בית הלוי חלק ב קכ

לכאורה דלא כמהרי"ט, אמנם הנראה דראייתו של מהרי"ט נכונה מאד וגם התוס' מודים לסברתו דקטנות לא חשיבא חזקה, דהרי הך סברא של התוס' שייך רק גבי זבה דצריכה שבעה נקיים וא"כ משעה שנודע לנו דבזו השעה ראתה דם הא אי אפשר לה לומר דטהורה היא רק אחר שעברו שבעה ימים משעה זו ובזה שפיר כתבו התוס' דהרי מראייה זו שהוחזקה לנו שבודאי ראתה הא ודאי כבר עברו לה שבעה ימים והמשך ימי טומאה שמראיה זו הא ודאי כבר עברו וליכא למיחש רק שמא חזרה וראתה שנית תוך הז' ימים ועל זה לא שייך חזקה דאין לה חזקה שתראה לעולם, אבל הרי אכתי תקשה מנאמנות של נדה דמה"ת אינה צריכה נקיים וגם כשרואה כל שבעה ובסוף שבעה פסקה בטהרה טהורה לערב וגם אם לא ראתה רק פעם אחת טמאה כל ז' וא"כ כשראו אותה בבוקר רואה דם ולערב באתה ואמרה טהורה אני דאומרת דראי' של בוקר לא הי' תחילת נדתה רק עוד ששה ימים מקודם התחילה לראות אמאי נאמנת ניחוש דהיום התחילה לראות והרי יש לה חזקת טומאה דאם היום התחילה לראות הרי משום ראי' זו עצמה טמאה עוד ששה ואינה צריכה לראי' חדשה לטמאה והרי זה דומה ממש לקטנה שנסתפקו במנין שנותי' דהספק לנו אימתי נולדה והתחילו מספר שנותי' אם עברו כבר מלידתה י"ב שנים או לא וכמו כן בנדה הספק לנו אימת התחילו ימי נדתה אם היום או ששה ימים מקודם ואם נאמר דלא כמהרי"ט ושייך בקטנה חזקת קטנות א"כ גם בנדה שייך חזקת טומאה ואמאי נאמנת דאע"ג דהך קרא דוספרה לה דדרשינן לה לעצמה כתיב גבי זבה שצריכה ספירת נקיים מ"מ הרי ודאי לדינא גם נדה נאמנת בעצמה ותקשה אמאי, וכן בשומרת יום כנגד יום הרי אם ראו אותה רואה היום ולמחר אומרת טהורה אני משום שכבר התחילה לראות מקודם ועומדת תוך י"א יום שבין נדה לנדה הרי היא נאמנת דהא ודאי דגם שומרת יום בכלל מה שאמרה התורה וספרה לה לעצמה ובפרט לפי גירסא דידן במס' הוריות דף ד' עיקר הך פסוק דוספרה לה קאי על שומרת יום וע"ש בתוס' בד"ה הכתיב, ואמאי נאמנת ניחוש דלמא הוא התחלת ראייתה ומשום ראיה זו לחודא טמאה עוד שבעה, ומזה מוכרח כמהרי"ט דכיון דכל חזקת נדה רגילה להשתנות דרגילה היא תדיר לראות וכן להפסיק מש"ה לא מקרי חזקה כלל, והן אמת דאין כוונות המהרי"ט כן דהרי כתב בסוף דבריו הלכך כי אמרה שלא סתרה מניינה מהימנא הרי דמוכיח מהא דלא חיישינן שסתרה ועל זה הקשה שפיר השב שמעתתא מ"מ לפמש"כ היא ראי' נכונה וברורה, ואי דא"כ קשה על התוס' דגיטין שהוצרכו לסברא דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה ומוכרח דבלא"ה מקרי שפיר חזקה אע"ג דעשוי' להשתנות וגם דהרי לדידהו הרי תקשה עדיין מנדה ושומרת יום כנגד יום דלא שייך סברתם כמש"כ, גם זה ניחא דאע"ג דהתוס' ס"ל דגם עשוי להשתנות מקרי חזקה מ"מ בדבר התלוי בזמן גם הם מודים דלא מקרי חזקה ומש"ה אע"ג דראו אותה רואה ביום נאמנת לומר בלילה דטהורה היא כיון דידעינן בודאי דימי טומאה של ראי' זו בודאי ישלמו אחר איזו ימים ומוכרח להפסק מש"ה נאמנת לומר שכבר פסקו, ומעיקרא לא הוקשה להם להתוס' מנדה בהא דנאמנת לומר ששלמו ימי טומאה שלה כיון דזה מוכרח להיות נפסק בלא שום ספק בודאי דלא מקרי חזקה כלל ולא הוקשה להם להתוס' רק מזבה לחודא דאמאי נאמנת שספרה נקיים שלה דלמא סתרה והרי זה אינו מוכרח שיהי' לה שבעה ימים נקיים דהרי יכול להיות דתסתור לעולם וס"ל להתוס' דרק מה שמוכרח להיות לא חשיבא חזקה אבל מה שאינו מוכרח אע"ג דרגיל להיות כן חשיבא שפיר חזקה ועל זה תירצו התוס' כיון דלסתור צריכה ראי' חדשה לא חשיבא חזקה דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, ויצא לנו מזה דאע"ג דעל הטעם של מהרי"ט שכתב משום דרגילה להשתנות ודאי דהתוס' חולקים על זה אבל מ"מ בעיקר הדין שלו בקטנה שנסתפקו במנין שנותיה בע"כ מוכרח כוותי' דלא חשיבא חזקה מדחזינן בנדה דנאמנת, אמנם כל, ראי' זו הוא רק להתוס' והראשונים העומדים בשיטתו דס"ל דעיקר נאמנות דע"א ילפינן לה מנדה ולדידהו הא מוכרח דבנדה לא מקרי איתחזק איסורא מדקיי"ל דכל היכא דאיתחזק איסורא ואינו בידו אין ע"א נאמן, אבל הרי מצינו חולקים על זה דרש"י הא כתב בריש גיטין דנאמנות דע"א ילפינן מדהאמינה תורה לכל אחד על השחיטה וניקור הגיד והחלב והפרשת תרומה ומעשר ועיי' בחידושי הרמב"ן ריש גיטין שהקשה דנילף מנדה גם באיתחזק איסורא ותי' דמנדה אי אפשר ללמוד דשאני נדה דגם היא שייך בגוה ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם לבעלה, ועוד דהרי אי אפשר לה להביא עדים על זה מש"ה האמינתה תורה ונאמנות דע"א באיסורים ילפינן ממקום אחר ולדידהו הא י"ל דחזקת קטנה חשיבא שפיר חזקה, אמנם גם לדעת התוס' אין מכאן ראי' גמורה להמהרי"ט דשני עניינים הם, דהתוס' איירי בדיני נאמנות דע"א דילפינן לה מנדה וממילא ילפינן מינה דכל היכא דליכא חזקה אלימתא רק דרכה להשתנות או דתלוי בזמן נאמן כיון דבנדה הוא כן והרי בגמרא דיבמות לא מצינו דאינו נאמן רק בחזקה גמורה כאשת איש והקדש וטבל וכדומה, אבל לענין הך כללא דכל ספיקא נוקמא אחזקתה י"ל דגם התוס' מודים דאפי' בחזקה כי האי מוקמינן לה אחזקה דהרי מנגע הוא דילפינן לה ומאן לימא לן דנגע אין רגילה להשתנות והרי ודאי דרכו להיות נתרפא ולא יעמוד לעולם על עמדו ואין מזה שום ראי' לכללא דמהרי"ט וכבר הביא המהרי"ט בעצמו דברי התוס' ביבמות דף ס"ו שכתבו גבי ספק בן תשע דנוקים אותו על חזקת קטן וכן הביאו מדברי התוס' מס' קידושין דף ס"ד יעו"ש ואין לנו לעשות מחלוקת ולומר דהם חולקים על מש"כ התוס' דנאמנות דע"א ילפינן מנדה אלא ודאי דשני עניינים הם ומחולקים הם בכללותיהם זה מזה

