בית הלוי חלק ב קיז

דלא איתחזקה ברואה כל שעה) וי"ל דכ"ש הוא כיון דידעינן מנדה דאפי' איתחזק נאמן משום דבידה לטבול כ"ש לא איתחזק אפי' אין בידה דהא טעמא דבידה לטבול לא מהני אלא לגרוע חזקת איסור שלה וכ"ש כשאין חזקת איסור כלל דנאמן, וצ"ע דהוא סותר את עצמו כיון דכתב דעיקר הדבר דבשארי איסורין נאמן ילפינן מק"ו דנאמנת על הטבילה ואיהו גופו כתב דבדשב"ע כה"ג דומי' דטבילת נדה ודאי דאינו נאמן וא"כ מנ"ל להאמינו בדשב"ע בלא איתחזק ובע"כ דיש איזה חסרון בדברי מהרי"ק ונשמט קצת מדבריו בדפוס וצ"ע

[ה] והנה לדעת התשובת מיימוני והרשב"א דס"ל להדי' כמהרי"ק הרי תשאר קושי' התוס' דאי נאמר דבשארי איסורין ע"א נאמן ואפילו היכא דאיתחזק א"כ קרא דוספרה לה בנדה למה לי דבנדה הרי לא איתחזק איסורא וכמו שהסבירו התוס' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, ובשלמא על התשובת מיימוני י"ל דחולק על עיקר סברת התוס' וס"ל דגם לענין הך חששה דלמא חזרה וראתה וסתרה מניינה ג"כ מקרי איתחזק דהרי בחידושי הרמב"ן על גיטין וכן הוא בחידושי הריטב"א שהביא דעת התוס' דעיקר נאמנות דע"א ילפינן לה מנדה והקשו עליהם דא"כ נילף מני' גם באיתחזק איסורא וע"כ כתבו דמנדה אי אפשר ללמוד דשאני שם דגם היא שייכה באיסור זה ועוד דאי אפשר לה להביא עדים על זה ומש"ה. האמינתה תורה ועכ"פ הרי ס"ל להדיא דמקרי איתחזק וא"כ שפיר צריך קרא להאמינה, דאפילו אם נאמר דבשארי איסורין נאמן גם באיתחזק מ"מ היה ס"ד דנדה הוא כדשב"ע, אמנם בזה ניחא רק דברי התשובת מיימוני אבל דברי הרשב"א עדיין צ"ע דבחידושו ביבמות דף פ"ח כתב וז"ל ולענין פסק משמע מהכא דבשארי איסורין אין ע"א נאמן באיתחזק איסורא ואין בידו כו' וא"ת ותיפשוט מנדה דאע"ג דאיתחזקה נדה נאמנת ותי' דכיון שדרכה להיות רואה ופוסקת וההיתר בא מאליו נאמנת כו' ומיהו ודאי היכא דלא איתחזק איסורא בגוף זה ממש כאשת איש ע"א נאמן בו עכ"ד, הרי דס"ל דגם בדשב"ע בעינן דוקא איתחזק וגם כ' דנדה לא מקרי איתחזק משום דרגילה להשתנות וההיתר בא מאלי' ולדידי' הא תשאר קושי' התוס' דמאי מספקא להגמר' דאי נאמר דבשארי איסורין נאמן גם באיתחזק קרא בנדה למה לי ולדידי' לא שייך תי' התוס' דס"ד דהוא כדשב"ע כיון דגם בדבש"ע בלא איתחזק נאמן, וצ"ל דהרשב"א חולק על עיקר סברת התוס' וס"ל דנדה לפי האמת מקרי דשב"ע ועיי' בחידושי הרשב"א בחולין דף יו"ד שכתב להדי' כן דנדה הוא דשב"ע ונאמר דהא דבדשב"ע נאמן בלא איתחזק מנדה הוא דילפינן לה ושפיר צריך קרא דוספרה לה, ועיי' בחידושי הרשב"א בחולין (דף יו"ד) ודבריו סותרים לדבריו ביבמות וצ"ע

