בית הלוי חלק ב קכא

האלפסי תוספתא דתני בה ראוה שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנו גט אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין וכתב על זה הר"ן דאע"ג דבממון קיי"ל דמצטרפין מ"מ לגבי אישות דשייכי בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו הרי דס"ל דעידי נשים דמיין לדיני נפשות, ועיי' עוד בב"י חו"מ סי' למ"ד שהביא ג"כ להך מחלוקת של המרדכי והר"ן והכריע הב"י להלכה כהמרדכי דהוא כממון והא דאמר בתוספתא דאחד בשחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין תי' הב"י גם להמרדכי דאין הטעם משום דהוא כנפשות רק דכיון דבכל פעם נתייחדה רק בפני אחד לא נתכוונו לשם קידושין ומש"ה א"צ גט, אמנם עיי' בשו"ת מוהר"א ששון סימן י"ז וסי' כ"ד שחלק בזה על הב"י והעלה להלכה כהר"ן, ועיי' עוד בשו"ת פני משה חלק א' סימן פ"ט שכתב עוד יותר דלהר"ן דעידי נשים דמיין לנפשות א"כ אפילו ראו שני העדים הזנות כאחד רק כל אחד ראה אותה מחלון אחר ולא ראו העדים זה את זה ג"כ אין מצטרפין דהרי בנפשות בכה"ג אין מצטרפין כדאיתא במס' מכות דף ו' יעו"ש ובודאי דלפום רהיטא נראה דדעת כמה מהראשונים אזלי בשיטת הר"ן דהבית שמואל בסי' י"א ס"ק י"ג הקשה על הרמ"א שפסק כהמרדכי דהוא כדיני ממון והרי לענין דרישה וחקירה פסק הרמ"א דגם עידי נשים צריך דו"ח אע"ג דבממון א"צ ודמיי' לנפשות וכתב הבית שמואל לחלק בשם הב"י והד"מ דלענין דרישה וחקירה דמן התורה גם בממון צריך וכמו דאיתא בסנהדרין דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדו"ח ורק דחכמים תיקנו דלא נצריך בממון משום נעילת דלת בפני לווין מש"ה להני פוסקים בעידות נשים אוקמה אדאורייתא אבל לענין עידות מיוחדת דבממון כשר מן התורה שפיר ס"ל להמרדכי דעידי נשים יש להם דין ממון וכן כתב היש"ש במס' יבמות פ"ב סי' י"ז, וא"כ הרי במס' מכות דף ו' דתנן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עידותן בטלה אף שלשה כן א"ר יוסי בד"א בנפשות אבל בממון תתקיים העידות בשאר וקאמר שם שמואל הלכה כר' יוסי וכתבו שם התוס' בד"ה שמואל וז"ל וקשה האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנים גט שיש באותו מעמד קרובים והי' לנו לומר דעידות הכשרים בטל והאי דומי' דנפשות דשרינן אשת איש לעלמא שיש בה מיתת ב"ד וטעמא דפרישית לעיל שייך נמי בגט כו' הרי דס"ל להתוס' דגט יש לו דין דנפשות ואפילו לענין דבר דכשר בממון מן התורה ועיי' ברא"ש במכות שם שהקשה ג"כ לשמואל דאמר הלכה כר' יוסי דהאיך גיטין וקידושין כשרים ועיי' עוד בסמ"ק מצוה קפ"ג בהגהות רבינו פרץ וז"ל ומ"מ צריך לברר עדים בגיטין וקידושין דאל"כ כולהו עדים ורגילות ששם עומדים קרובים וה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול ועידותן בטלה כדאמרי' גבי דיני נפשות דחשבינן היתר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו עכ"ל הרי מדברי כולם למדנו דס"ל דיש לו דין נפשות ואפילו בדבר דכשר בממון מן התורה ולדידהו ודאי דגם לענין עידות מיוחדת ס"ל כהר"ן דפסול גבי קידושין, ומוכרח דגם הם חולקים על המרדכי, וראיתי להנו"ב מה"ק חלק אה"ע סי' ע"ב בסתירת היתר ג' שם שכתב דהר"ן יחידאה הוא בזה שמשוה קידושין לנפשות והרי נתברר לנו דגם התוס' והרא"ש ור"פ והסכמת רבותיו הוא ג"כ כשיטת הר"ן

