בית הלוי חלק ב קכג

גם לר' יהושע ב"ק, ונהדר לדידן דדברי הנמוק"י צ"ע

[ו] וע"כ נראה דודאי גם הנמוק"י מודה דהני ב' אופנים עדות מיוחדת ב' עניינים הם ואי אפשר ללמוד אחד מחבירו רק ביאור דברי הנמוק"י כך הוא, דבסנהדרין גבי פלוגתא דת"ק וריב"ק אמרינן בתירוצא קמא דפליגי בסברא דת"ק סבר אמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וריב"ק אמר אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ומשמע לכאורה דריב"ק מכשיר משום הך סברא לחודא דכיון דאיכא שני עדים דחייב לו מנה מהני אע"ג דגבי נפשות לא מהני כה"ג מ"מ גבי ממון מהני כיון דעכ"פ איכא ב' עדים שחייב לו והוי בירור גמור ומסברא לחודא ידע ריב"ק דמהני וגם ת"ק הי' מודה לריב"ק אי לאו משום דס"ל הסברא להיפוך דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וא"כ במעידים שניהם על מעשה אחת רק משני חלונות ידעינן מסברא לחודא דמהני לכ"ע וא"כ הא קשה הא דבמכות למה הוצרך רב נחמן ללמוד מקרא דלא יומת דמהני גבי ממון משני חלונות והרי כיון דאיכא ב' עדים על מעשה אחת הא ידעינן מסברא דמהני בממון וכמו דחזינן דריב"ק מכשיר בלי שום פסוק במעידים על ב' מעשים הא כמו כן נוכל לידע מזה גבי ב' חלונות גם לת"ק כיון דאיכא ב' עדים על אותו מעשה ולמה הוצרך ר"נ לקרא למעט ממון, ובע"כ מוכרח דאי לא הוי דריש רב נחמן מקרא דכשר בממון אע"ג דהך פסול דעדות מיוחדת כתיבא בנפשות דכולי קרא בנפשות כתיב דרישא דקרא כתיב על פי שנים עדים יומת המת מ"מ היינו פוסלין גם בממון גם מב' חלונות אע"ג דבממון איכא סברא להכשיר דהא בממון לא איברי סהדי אלא לשיקרא וכיון דשנים מעידים על מעשה אחת הוי בירור גמור מ"מ היינו פוסלין אותו גם בממון מקרא דמשפט אחד כיון דבנפשות פסול וכמו לענין דרישה וחקירה דג"כ לא כתיבא רק גבי נפשות ואפ"ה ילפינן ליה מקרא דמשפט אחד בסנהדרין (דף ל"ב), וכן בעידות קרובים דפסלן הכתוב בנפשות מגזה"כ ולא משום שהם חשודים לשקר דהרי אפי' לחובה אין קרוב מעיד וכמו שכתב הרא"ש בפרק ג' דסנהדרין ואפ"ה פסלינן להו גם בממון מקרא דמשפט אחד וכדאיתא בסנהדרין (דף כ"ח) ומש"ה צריך ר"נ לקרא דלא יומת למעט ממון דכשר בב' חלונות, וזהו כוונת הנמוק"י דהא דמכשיר ריב"ק בשני הלואות הוי טעמא ע"כ לא מצד הסברא לחודא וכדמשמע לכאורה בסוגי' דסנהדרין דא"כ אמאי צריך ר"נ הכא קרא וע"כ דבלא הך קרא מצד הסברא לא היינו מכשירין בממון דהיה לנו לפוסלו משום קרא דמשפט אחד ורק טעמו דריב"ק הוא משום הך קרא דחזינן דמכשיר בממון לכל הפחות בב' חלונות וא"כ ע"כ לא קאי הך קרא דמשפט אחד לענין עידות מיוחדת וממילא מכשיר ריב"ק בממון גם בשני הלואות מצד הסברא דהרי בנפשות ליכא קרא לפסול בשני מעשים רק נלמד מק"ו דב' חלונות דפסול וכיון דידעינן דזה כשר בממון וע"כ לא קאי עליה הך דמשפט אחד ממילא מכשיר מסברא גם בשני מעשים דגם שם ס"ל לריב"ק דע"פ הסברא נראה דהמעשה אמת כיון דאמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי, ועיין בלשון הנמוק"י ותמצא דודאי כוונתו לדברים הללו שכתבנו שכתב וז"ל וש"מ מהכא יליף לה ריב"ק מדחזינן בגמרא דהכשיר קרא עידות מיוחדת בממון פי' דמהא דחזינן הכא דצריך קרא להכשירו מוכרח דבסנהדרין לא משום הסברא לחוד קמכשיר לה רק ע"י הך קרא שוב מכשיר לה מסברא דשם והוא ברור בדעתו. אמנם עיין במכות דקאמר ר"נ דעידות מיוחדת כשר בממון דכתיב לא יומת ע"פ ע"א הא בד"מ כשירה והקשו שם התוס' דהרי פסול קרובים נפקא לן מקרא דלא יומתו אבות על בנים ואפ"ה גמרי' מני' גם בד"מ דפסול מקרא דמשפט אחד וכמו כן נילף ממון מנפשות לגבי עידות מיוחדת, ותירצו דע"כ הך קרא לא קאי על ממון דהרי גם ע"א מועיל בממון לשבועה, הרי חזינן דס"ל להתוס' דהא דקאמר ר"נ דכתיב לא יומת ע"פ ע"א כו' לא דממעט ליה ר"נ מקרא דיומת דבממון כשר רק ה"פ דר"נ קאמר דבממון כשר דכתיב לא יומת הרי דלא כתיבא הך פסול דעידות מיוחדת רק בנפשות וא"א ללמוד מני' מקרא דמשפט אחד כיון דבממון עכ"פ מהני ע"א לשבועה ולפי זה הא נסתרו דברי הנמוק"י הנ"ל. אמנם אין מזה קושי' על הנמוק"י אם אינו מפרש כהתוס' וס"ל דר"נ מיתורא דקרא דריש מדכתיב יומת בא למעט ממון וס"ל דלא דמי כלל לעידות קרובים דהרי לא יומתו אבות על בנים לא הוי יתורא כלל ומש"ה אע"ג דכתיב גבי נפשות ילפינן מני' לממון אבל הך לא יומת הוא יתורא כיון דברישא דהך קרא כתיב ע"פ ב' עדים יומת המת לא יומת ע"פ ע"א ודרש ר"נ דהוי מצי למכתב לא ע"פ ע"א ומדכתיב לא יומת ע"כ בא למעט ממון והוכיח מזה דריב"ק דמכשיר ב' הלואות ע"כ ג"כ על הך קרא סמיך וכמו שנתבאר