[ב] והנה יעויין בב"ק דף י"א שלי' שיצאת מקצתה בראשון ומקצתה בשני חוששת מראשון ומונה משני והקשו התוס' דביום ט"ו נטהרנה משום ספק ספיקא שמא יצא רובו בראשון וא"ת בשני שמא הוא זכר ונשלמה כבר ימי טומאה שלה ותירצו דאם תראה ביום מ"א הרי ג"כ נטהרנה משום ס"ס שמא יצאה רובו בשני ואת"ל בראשון שמא נקבה היא והוא תרתי דסתרי ומש"ה אזלינן בהו לחומרא, והנה ידוע מחלוקת הפוסקים היכא דאיכא חזקת איסור אם מהני בו ס"ס להקל, ועיי' בש"ך יו"ד סי' ק"י שהעלה בזה להחמיר וא"כ אם נאמר דגם דבר התלוי בזמן אע"ג דבודאי לסוף יפסוק הזמן מ"מ על אותו שעה שאנחנו מסופקין אם כבר נשלם זמנו שייך בו חזקה וכספק בן ט' שנים וכדומה א"כ הרי להני פוסקים לא קשה כלל קושי' התוס' דבט"ו הא אי אפשר לטהרה משום ס"ס כיון דאיכא חזקת טומאה דעד השתא טמאה היא, וא"כ לדידהו הרי תקשה להיפוך דביום מ"א נטהרנה משום ס"ס דלדידהו הא ליכא תרתי דסתרי, ומשמע דהני פוסקים דס"ל דס"ס לא מהני במקום חזקה דהם יסברו כמהרי"ט דדבר התלוי בזמן לא חשיבא חזקה וגם בט"ו יש להקל בו משום ס"ס ואיכא תרתי דסתרי ומש"ה אזלינן בתרווייהו להחמיר: סימן לט יחקור בעדים המעידים על א"א שזינתה רק כל אחד מעיד על זמן אחר אם נאסרת על ידי עידותן או לא

בש"ע אה"ע סימן י"א סעיף א' בהג"ה כתב הרמ"א שני עידי כיעור מצטרפין אע"ג דכיעור דחזי האי לא חזי האי, ודברים אלו לקוחים מדברי המרדכי במס' יבמות פ"ב וכתב שם המרדכי הטעם לזה דהרי קיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפין פי' דס"ל להמרדכי דדיני אישות דמיין לדיני ממונות דכשר בו עידות מיוחדת, ועיין עוד בב"י שם שכתב דהר"ן חולק על המרדכי בזה דבמס' גיטין פרק מי שאחזו הביא