[ו] גם עוד נראה לישב קושי' זו להרשב"א ולהתשובת מיימוני באופן אחר וגם מהתוס' דגטין אין הכרח דחולקים עליהם בעיקר ההלכה וגם הם מצו ס"ל דגם בדשב"ע נאמן בלא איתחזק ומ"מ שפיר תירצו דס"ד דנדה הוא כדשב"ע, דהנה בסדרי טהרה סימן קצ"ב הביא דברי תשובת מעיל צדקה באשה שמצאה כתם בימי ליבונה ופסקה לערב בטהרה והתחילה למנות מחדש ולמחר אמרו לה שכנותי' שצריכה להמתין חמשה ימים קודם שתתחיל למנות שבעה נקיים ואחר שעברו שני ימים נודע לה הדין שא"צ להמתין הני חמשה ימים ופסק דאינה יכולה לחשוב הנקיים שלה מיום שפסקה בטהרה בתחילה כיון דאח"כ לא נתכוונה למנות השני ימים בתוך ז' נקיים שלה אינם עולים למניינה דאפי' למ"ד דסגי בתחילתן לחודא או בסופן לחודא ואפילו לא בדקה עד יום שביעי סגי מ"מ זה בעינן לכ"ע שתחזק כל השבעה ימים שלה בסופרת וכפשטי' דקרא דוספר' לה שבעת ימים דבעינן ספורין דוקא, ועי' בסדרי טהרה סי' קצ"ו דהביא משמעות כמה מהראשונים דס"ל כן, ולדידהו כל שלא נתכוונה שיעלו לה לספירת שבעה אינם עולים לה גם בלא חששה דלמא ראתה דם דאפי' אם יבא אליהו ויאמר דודאי לא ראתה מ"מ אינם עולים לה לספירה ועדיין טמאה היא מחמת ראייה ראשונה שקודם שבעה, ולפי"ז בנדה דנאמנת איכא שלשה סברות הא דנאמנת על הטבילה הוא משום דבידה לטבול והא דנאמנת שלא חזרה וראתה וסתרה מניינה דזה אין בידה כלל הוא כסברת התוס' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה או כמש"ש הרשב"א דרגילה להשתנות וההיתר בא מאליו ומקרי לא איתחזק והא דנאמנת השתא לומר שפסקה בטהרה ומנתה שבעה נקיים דלגבי חשש זה הא מקרי שפיר איתחזק דהא אם לא נתכוונה למנות טמאה משום ראי' ראשונה עצמו צ"ל משום דבידה למנות ואע"ג דהשתא אחר שעברו השבעה ואומרת טהורה אני אין בידה למנות למפרע מ"מ הרי מעיקרא היה בידה למנותן ומש"ה נאמנת שמנתה אותן וכמש"ש התוס' דנאמן על השחיטה משום דמעיקרא היה בידו אע"ג דהשתא אינו בידו, והרי כבר כתבנו לעיל דבדשב"ע בעינן דוקא שיהי' עתה בידו אבל מה שהי' בידו מקודם לכ"ע לא מהני וכמו בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע דעל למפרע לכ"ע אינו נאמן, וא"כ הרי אתי שפיר תי' התוס' דאיצטריך וספרה לה דס"ד דהוא כדשב"ע פי' ולא נאמינה שפסקה בטהרה וספרה שבעה נקיים, ובמקום אחר כתבנו סברא אחרת דנדה מקרי איתחזיק ואכמ"ק

[ז] גם דעת הר"ן הוא להדיא כן דבמס' גיטין דף ס"ד גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח דהמשלח אסור בכל הנשים שיש להם קרובות דחיישינן שמא קידש לו אחותה וכ' שם הר"ן בשם הרמב"ן דאם באו הקרובות ואמרו שלא קידש אותם השליח דמותרת והקשה ע"ז הר"ן דאם ע"פ דין אסורה מה מועיל עידות הקרובות הרי אין דבר שבערוה פחות משנים אע"ג דלא איתחזק איסורא שהרי אפי' לאיסור אמרו כן גבי אשתו זינתה בע"א דלרבא אינו נאמן והרי דכ' מפורש כן, ועיי' בקידושין דף ס' דתנן ע"מ שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו ופריך וניחוש שמא יש לו ומשני כאן בקידושי ודאי כאן בקידושי ספק,, ולכאורה קשה מכאן דאמאי לא יהיה נאמן בעצמו דאין לו דלפי דבריו הא לא חלו הקידושין וליכא חזקת איסור רק זה ניחא וכמו שכתבו הר"ן שם וז"ל וניחוש שמא יש לו דכיון דקדיש אדעתא דהכי רגלים לדבר דיש לו דאל"כ למה קידשה והשתא הוא דרוצה לחזור בו עכ"ד, וזה אין להקשות דהר"ן לשיטתו למה הוצרך לזה דאיהו הא ס"ל דגם בלא איתחזק אינו נאמן די"ל דהר"ן בא לישב אמאי אינו נאמן במיגו דאי בעי מגרשה ועיי' בב"ב (דף קל"ה) דפליגא באומר גרשתי למפרע אם נאמן על להבא או לא, גם י"ל דעד כאן לא ס"ל להר"ן דאינו נאמן רק היכא דלא איתחזק לא איסור ולא היתר אבל באומר שאין לו הרי לדבריו לא חלו הקידושין כלל ויש לה חזקת פנוי' וצ"ל נאמן אי לאו משום רגלים לדבר ולא דמי להך דהאומר לשלוחו דשם חיישינן שמא קידש אחת מהקרובות ולא שייך חזקת פנוי' וכמש"כ הר"ן בגיטין שם בשם הרמב"ן דאין חזקת פנויה דקרובות שאין באין לפנינו לדין מועיל לה ומה דלא מוקמינן אותה על חזקת היתר להמשלח מבואר במקום אחר משום דהספק לא נולד בה רק בהקרובות וס"ל דאין לדון חזקה רק בדבר שהספק נולד בה משא"כ במקדש על תנאי הרי יש לה חזקת פנוי', רק עדיין הא קשה לי דהרא"ש שם בפ"ג דקידושין סימן ג' הביא תוספתא ה"א מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשילטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה ש"פ ה"ז מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכ"א נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת והקשה הרא"ש אמאי לא חיישינן שמא קיים התנאי רק אח"כ רוצה לחזור בו ואומר שלא קיים וכמו דחיישינן בגמר' שמא יש. לו ותי' דה"ק אם נתקיים התנאי הם קידושי ודאי ואם לאו קידושי ספק, ומאי מדמה להו דבמשנה הא איכא רגלים, לדבר דיש לו מדקידשה אבל בהך דתוספתא הא ליכא שום