בית הלוי חלק ב יא

דס"ל לר' יוסי תרומה בזה"ז דאורייתא הא ממילא מוכרח דס"ל לר' יוסי מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא מדקאמר אם הגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה ושוב אין לנו הכרח דס"ל לחנכו ומצי סבר הלכה היא בנזיר ושוב אין לנו הוכחה איך ס"ל לר' יוסי בשחיטת עוף ומש"ה פריך הגמ' בחולין שפיר לרב לשיטתו. וכל זה ניחא רק אם נאמר דבדוקא נקטה הברייתא או שאמר לשלוחו צא ושחוט וכפי הסברא שכתבנו לעיל בדעת הרמב"ם או כדעת היש אומרים שהביא הבעל העיטור אבל לדעת בעל העיטור שחולק על כל זה וס"ל דגם בשחט שלא ברשות לגמרי כשרה ולדידי' הרי בע"כ מוכרחין אנחנו לומר דלאו דוקא נקטה הברייתא אמר לשלוחו ולדידי' הלא קשה קושייתנו הראשונה דמאי פריך לרב נימא דמומחין ואין מומחין הוא ספק השקול והוא פלגא ורק בעוף מכשיר הברייתא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ואין אנו צריכין לאוקמא כלל כר' יוסי לחודא וא"כ אין בזה שום דוחק לומר דס"ל להברייתא אין שחיטה לעוף מה"ת דהרי כמה תנאי ס"ל כן אבל רב דאיירי בבהמה וכן בעוף לפי מה דקיי"ל יש שחיטה מש"ה מצריך ראוהו דוקא ומאי פריך

[ט] וצ"ל לדעת בעל העיטור דבאמת הוי מצי הגמ' לתרץ כן רק כיון דבלא"ה משני הגמ' שפיר הך ברייתא אליבא דרב לא רצה הגמ' לאוקמי להברייתא דלא כהלכה דהרי קיי"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת. ואדרבה בזה הרי יתיישב לנו היטב הא (דבדף ג') דס"ל לרבינא לל"ק דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ובדליתא קמן למבדקי' גם בדיעבד אסורה והקשו שם התוס' (בד"ה ואין) מהך ברייתא דמצא תרנגולת ועי"ש מה שדחקו בזה ולפ"ז הא ניחא דרבינא מוקים לה כמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת וכמו שנתבאר

[י] היוצא לנו מכל מה שנתבאר דבעיקר הדין יש בו שלשה סברות מחולקות. א' דעת הרמב"ם ובעל ספר יראים דכל שעשה איזו איסור באותה שחיטה עצמה שוב חיישינן שמא נשחטה שלא בהכשר הלכות שחיטה והרי הוא ספק נבילה. ולדידהו בנגנבה ושחטה הגנב כיון דמקרי שנה בחטא אסורה מספק ב' דעת היש אומרים שהביא בעל העיטור גם בנגנבו שרי כיון דהגנב שחטה בעבור עצמו וכונתו הי' לאוכלה שפיר אמרינן גם בכה"ג רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דחשוד על הגניבה אינו חשוד על נבילה ובודאי נשחטה כהוגן אבל בעה"ב שבא ומצא בהמתו שחוטה שלא ברשות לגמרי דהא ודאי נתכוין זה השוחט להקניטו ולהזיקו משו"ה יש להסתפק דלמא רצה להזיקו לגמרי שלא תהי' ראוי' גם לאכילה ועשאה נבילה במתכוין. ג' והבעל העיטור חולק גם בזה וס"ל דבכל גווני שרי

[יא] ויצא לנו מזה סברא חדשה בשוחט שנשבע שלא ישחוט בלי עומד על גביו וכדומה ועבר ושחט בינו לבין עצמו דלדעת הרמב"ם וספר יראים כיון דשחט באיסור שבועה שוב יש לנו לחוש דלמא בסכין פגומה שחט ואסורה עפ"י דין. ועיין בב"י סי' א' הביא תשובת הרא"ש שכתב דאם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר דיש לאסור שחיטתו. ובפרי חדש העתיק שם טעמו וז"ל יראה לאסור שחיטתו שהרי הקהל פסלו שחיטת הכל חוץ מזה כו' וכ"ש זה שעבר על החרם ושחט ראוי לדמותו למומר לאותו דבר כיון שעבר על החרם כדי לשחוט ואע"פ שאינו חשוד לאכול דבר אסור מ"מ מכוער הדבר וראוי לקנסו שלא לאכול משחיטתו עכ"ד הרא"ש. והרא"ש אזל לשיטתו דמכשיר גם בנגנבה ומש"ה כתב רק ראוי לקונסו. אבל להרמב"ם וספר יראים יש מקום לאוסרו עפ"י דין אם לא בדק לו אחר סכין וראה שאינו פגום ולא ראה שחיטתו וכמש"כ