[ז] ועכ"פ זה נתברר לנו דודאי הוי ב' עניינים ואינו תלוי זה בזה כלל ואפי' לת"ק דפליג על ריב"ק מ"מ בב' חלונות מודה דכשר בממון וא"כ הא נסתרה הוכחה שלנו שכתבנו באות ג' דע"כ כל הפוסקים מודים לדינו של המרדכי דנאסרת ע"י עידות מיוחדת מהא דחזינן דמכניסין אותו לכיפה עי"ז ומוכרח דהוי בירור גמור גם בנפשות דהמעשה בודאי הוי אמת וא"כ בזנות ודאי דאסורה ולפי זה אין מכאן ראי' כלל דהרי י"ל דהא דמכניסין לכיפה איירי רק בעידות מיוחדת ששניהם מעידין על מעשה אחת רק כל א' ראה מחלון אחר, וז"ל רש"י בסנהדרין שם (דף פ"א) בעידות מיוחדת ששניהם מעידין ועידותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד כגון ב' רואין אותו א' מחלון זה וא' מחלון זה דאמר במס' מכות דלא מקטל עלי' עכ"ד, וא"כ הא י"ל דרק בכה"ג דשניהם מעידין על מעשה אחת הוא דנאמנים על עיקר המעשה דהוא אמת גם גבי נפשות ומוכח דלא כשו"ת הפני משה שהבאנו בראשית דברינו שכתב להתיר גם בכה"ג בעידי זנות אבל בדינו של המרדכי דמעידים על ב' דברים ובכל דבר ליכא רק ע"א אפשר דלא האמינם התורה כלל בנפשות גם על עיקר הדבר דכדבריהם כן הי' המעשה ואם נאמר דעידי נשים הוי כדיני נפשות אפשר דלא מהני גם גבי עידי זנות

[ח] אמנם ראיה הראשונה שכתבנו לעיל דמדחזינן דבכה"ג כשר בממון מכלל דעל עיקר המעשה נאמנים גם במעידים על שני מעשים וא"כ גם אם נאמר דעידי נשים כנפשות דמיין מ"מ בודאי דנאסרת ע"י עידות זו בזנות דאין מקום לחלק כלל ולומר דבממון נאמנים על עיקר המעשה ובנפשות אינם נאמנים כלל וכמש"כ לעיל וע"כ הטעם הא שבנפשות לא מהני עידות מיוחדת הוא משום דהוי גזה"כ דבכה"ג אין שם עדים עליהם אבל מ"מ בירור על הדבר הוי מדחזינן דכשר בממון, ועוד דהרי ליכא שום פסוק לפסול עידות מיוחדת של שני מעשים בנפשות רק דידעינן לה מהא דפסול גם בשני חלונות וכ"ש דבשני מעשים פסול והרי זה חזינן דבב' חלונות דפסול הוי רק גזה"כ אבל על המעשה נאמנים דהרי מכניסין אותו לכיפה עי"ז וא"כ מנ"ל לומר דכשמעידים על שני מעשים אינם נאמנים כלל על המעשה דהרי מצד הסברא צריך להיות נאמנים וכמו דנאמנים גבי ממון לריב"ק מצד הסברא ומנ"ל להוציא נפשות מסברא זו דמהא דפסול בנפשות הא אין ראי' דאינם נאמנים דהרי בב' חלונות ודאי דהוי האמת כדבריהם וג"כ פסול וא"כ פשיטא דנאסרת גבי זנות לכ"ע וכהמרדכי, ואע"ג דהאו"ת נסתפק בהא דכשר בד"מ אי הוי דאורייתא או מדרבנן הביאותיו לעיל באות ג' מ"מ הרי ודאי נראה כיון דחזינן בסוגי' דסנהדרין שם דת"ק פסל עידות מיוחדת גם מדרבנן ולריב"ק כשר גם מה"ת כדאמרינן שם בתי' השני דריב"ק נפק לי' מדכתיב או ראה או ידע מכל מקום וא"כ אנן דפסקינן דכשר בודאי דהוי מה"ת דמהיכי תיתי נימא דאנן פסקינן דלא כת"ק ודלא כריב"ק רק דמה"ת אינן נאמנים ומדרבנן נאמנים, ובלא"ה לא ידעתי שום מקום לספיקו