בית הלוי חלק ב יב

לשון האלפס משמע דדין אחד למומחין ומוחזקין היכא דאיתא קמן צריך לבודקו וגם לשאול אם נתעלף והיכא דליתא קמן שחיטתו כשירה מההיא דמצא תרנגולת. ודברי הרא"ש הן מופלאים סתומים וחתומים מה ראה לחלק בין חששא דמומחין לחששא דמוחזקין והרי מאותה ראי' עצמה שהביא האלפס דלא חיישינן לאינן מומחין מהך ברייתא דמצא תרנגולת מיני' גופא מוכח ג"כ דלא חיישינן לאינן מוחזקין וכמו דמסיק הרא"ש בעצמו לבסוף. וגם למה הוצרך הרא"ש בסוף לומר דמדברי האלפס משמע דדין אחד למומחין ולמוחזקין מההיא דמצא תרנגולת כוונת דבריו דמדסתם האלפס ולא כתב בהדי' לחלק בהו דלאינו מוחזק חיישינן משמע דס"ל דלא חיישינן ולמה הוצרך למשמעות בזה דהרי כל זה מוכרח מההיא דמצא תרנגולת. וכבר נתקשה בדברי הרא"ש הללו המעדני יום טוב ומה שכתב בישובו הוא דוחק גדול עד שכמעט לפי דבריו שם נשארו דברי הרא"ש מיותרים בלא ביאור. וכבר ראיתי בתורת יקותיאל שכתב דדברי הרא"ש הללו הם סתומים אם לא שיש בהם איזה טעות הדפוס