ועיי' בבכורות (דף ל"ה) דתנן כל המומין הראוין לבא בידי אדם רועי כהנים אינם נאמנים דכהנים חשודים לעבור על איסור הטלת מום, ולכאורה קשה דהרי מומי סירוס ג"כ ראוין לבא בידי אדם והרי לא מצינו שיהיו הכהנים חשודים עליהם ויהיו נאמנים והרי המשנה תני סתם דכל הבאין בידי אדם אינם נאמנים ואין מקום לומר דעל מעוך וכתות וכרות שהם מומים הכתובים בתורה לא קאי המשנה. וגם דהרי בגמרא שם מוכיח דבספק בכור אין ישראל חשוד עליו דאלת"ה ספק בכור לר"מ דס"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו מי מעיד עליו. וכ"ת ה"נ דלית לי' תקנתא והתנן שהי' רי"א כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור"מ מחייב ומאי פריך נימא דהך משנה איירי במומי סירוס וטפי ה"ל לאקשויי לר"מ מי דנו ומי מתירו דס"ל דהחשוד על הדבר לא דנו דקושי' זו היה שייך גם על סירוס ומוכרח דגם הקושי' דמי מעיד שייך גם על זה ולמש"כ ניחא שפיר דכיון דחשוד על הטלת מום ואנחנו חוששין בו שמא הפיל מום בידים וממילא יש לחוש דגם אם נזדמן לו שלא היה אפשר לעשות זאת מבלי איסור אחר אע"ג דעליו בעצמו אינו חשוד מ"מ אינו נמנע מלעשותו: סימן ב יבאר דברי הרא"ש בדינא דאינן מוחזקין אי חיישינן לעילוף או לא

האלפס כתב וז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין דתניא לקמן (דף י"ב) הרי שמצא תרנגולת בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין. ואיכא מאן דס"ל כל"ק דרבינא דלא אמרינן רוב מומחין ואנן לא ס"ל הכי כו' וכתב ע"ז הרא"ש בסי' ו' דמדהוצרך הרב אלפס להביא ראי' דלית הילכתא כרבינא דמצריך מומחין אע"ג דבדף ג' אמרינן דכולהו אמוראי לא אמרי כרבינא דס"ל רוב מומחין הם וטעמו משום דרבינא בתראה הוא א"כ בלישנא בתרא דרבינא דחייש לאינן מוחזקין אע"ג דאמרינן בגמ' דכולהו אמוראי ס"ל דלעלופי לא חיישינן מ"מ אין זה הוכחה דאין הלכה כרבינא. ולבסוף מסיק הרא"ש דמתוך **(הגהה ר"ה אמר בכל אלו תנן ר"נ אמר באחד מכל אלו תנן ומפרשינן שם טעמ' דר"נ דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ומדחזינן דעזרא קידשו בלא מלך ומוכיח מזה ר"נ דהך קרא דוכן תעשו לדורות לא קאי רק על אחד מכל אלו הדברים ור"ה ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ועזרא זכר בעלמא קעבד פי' דלא הוסיף כלל על בנין וא"כ אין לנו הכרח להוציא לקרא דוכן תעשו לדורות ממשמעות דקאי על כל הדברים ומש"ה ס"ל בכל אלו תנן, הרי דאע"ג דעזרא לא הוסיף כלל מ"מ אי לאו דס"ל לר"ה לא קידשה לע"ל לא הי' יכול עזרא לקדשו אליבא דר"ה ונאמר דגם הך ברייתא ס"ל קידשה לע"ל ובפרט דהרי הכא הוא דברי ר' יוסי [ועי' בגליון הש"ס שנדפס בשם המהרש"ל דצ"ל ר' אליעזר בר' יוסי במקום ר"י] ור' יוסי הא ס"ל במס' זבחים דף ס' לפי גירסת התוס' דשם דקדושת מחיצות קידשה לע"ל ולדידי' קאי הך וכן תעשו על כל הדברים הנאמרים בפרשה וא"כ מלך מעכב בו וא"כ הא אי אפשר כלל להקדים בית הבחירה למלך ולא נסתפק רק דלמא קודם לזרעו של עמלק:)**