בית הלוי חלק ב קכב

אמת אלא שאינה מסורה לב"ד, הרי להדי' דגם בדיני נפשות נאמנים הם דכדבריהם כן היה המעשה עד שסומכין על עידותן וגורמים לו שימות רק שאין הורגין אותו בידים דלהורגו בידים אי אפשר לב"ד ע"י עידות מיוחדת דבנפשות אין שם עדים עליהם, וא"כ אפילו לדעת הפוסקים דס"ל דעידות נשים יש להם דין כנפשות לגבי דו"ח מ"מ לענין זנות ולגבי עידות מיוחדת ודאי דמהני דהניחא גבי גיטין וקידושין דקיי"ל דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין כלל ואפילו בששניהם מודים שקידשה בלא עדים לא מהני דבלא עדים אין הקידושין חלים כלל שפיר ס"ל להר"ן דעידי נשים יש להם דין נפשות דעידות מיוחדת לא מקרי גבייהו שני עדים וכמו בנפשות, אבל לענין זנות דלא צריך לעדים כלל לגוף המעשה רק לברר לב"ד האמת שזינתה דהא גם בזינתה בלא עדים נאסרת לבעלה פשיטא דמהני גם עידות מיוחדת דהרי חזינן דגם בנפשות אנחנו מאמינים להם על המעשה עד שמכניסין אותו לכיפה וכיון דמבורר לנו שזינתה בודאי האיך נתירה לבעלה ובודאי האיסור בזה ברור וכ"ע מודים להמרדכי דעידי כיעור מצטרפין, ומסוגי' זו דסנהדרין נפשוט לנו ספיקו של האורים ותומים בסי' למ"ד ס"ק י"א שנסתפק בהא דבממון מהני עידות מיוחדת אי הוי מן התורה או רק מדרבנן לחודא יעו"ש בדבריו והרי מהא דחזינן דמכניסין אותו לכיפה מוכרח דמדאורייתא נאמנים על המעשה שהוא אמת והוי בירור גמור גם בנפשות וא"כ הא גבי ממון דלא בעינן עדים כלל רק לברר האמת דלא איברי סהדי אלא לשיקרא בודאי דמדאורייתא נאמנים

[ד] אמנם לכאורה ראי' זו מהך דסנהדרין אינה מכרעת רק לסתור דברי הפני משה שהבאנו באות א' שכתב דלהר"ן דס"ל דעידי נשים כנפשות דמיין לא מהני בזנות כשאחד ראה את הזנות מחלון זה וא' מחלון אחר דזה ודאי מוכרח דאינו, דבכה"ג ודאי דלכ"ע מהני גבי זנות וכמו דמהני עידות כזה לענין להכניסו לכיפה אבל אכתי אין מזה ראי' כלל לדינו של המרדכי דמכשיר גם במעידים כל אחד על שני מעשים נפרדים ונמצא דעל כל מעשה ליכא רק ע"א אין ראי' מהא דמכניסין אותו לכיפה וכמו שנבאר, דהנה במס' סנהדרין דף למ"ד דפליגי ת"ק וריב"ק בעידות מיוחדת אי מצטרפינן בממון וקאמרינן שם במאי פליגא אבע"א בסברא דת"ק סבר אמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי וריב"ק ס"ל אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ואבע"א דפליגי בקרא דכתיב והוא עד או ראה או ידע דת"ק סבר דכל מקום דכתיב עד הרי כאן שנים ואפקי' רחמנא בלשון חד עד שיראו כאחד וריב"ק סבר או ראה או ידע מכל מקום, ובמס' מכות דף ו' איתא אמר רב זוטרא בר טובי' אמר רב מנין לעידות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד מאי אחד אילימא אחד ממש מרישא שמעינן לה ע"פ שנים עדים אלא מאי אחד אחד אחד, תנ"ה לא יומת ע"פ ע"א להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה וא' מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפות כו' עוד איתא שם אמר רב נחמן עידות מיוחדת כשירה בדיני ממונות דכתיב לא יומת ע"פ ע"א בדיני נפשות הוא דאין כשירה אבל בדיני ממונות כשירה, וכתב בנמוקי יוסף בסוף פרק ראשון דמכות וז"ל וה"מ דבעינן רואין זה את זה בדיני נפשות אבל בדיני ממון דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כו' כ"ש כשראו שניהם ההלואה ביחד זה מחלון זה וזה מחלון זה וש"מ מהכא יליף לה ריב"ק מדחזינן בגמרא דהכשיר קרא עידות מיוחדת בממון עכ"ד הנמוק"י, ולפום רהיטא דברי' נפלאו מאד דלפי הנראה דס"ל להנמוק"י דהני שני גווני עידות מיוחדת דאיירי הגמרא בהו במס' סנהדרין ובמס' מכות חד דינא להו ושוין הם וכיון דילפינן במס' מכות מפסוק דבממון כשר גם כשאחד רואה אותו מחלון זה וא' מחלון זה ידעינן מני' דגם בשני הלואות מיוחדים מצטרפין, ובודאי דקשה טובא לומר כן דהרי במס' סנהדרין גבי פלוגתא דריב"ק ורבנן לא מביא הגמרא כלל הך דרשה דדרש רב נחמן במס' מכות וכן במס' מכות לא הביאה הגמרא כלל הסברא והקרא דמביא הגמר' במס' סנהדרין, ועוד קשה דהרי במס' סנהדרין מפרש הגמרא טעמא דת"ק דפוסל עידות מיוחדת בממון מסברא משום דאמנה דקמסהיד האי לא קמסהיד האי והרי טעם זה לא שייך רק במעידים כל אחד על מעשה מיוחדת אבל היכא ששניהם ראו ביחד מעשה אחת רק כל אחד ראה מחלון אחר ולא ראו זה את זה הא לא שייך טעם זה כלל דהא תרווייהו אחד מנה קמסהדי ואפילו לת"ק דפוסל שם בודאי מוכרח דבכה"ג מודה דכשר וא"כ הרי נראה פשוט דהא דקאמר רב נחמן במס' מכות מנין לעידות מיוחדת שכשירה בממון שנאמר לא יומת כו' הכי פי' דאפילו לת"ק דריב"ק דפוסל שם במעידים על מעשים מיוחדים מ"מ בכה"ג כ"ע מודים דכשר שנאמר כו', וכן הוא להדי' בחידושי הריטב"א שם במכות וא"כ הרי צ"ע על הנמוק"י הנ"ל