[ב] ובאמת דברי הרא"ש נכונים וברורים. דהנה (בדף ל"ב) דאיבעיא לן שהה במיעוט סימנים מהו וכתבו התוס' (בדף למ"ד ע"ב) בד"ה החליד דמיבעיא לי' על שהייה במיעוט קמא אי פסלה או לא והסביר הרא"ש סברתו דמיבעיא לי' דלמא לא פסלה שהיי' רק במידי דנתנבלה בי' דהיינו בין סימן לסימן דהוא נבילה וכדאיתא בדף ל"ב אבל לא במיעוט קמא דושט דהוא רק טריפה דס"ל לר"ת דנקובת הושט הוא רק טריפה ולא נבילה ובודאי נראה דדעת הרא"ש הוא ג"כ כן דאע"ג דלבסוף לא הסכים שם הרא"ש לפירושו של ר"ת זהו רק מטעם אחר אבל בהא דס"ל דנקובת הושט הוא טריפה משמע דס"ל כן דהא לא חלק עליו בזה. ועיי' באחרונים שהביאו עוד פוסקים דס"ל דהוא טריפה, ולדעתם האי דינא דשהיי' דפסלה השחיטה לא דמי' עוף לבהמה דבבהמה משכחת לה שהיי' דפסלה השחיטה לגמרי והבהמה אינה שחוטה כלל והיא נבילה וכגון בשהה בין סימן לסימן אבל בעוף לעולם לא משכחת שיהי' נבילה ע"י שהיי'. דאחר ששחט רוב סימן אחד הא איגמרא לה השחיטה ושוב לא פסלה בה שהיי' כלל מדאורייתא וקודם ששחט הרוב הרי אינו רק נקובת הושט דהוא רק טריפה וא"כ מיושב היטב דברי הרא"ש דהרי חזינן דהני אמוראי ס"ל דלא חיישינן לעילוף כלל ואפילו היכא דאיכא חזקת אינה זבוחה המסייע למיעוט דמתעלפין וכגון בבהמה ומוכרח דס"ל דמתעלפים הוא מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן כלל ואפילו במקום חזקה ורבינא חולק עליהם וקאמר דחיישינן לעילוף והרי י"ל או דס"ל לרבינא דמתעלפים הוא ספק השקול וחיישינן לי' גם בלא חזקת איסור ועוד י"ל דגם רבינא מודה דרובם אינם מתעלפים רק דס"ל דאינו מיעוטא דמיעוטא אלא מיעוטא ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור דאינה זבוחה וחיישינן לעילוף. ומש"ה שפיר כתב הרא"ש דמהא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק דכשירה אין לנו ראי' רק דלא חיישינן לאינו מומחה דבאינו מומחה הא החשש שמא יעבור על הלכות שחיטה וידרוס ויחליד דגם בעוף הויא נבילה כמו בבהמה אבל אין מזה ראי' דלא חיישינן לעילוף דבעילוף הא ליכא רק חששא דפסול שהיי' [וכמו שכתב רש"י בדף ג' בד"ה ואע"פ שאינן מוחזקין] ובעוף הא אינו רק טריפה וליכא חזקת איסור שפיר קאמרה הברייתא דכשרה משום דרובם אינם מתעלפין ואכתי אין מכאן ראי' לבהמה דאיכא חזקת איסור דאינה זבוחה דיש לומר דחיישינן למיעוט דמתעלפין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דהרי דעת הרא"ש כהפוסקים דבחזקה המסייע למיעוט אסור גם בדיעבד (ועיי' בחולין דף י"ב שהקשה הרא"ש אמאי סמכינן בדיעבד על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם נימא סמוך מיעוטא לחזקה ופי' דמיעוט דאינו מומחין הוא מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לי' כלל) וא"כ הא י"ל דמיעוט דמתעלפין הוא מיעוט טוב ובהדי חזקה אסור גם בדיעבד ובעוף דליכא חזקה כשר בדיעבד. וגם בלא"ה ניחא דברי הרא"ש דאפי' אם נאמר דנקובת הושט הוא נבילה וא"כ בהמה ועוף, שווין הם בפסול שהיי' מ"מ אין שום ראי' מהך ברייתא דמצא תרנגולת דלא חיישינן לעילוף דהרי בפשיטות י"ל דהברייתא איירי בנמצא רק הקנה שחוט ולא נגע בושט כלל דבכה"ג הרי אין מקום להסתפק לעילוף דהרי חצי קנה פגום כשר גם י"ל דאפילו בנמצא שני הסימנים שחוטים ג"כ ס"ל להרא"ש דאין להביא ראי' דלא חיישינן לעילוף בבהמה מהא דחזינן דלא חיישינן לעילוף בעוף דהרי בעוף לא משכחת שהיי' רק בשחיטת הושט אבל בקנה לא משכחת לה שהיי' כלל דחצי קנה פגום כשר ואחר ששחט רוב קנה הלא נגמרה לה השחיטה ומשו"ה אפילו בנמצאו שני הסימנין שחוטין לא חיישינן לעילוף דהרי כתב רש"י (בדף ל"ב) בד"ה אבל בבני מעיים דלעולם דרך הקנה להיות נשחט תחילה קודם לושט ומשו"ה לא חשש הברייתא לדלמא שחט הושט קודם ונתעלף קודם ששחט רוב הושט דהרי איכא תרי רובי רוב שוחטין אינם מתעלפין ורובם שוחטים הקנה קודם הושט אבל בבהמה דאיכא חשש שהיי' בין סימן לסימן שפיר י"ל דגם הך ברייתא מודה דחיישינן שמא נתעלף אחר שחט סימן הראשון קודם ששחט השני ועכ"פ דברי הרא"ש ברור מללו דמהך ראי' שהביא האלפס דלא קיי"ל כרבינא בל"ק הרי לנו ראי' דלא קיי"ל כרבינא בלישנא בתרא דחייש לאינו מוחזקין וע"ז מסיק הרא"ש דמדברי האלפס שסתם הדברים משמע דס"ל דגם למוחזקים לא חיישינן מההיא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק. והוא טעות הדפוס וצ"ל מההיא דאבדו לו גדיו וכונתו להברייתא השני' שהביא הגמ' שם (בדף י"ב) דאיתא שם לימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן תנאי דתניא הרי שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר' יהודה אוסר ר' חנינא בנו של ריה"ג מתיר ודחי הגמ' דכ"ע רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ור"י דאוסר איירי במצאן באשפה שבבית כו' ועיין (בדף ג') בתוס' ד"ה ואם שחט דרבינא ע"כ מפרש להך ברייתא דפליגא בהך דרוב מצוין אצל שחיטה אם הם מומחין או לא ומש"ה אע"ג דהך ברייתא איירי גם בבהמה מ"מ לא פסיקא לי' להרא"ש להוכיח מינה דלא חיישינן גם בבהמה לאינו מוחזקין כיון דגם לרבינא אתי שפיר דיאמר דהני תנאי פליגי בהא. וזהו דמסיק הרא"ש דמדברי האלפס משמע דגם במוחזקין פוסק דלא כרבינא מחמת ההיא ברייתא דאבדו לו גדיו דחזינן דר' חנינא בנו של ריה"ג מכשיר להדיא גם בבהמה הרי דר' חנינא ס"ל דלא חיישינן לעילוף כלל והרי גם מדברי ר' יהודה דאוסר הרי אין הכרח דחולק עליו בזה דהרי י"ל דפלוגתתם הוא באשפה שבבית וכמו דמוקי לה הגמרא ומשו"ה פוסק האלפס כן. והוא ביאור נכון וברור בדברי הרא"ש ובוא וראה כמה גבהו דרכי רבינו הגר"א זצ"ל זיע"א ביו"ד סימן א' דפסקינן בשו"ע לקולא דלא חיישינן לאינו מומחין ולא לעילוף וכתב שם בביאורי הגר"א ס"ק ב' וז"ל דאין הלכה כרבינא אע"ג דבתראה הוא משום דמסקנא דגמרא שם (דף י"ב) דרוב מצוין כו' הרי"ף והוא ראייתו של הרי"ף מהך דמצא תרנגולת וגם כלישנא בתרא אין הלכה מאותה סוגיא שם הרי שאבדו כו' אלמא דלא חיישינן לשניהם, הרא"ש עכ"ד. הרי דכתב בהעתיקו דברי הרא"ש להך ברייתא דאבדו לו גדיו דנתכווין לכל מה שאמרנו רק דבריו באו בקוצר כדרכו בקודש והדברים נכונים וברורים:

[ג] ואי דא"כ קשה הא (דבדף י"ב) קאמר רב ראה אחד ששחט אם ראוהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך אי דידע דגמיר למה לי ראוהו ואי דידע דלא גמיר פשיטא ואי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצוין אצל שחיטה