[ב] אמנם כל זה הוא רק לפי דברי הב"י שכתב דהר"ן חולק על המרדכי דס"ל להב"י דעידי קידושין דומים לעידי זנות אבל בודאי נראה לכאורה דיש מקום לומר דגם הר"ן והתוס' והרא"ש מודים לדינו של המרדכי וי"ל דגם הם לא כתבו רק בענין גיטין וקידושין דאיכא נ"מ בעידותן גם לענין נפשות וכמו בקידושין דאם תזנה אח"כ הרי חייבת וכן בגט הא שרינן אשת איש לעלמא ועד עתה נהרג הבא עלי' והוא דבר דשייך בו נפשות או לאיסור או להיתר, והרי ז"ל הר"ן ואע"ג דבממון קיי"ל דמצטרפין מ"מ לגבי אישות דשייכי בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו הרי דקדק וכתב דרק משום דשייכי בדיני נפשות (שוב מצאתי בנו"ב שם דמסיק שם דהר"ן אינו חולק על המרדכי כלל וכמש"כ] וכן התוס' במכות כתבו הסברא גבי גט דשרינן אשת איש לעלמא דיש בה מיתות ב"ד הוא כנפשות, אבל כשמעידין על אשה שזינתה בלא התראה הרי אין בעידותן שום נ"מ לענין נפשות ולא מהני עידותן רק לאוסרה על בעלה לחודא שפיר מודים להמרדכי דיש לו כל דין ממון מדאורייתא דאע"ג דע"י עידותן שזינתה נאסרה לבעלה מ"מ לא דמי' לעידי קידושין דמהני עידותן לאוסרה על אחרינא בחיוב מיתה אבל בזנות אע"ג דנאסרה לבעלה מ"מ הרי אם בא עלי' בעלה אח"כ אינו לוקה עלי' וכמו דמבואר במגיד משנה סוף פרק א' מהלכות איסורי ביאה דאינו לוקה על לאו זה דהוא לאו שבכללות יעו"ש ועיי' עוד ברמב"ם פרק י"א מהלכות גירושין הלכה י"ד ובכ"מ ובלח"מ שם, ועוד אפילו אם נאמר דלא כהמ"מ ובעלה לוקה עלי' משום טומאה מ"מ הרי המרדכי איירי במעידין רק על כיעור לחודא דלא מהני כלל עידותן לשום דבר רק לענין לאוסרה על בעלה גרידא בודאי דנראה דגם הר"ן והתוס' מודים דמהני בו עידות מיוחדת, ולפי זה י"ל דגם במעידין על זנות גמור צ"ל מהני גם בעידות מיוחדת אע"ג דנאמר דבעלה לוקה עלי' משום טומאה מ"מ כיון דאם היו מעידים רק על כיעור לחודא הרי הי' מהני וא"כ הא יש בכלל זנות גם כיעור ודל הזנות עצמו מהכא ולא נאמן להם על עיקר הזנות מ"מ תיאסר משום הכיעור כן נראה ברור ואין כאן שום מחלוקת בדינו של המרדכי

[ג] גם עוד נראה לומר דבעידות של זנות ודאי כ"ע מודים להמרדכי דנאסרת ע"י עידות מיוחדת דהנה במה דפסלה התורה כמה מיני עידות נוכל לומר בו שני סברות או משום נאמנות דהתורה לא האמינה להם שעידותן אמת וכמו כל החשודים ופסולי עבירה דלא האמינם התורה בעידותם או משום דהוי גזירת הכתוב וכמו דמצינו דאפילו משה ואהרן אינם יכולים להעיד ביחד, והנה בעידות מיוחדת דפסולים בנפשות הרי ודאי נראה דאין לומר הטעם משום דכיון דעל כל מעשה בפני עצמה לא ראה רק עד אחד מש"ה אין אנו מאמינים להם דכן הי' המעשה כדבריהם דאם כן גם בממון לא יהיו נאמנים כיון דאינם נאמנים אצלינו על עיקר המעשה דכדבריהם כן הוא דבודאי דאין מקום לחלק כלל ולומר דבממון אנו מאמינים להם על עיקר המעשה ובנפשות אינם נאמנים כלל דהמעשה הי' כפי שאומרים, ועוד דהרי במס' סנהדרין דף למ"ד דפליגי רבנן וריב"ק דרבנן ס"ל דאינם מצטרפין עד שיראו כאחד וריב"ק ס"ל דבממון מצטרפין וקיי"ל כוותי' דריב"ק ואמרינן שם לחד תירוצא דפליגא בסברא דת"ק סבר דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי פי' ואינם נאמנים כלל וריב"ק סבר אמנה בעלמא תרווייהו קמסהדי ואבע"א פליגא בקרא כו' ואם נאמר דהא דפסלה התורה בנפשות הוא דאין נאמנים על המעשה דכדבריהם כן הוא א"כ הרי קשה לתי' קמא לריב"ק דמכשיר בממון בלא שום פסוק רק מסברא לחודא דמנ"ל לומר כן הסברא כיון דחזינן דבנפשות פסולים ואינם נאמנים על המעשה וא"כ מנ"ל להכשירם בממון, ומוכרח ע"כ דס"ל לריב"ק דמהסברא מוכרח דנאמנים על עיקר המעשה וגם בנפשות מאמינים להם דכדבריהם כן הי' המעשה רק דבנפשות הוי גזירת הכתוב דהיכא דמעידים על שני מעשים נפרדים לא מקרי שני עדים ואין ב"ד יכולים לדונו על פי דבריהם ומש"ה ס"ל לריב"ק דבממון דא"צ עדים אלא לברר האמת דבממון הא לא איברי סהדי אלא לשיקרא ואע"ג דאין עליהם שם שני עדים מ"מ כיון דמבורר לנו דהמעשה אמת דזה חייב לזה מנה שוב ב"ד דנים על פיהם, אבל בדיני נפשות אע"ג דידוע לנו דזה המעשה אמת מ"מ הא אי אפשר לדונו על פי ידיעה לחודא בלא שני עדים ומש"ה לא מהני, וראי' ברורה לזה דבמס' סנהדרין דף פ"א תנן ההורג נפש שלא בעדים מכניסים אותו לכיפה ומפרש שם דמאכילין אותו לחם צר כו' עד שכריסו נבקעת ופריך שם בגמרא שלא בעדים מנא ידעינן אמר רב בעידות מיוחדת ופרש"י שעידותן