בית הלוי חלק ב קטו

אלו הי' מותר פסח נאכל לשני ימים לא הוי פריך כלל ומוכח דגם במותר פסח איכא איסור דממעט באכילתן אם גורם לו שלא יהי' נאכל רק כמו פסח ודלא כמו שכתבנו, זה אינו דרק בהס"ד דפריך דיביא מותר פסח והוי ס"ל דיכול להקדיש תחלה למותרות ופריך שיקדיש תחלה לשם מותרות וא"כ הרי מתחלה לא הי' כלל ההקדש לשם פסח רק לשם שלמים של מותר פסח ומש"ה היה אסור לגרום שלא יהי' נאכל רק כפסח ומש"ה הוכרח הגמרא לומר הטעם דמותר פסח ג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה ובאמת הוה מצי הגמ' לדחות דאכתי קממעט באנשים הראוים לאוכלו רק דעדיפא דחי ליה דאין מפרישין תחלה למותרות ושוב פריך ונטרח וניתי מותר פסח שהופרש מתחלה לשם פסח ובזה לא איכפת לן כלל אי ממעט באכילתו ומש"ה מוכרח לתרץ דזה בשפיכה וזה בזריקה: סימן לז יברר בנאמנות ע"א באיסורין ובדבר שבערוה אינו נאמן, אם הוא רק היכא דאיכא חזקת איסור או גם בליכא] חזקת איסור

בהא דאמרינן בכמה דוכתין דאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד אין נאמן בה ויליף לה בג"ש דבר דבר מממון יש לחקור אם זהו רק כשהעד מעיד נגד החזקה ובא להוציאה מחזקתה הראשונה וכמו בהך דמס' קידושין (דף ס"ו) באשתו זינתה דעד אחד אינו נאמן משום דיש לה חזקת היתר וכדומה לזה אבל אם אין עידותו סותר להחזקה שפיר נאמן או דכללא הוא דבכל מקום שצריכין אנו לעדותו ובלא עדותו הדבר אצלנו בספק אז אין עד אחד נאמן להכריע אותו ספק בדבר שבערוה ונשאר הדבר בספק כמקודם ואפילו אם ליכא חזקה דמעיקרא המנגד לעדותו, והנה בשו"ת מהר"י קולין שורש ע"ב כתב בפשיטות דהיכא דליכא חזקה נאמן ע"א וכן כתב בשו"ת מהרש"ל סימן כ"א להדי' יעו"ש. אמנם אחר העיון מצינו בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים ודעת רוב הראשונים הידועים לנו נוטים להחמיר ונביא דבריהם כדי שיתבאר לנו דעתם בזה כי ענין זה הוא נ"מ גדולה לדינא בהלכה למעשה, והנה בתשובת מיימוני בהלכות אישות סימן ג' איתא בראובן שעשה שליח לקדש לו אשה וכשקידשה טעה השליח ואמר הרי את מקודשת לי ואח"כ נשבע השליח שטעה ובדעתו היה לומר מקודשת לראובן והשיב דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא הרי מבואר להדיא כמהרי"ק, וכן משמע דברי חידושי הרשב"א במס' יבמות (דף פ"ח) בד"ה ולענין פסק שכתב וז"ל ומיהו היכא דלא איתחזק איסורא בגוף זה ממש כאשת איש, א"נ טבל והקדש דאינהו גופייהו איתחזק באיסורא ע"א נאמן בהו, ומלשונו משמע דגם בדבר שבערוה הדין כן דבעינן שיתחזק איסורא בגוף זה ממש דאע"ג דדברי הרשב"א שם קאי לענין שארי איסורים ולא לענין דבר שבערוה וכמו שיראה המעיין בדבריו שם מ"מ הרי מדנקט בלשונו גם אשת איש מוכח להדיא דבזה שוה דשב"ע לשארי איסורים דבלא איתחזק ע"א נאמן וכהתשובת מיימוני, וכן משמע לשון המרדכי פרק מצות חליצה שכתב וז"ל וכללא הוא כל היכא דאיתחזק איסורא כגון טבל וא"א וכגון נער וקטן דהוחזק בקטן לא שרינן לחלוץ אלא בעדים, אמנם מצינו הרבה חולקי' על זה דבגיטין (דף ב') דפריך הגמר' על שליח המביא גט אמאי נאמן לומר בפני נכתב לשמה ונבעי תרי ומשני ע"א נאמן באיסורין ופריך אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן דלא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ה"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ומשני רוב בקיאין הם ואפילו לרבי מאיר דחייש למיעוטא סתם ספרי דדיינא גמירי ורבנן הוא דאצריכו ומשום עיגונא אקילו בה רבנן, וכתב שם בחידושי הרמב"ן וז"ל קשה לי כיון דאיתחזיק איסורא אפילו שארי איסורין נמי כדאמרינן בהאשה רבה דהקדש וקונמות דאיתחזק איסורא לא מהימן ודבר שבערוה אפילו לא איתחזק איסורא נמי אין פחות משנים ואפילו לאיסור נמי אין פחות, משנים כדאמרינן בפרק האיש מקדש, ואית נוסחא דלא גרס אלא אבל הכא איתחזיק איסור' ותו לא ואי גרסינן הכי גרסינן והוי' דבר שבערוה וחדא ועוד קאמר עכ"ד, הרי, דמפרש דמקשה שני קושיות חדא דאיתחזיק איסורא ועוד אפילו לא היה כאן איתחזיק איסורא אינו נאמן משום דהוה דבר שבערוה ועכ"פ הרי כת' להדיא דגם בלא איתחזיק אינו נאמן, וכן נראה להוכיח מדברי חידושי הריטב"א בגיטין שם שהקשה על הא דמשני הגמר' רוב בקיאים הם דאכתי נימא סמוך מיעוטא לחזקת אשת איש וכל היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט הרי גם לרבנן דר"מ חוששין לו ותירץ בשם רבו דמש"ה סיימו הגמר' ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי פי' וכ"ש דלרבנן לא אמרינן בו סמוך מיעוט כזה לחזקה וכדאיתא במס' יבמות (דף קי"ט) ובודאי דלכאורה צ"ע טובא דמאי הקשה דלרבנן הא ניחא בפשיטות כיון דלדידהו לא חיישינן כלל למיעוטא גרידא ורק משום דאיכא חזקה המסייע למיעוט הוא דיש לנו לחוש לדידהו ומ"מ הרי שוב אינו רק כפלגא ופלגא בלא שום חזקה דהרי כבר שקלינן להחזקה לצרפה למיעוטא לשוי' כפלגא נגד הרוב ומש"ה ממילא נאמן בו ע"א כיון דליכא חזקה ומש"ה לא הקשה הגמר' רק לר"מ דאיהו חושש למיעוט גרידא והוי' כספק השקול דלדידי' צריך להיות אינו נאמן משום החזקה ומה הקשה הריטב"א, שוב מצאתי בשו"ת הגאון רבינו עקיבא איגר זללה"ה זיע"א סימן קכ"ד שהקשה בעצמו קושייתו של הריטב"א ומתרץ לה כמש"כ, ומוכרח ע"כ דהריטב"א ורבו ס"ל כחידושי הרמב"ן הנ"ל ומפרשים דהגמר' פריך שני קושיות דהוי' דשב"ע וגם בלא איתחזק אינו נאמן ומש"ה הוקשה להם דלרבנן מי ניחא דנימא סמוך מיעוטא לחזקה