[ה] ואי דקשה דלפי זה דחלקנו בין הני ב' אופנים דעידות מיוחדת א"כ הא תיקשה אליבא דריב"ק דמכשיר בממון גם במעידים על מעשים נפרדים א"כ מנ"ל לפסול בנפשות גם בא' רואה מחלון זה וא' מחלון זה מהך קרא דלא יומת ע"פ ע"א דלמא לא בא הכתוב לפסול רק אם הם מעידים על ב' מעשים נפרדים אבל במעידים שניהם על מעשה אחד רק מב' חלונות מנ"ל דפסול, והניחא לת"ק דריב"ק דס"ל דבמעידים על שני מעשים גם בממון פסול או מסברא או מקרא וא"כ הך קרא דלא יומת ע"פ ע"א לא איצטריך כלל גבי נפשות ובפרט דהא דרשינן מני' דהא בממון כשר וע"כ מוכרח דקאי על שני חלונות דזה מהני מסברא בממון וקמ"ל קרא דבנפשות מיהא פסול אבל לריב"ק דבממון מכשיר גם בשני מעשים קשה דלמא לא פסל הכתוב בנפשות רק בשני מעשים ולא בב' חלונות ובודאי אין לומר דבאמת יחלוק ריב"ק על הך דינא וס"ל דמשני חלונות כשר גם בנפשות, ועוד דהרי במס' סנהדרין שם פסקו כמה אמוראי כריב"ק ובהא ודאי דקיי"ל דבנפשות פסול גם מב' חלונות וכדתני' במכות דף ו' וכן במשנה דמכות שם קחשיב ב' חלונות שני עידות לענין הא דנמצא א' מהן קרוב או פסול דאם הי' הקרוב בחלון אחר לא מיפסלא על ידו עידות הכשרים ומוכח דבכה"ג אינם מצטרפין אם ע"א ראה מחלון זה וא' מחלון זה דאם היו בכה"ג מצטרפין גם בנפשות היו מצטרפין גם לענין זה דקרוב או פסול, וכן הרמב"ם הא פוסק דב' חלונות אין מצטרפין אע"ג דפוסק כריב"ק, ועוד דהרי במכות קאמר רב זוטרא משמי' דרב דעידות מיוחדת פסול ויליף לה מקרא והרי בסנהדרין איכא אמוראים דאמרי משמי' דרב דהלואה אחר הלואה מצטרפין וכריב"ק, וכיון דגם לריב"ק פסול בנפשות גם מב' חלונות הא ודאי קשה דמנ"ל הא דלמא לא מעטי' הכתוב רק בשני מעשים נפרדים ומוכרח ע"כ כהנמוק"י דהני תרתי אופנים חד דינא להו ות"ק דריב"ק דפוסל גם בממון עידות מיוחדת ה"ה דבב' חלונות פסול לדידהו בממון. אמנם זה לא ניתן להאמר כלל וכמו שהוכחנו לעיל דע"כ הם ב' דינים והסוגי' דמכות אזל גם לת"ק דריב"ק וגם לדידי' כשר בממון ב' חלונות, ועל קושייתינו נראה לישב דהנה רב זוטרא מדייק מקרא דלא יומת ע"פ עד אחד דהיינו א' שלא ראו ב' העדים ביחד רק מב' חלונות וא"כ דרשינן הך עד אחד היינו שיש ב' עדים ומאי אחד היינו מיוחדת אבל הך עד דכתוב בקרא היינו שנים וכמו כל מקום שנאמר עד דהוי הפי' שנים וא"כ כיון דהפי' דעד הנאמר כאן הוי שנים ואפקי' רחמנא בלשון חד ע"כ קאי גם בראו שניהם כאחד מעשה אחת דהרי בסנהדרין דס"ל לת"ק דבמעשים נפרדים פסול גם בממון ודרשי לה מדכתיב והוא עד וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ואפקי' בלשון חד עד שיראו כאחד וכמו כן גבי נפשות דכתיב לא יומת ע"פ עד אחד ומדכתיב עד ידעינן דאיירי גם בשניהם ראו כאחד ואפ"ה פסולים משום מיוחדת וא"כ קאי ע"כ הך פסוק לפסול כשהן מיוחדים בב' חלונות אף על גב דראו כאחד וניחא