני העידות שאם אינם אומרים הזמן עידותן בטלה ודלמא הוא ג"כ רק מצוה על הב"ד כמו בדיקות ועל זה תירצה הגמר' דהרי ודאי הא דהצריכה התורה לשאול מהם הזמן הוא דבלא"ה בטלה עידותן דהרי אם לא יאמרו כלל הזמן הרי אי אפשר להזימן כלל וכל היכא דאי אפשר להזימן הרי אינו עידות כלל וידעינן מניה דדו"ח הוא פרט בדיני עידות וממילא כל השבעה דו"ח מעכבין בהו אע"ג דהדו"ח של באיזו שעה אינו מעכב הזמה דהרי יוכל להזימן על כל היום מכל מקום הרי על ידי הך סברא ידעינן פירושו של הפסוק הא דהצריכו לחקור על הזמן דהוא תנאי בדיני עידות וממילא כל השבעה חקירות מעכבין בו ומש"ה גם באינו יודע על איזו שעה פסול אבל באומרים הזמן והשעה אע"ג דכל א' אומר על זמן אחר הרי נתקיים בהם הפסוק של ודרשת וחקרת היטב אע"ג דלא נוכל להזימן רק על ידי יום או שנה שלמה זה לא איכפת לן דגם זהו בכלל יכול להזימה ומש"ה מכשיר הרמב"ם גם בעידי קנס עידות מיוחדת ורק בנפשות פסול כה"ג מקרא אחר כדאיתא במס' מכות (דף ו') יעו"ש, וא"כ עידות מיוחדת כשר בממון מן התורה והדרינן למש"כ למעלה דפשיטא דמהני בעידי זנות לכ"ע וכל הראשונים מודים בזה להמרדכי. וגם בלא"ה נראה להכשיר בעידות מיוחדת דהא לא גריעי מעד אחד דכל היכא דנאמן עליו כבי תרי דמבואר באה"ע סי' קע"ח סעי' ט' דאסורה עליו וע"ש בב"ש ס"ק ח' והכא הא הוי תרי ממש ואע"ג דחד ונאמן כתרי אינו מחויב לגרשה רק לצאת ידי שמים מ"מ הרי כתב הט"ז בסי' קט"ו דגם בדיני אדם הי' חייב להוציאה ורק דב"ד אין יכולים לכופו דהדבר מסור ללב אי נאמן עליו כתרי ויוכל להכחישם יעו"ש אבל בהך דעידות מיוחדת דכ"ע יודעין דלא גריעי מחד ונאמן כתרי ומחויב להוציאה ואסורה עליו בודאי לכל הדיעות

[יב] ואגב נכתוב כאן דבר קטן מה דנראה לישב דברי הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות עידות הלכה א' וז"ל עידי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואין את העובר עבירה כאחד וצריכין להעיד שניהם כאחד ובב"ד אחד אבל בדיני ממונות א"צ לכך, והנה מה שכתב שיראו כאחד מבואר כן במס' מכות (דף ה' ע"ב) אבל מה דהצריך שיעידו