[ב] והנה לכאורה גם מן הגמרא עצמו יש להוכיח כן דקאמר ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי ורבנן הוא דאצרכו ומשום עיגונא אקילו בה רבנן ולכאורה קשה דהרי כתבו התוס' בכמה דוכתין דגם ר"מ אינו חושש למיעוט רק מדרבנן וא"כ מאי פריך לר"מ נימא כיון דהוא רק מדרבנן אקילו בה משום עיגונא וצ"ל דפריך משום דהיכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט חושש ליה ר"מ מן התורה וכדאי' בחולין (דף פ"ו) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דר"מ אזל לקולא ומטהר משום הך סברא דסמוך מיעוטא לחזקה ואכתי קשה דהרי לענין חששא דאורייתא הא הוה כספק השקול בלא חזקה וכמו שכתבנו כיון דכבר שקלינן להחזקה לצרפה בהדי מיעוטא לשוי' ספק דאורייתא וממילא ע"א נאמן בו ולמה הוצרך הגמר' לדחוק דהוא מיעוטא דמיעוטא ומוכרח מזה דגם בספק השקול בלא שום חזקה אין ע"א נאמן בדשב"ע, ובזה הרי יתיישב שפיר קושיות הריטב"א דמש"ה פריך הגמר' רק לר"מ משום דלדידי' בחזקה בהדי מיעוט הוא ספק דאורייתא אבל לרבנן אע"ג דמודים דבחזקה מסייע למיעוט חוששין לו מ"מ לדידהו הא אינו רק מדרבנן דמה"ת הא אמרי בכמה דוכתי רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ לדידהו ניחא דמשום עיגונא אקילו בה רבנן ורק לר"מ הוצרך הגמר' לחדש דסתם ספרי גמירי, ועכ"פ להתשובת מיימוני קשה מאי פריך הגמר' לר"מ, אמנם גם זה ניחא חדא די"ל דהתשובת מיימוני חולק על התוס' בזה וס"ל דר"מ חושש גם למיעוט גרידא מן התורה וכמו דס"ל לרבינו ברוך הובא במרדכי בחולין פ' הזרוע דר"מ חושש למיעוט גרידא מדאורייתא וא"כ הרי פריך הגמר' שפיר כיון דלר"מ בלא חזקה הוא ספק דאורייתא שוב אין ע"א נאמן בו משום החזקה, גם י"ל דהתשובת מיימוני ס"ל דזה אין סברא כלל לומר דהקילו בו חכמים באיסור אשת איש משום עיגונא בדבר דבכה"ג חששו בו גם בשארי איסורים ומש"ה פריך כיון דר"מ חושש למיעוט גרידא בכל האיסורים ממילא כאן ג"כ אין ע"א