בית הלוי חלק ב קיד

[ב] והנה בגמרא דפסחים שם מפרשינן דמש"ה פטורים מלעשות פסח שני משום דלא אפשר דאם יביאו כל החמשה חבורות פסח אחד נמצא פסח נאכל שלא למנויו ואם יביאו חמשה פסחים יהי' ארבעה הפטורים חולין בעזרה ופריך דיביאו חמשה קרבנות וכל אחד יתנה אי דידי תם הי' הך דהשתא נהוי שלמים ומשני משום חזה ושוק דבשלמים כהנים הוא דאכלי ולבסוף מסיק דאי אפשר להתנות בשלמים דקממעט באכילתן דפסח אינו נאכל רק בלילה אחת ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחת ופריך וניתי מותר פסח דג"כ אינו נאכל רק ליום ולילה ומסיק דלא אפשר דזה בשפיכה וזה בזריקה, ולכאורה קשה לי טובא דקאמר דאי אפשר להתנות בשלמים דקממעט באכילתן דשלמים נאכל לשני ימים ופריך ע"ז דניתי מותר פסח דנאכל כפסח והרי גם במותר פסח קממעט באכילתן דמותר פסח הוא שלמים ונאכל לכל אדם וכשיתנה עליו בפסח לא יהי' נאכל רק למנויו והרי כמו דאסור למעט בזמן אכילתן הא כמו כן אסור למעט באנשים הראוין לאוכלו ואדרבה מצינו להדיא דמיעוט אנשים עוד חמירא יותר ממיעוט בזמן וכמו דאיתא במס' מעשר שני והובא במס' זבחים (דף ע"ו) דאין לוקחין תרומה בכסף מע"ש מפני שממעט באכילתה ור"ש מתיר א"ל ר"ש אם הקילו בזבחים שמביאו לידי פיגול ונותר לא ניקול בתרומה א"ל אם הקיל בזבחים שכן מותר לזרים תאמר בתרומה דאסורה לזרים הרי דמיעוט אנשים חמור יותר ממיעוט בזמן [ועיי' במס' מנחות דף פ"א ע"א דקא ממעט באכילה דארבעה ופרש"י שם] ומאי פריך ממותר פסח, ולכאורה הי' נראה ההכרח לומר דפריך דנביא מותר פסח ואיסור אכילת שלא למנויו דאיכא על אחד מהם יתבטל דהרי איכא כאן ארבעה דהם שלמים שמותרים לכל ואחד הפסח יתבטל בארבעה והא דקאמר בתחילה דאי אפשר להתנות בשלמים משום דקממעט באכילתן דפסח נאכל רק ללילה אחת ושלמים לשני ימים ולא אמרינן דמה שישאר למחר יתבטל תוך ארבעה השלמים משום דהרי אם ישאר למחר חתיכה חשובה שיהי' ראוי להתכבד הרי תהי' אסורה ולא יתבטל, דאין לומר דעתה תיכף ששחטו להני חמשה יתבטל של פסח בשל שלמים דלא מבעי אם נאמר. דגם מחוסר תיקון מקרי חהר"ל דודאי ניחא אלא אפי' לדעת ר"ת דמחוסר הפשט לא מקרי חהר"ל מ"מ לא שייך לומר דאיסור אכילתו למחר יתבטל עתה כשהופשט דהרי עתה בעת השחיטה הא גם על הפסח ליכא איסורא דנותר ורק למחר כשהאיר המזרח דחל על הפסח איסור נותר אז הוא דשייך לומר דיתבטל אבל בעת השחיטה הא לא שייך כלל לומר דאיסור נותר שיחול עלי' למחר יתבטל היום דהיום הא כולם היתר הם ודעת רוב הפוסקים דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול ולמחר כשיאיר המזרח הרי יהי' כבר אחר צלייתו ואם יהי' אז חתיכה חשובה הרי לא יתבטל דהוא חהר"ל, אבל ממותר הפסח פריך שפיר דהרי איסור שלא למנויו חל על הפסח תיכף כשזרק דמו גם קודם שהופשט ואז לא מקרי חהר"ל ושפיר בטל, וכל זה ניחא לר"ת אבל להסוברים דגם קודם הפשט מקרי חהר"ל מאי פריך ממותר פסח דהרי קממעט באנשים הראוים לאוכלו ועיין ביש"ש פרק גיד הנשה סימן נ"א שכתב דגם הרא"ש לא חלק על סברא דמחוסר תיקון רק במחוסר בישול לחודא אבל במחוסר הפשט כ"ע מודים דלא מקרי חהר"ל וכן כתב הב"ח בסי' ק"א דכבש שלא הופשט גם הרא"ש מודה דבטל ולדידהו ניחא שפיר אבל הרי הב"י לא ס"ל כן וס"ל דלהרא"ש גם כבש בעורו מקרי חהר"ל ולדידי' הרי קשה

[ג] ובדברינו אלה מיושב לנו היטב מה דראיתי בספר שער המלך בפרק ג' מה' קרבן פסח שהקשה מאי פריך דניתי מותר פסח והרי גם בו איכא מיעוט באכילתו דמותר פסח נאכל ליום ולילה וגם ביום הקרבתו נאכל ופסח אינו נאכל רק בלילה ותי' השעה"מ דמאי דקממעט בהתחלת זמן אכילתו לא איכפת לן כיון דאח"כ יהי' נאכל ורק מה דממעט בסוף זמן אכילתו והנשאר ממנו יהי' נפסל זהו דאסור לגרום בקרבן וכן מצאתי סברא זו בצל"ח בביצה דף י"ט יעו"ש והוא סברא חדשה ויש לדבר בה, אבל לפי הנ"ל ניחא דמה דפסח אסור להיות נאכל ביום הקרבתו הרי איסור זה חל עליו תיכף אחר הזריקה ואז נתבטל שפיר קודם שהופשט דאין לומר דאיסור אכילתו ביום לא יתבטל משום דהוא דבר שיש לו מתירים שיוכל להמתין מלאוכלו עד הלילה זה אינו דזה שייך רק בדבר דאכילתו הוא רשות אמרינן שפיר עד שתאכלנו השתא בביטול האיסור המתן עד למחר ותאכלנו בהיתר אבל בקרבנות דאכילתן הוא מצוה ובכל שעה אחר הקרבה מוטל עליו החיוב לאוכלו לא מקרי דבר שיש לו מתירין כלל, ותדע דאיך נתפוס החבל בשני ראשין דנאסור לו להתנות במותר פסח משום דיגרום שלא יהי' נאכל ביום הקרבתו ואי דהאיסור יתבטל ברוב נימא דאינו בטל משום דמקרי דבר שיש לו מתירין דאינו מפסיד כלל במה דיהי' ממתין עד הלילה והרי זהו דבר הסותר את עצמו, ועכ"פ נהדר לדידן דלהסוברים דמחוסר תקון מקרי ג"כ חהר"ל קשה האיך יכול להתנות במותר פסח והרי ממעט באנשים הראוים לאוכלו

[ד] אמנם גם לר"ת עדיין יש לעיין חדא דעיקר הדבר לומר דהא דפריך דיביא מותר פסח הוא משום סברא דביטול הוא דחוק טובא ועוד דאכתי תקשה מאי פריך נימא דהך ברייתא אתי' כתנא דליטרא קציעות דס"ל דכל דבר שבמנין לא בטל והרי כמה משניות מוקמינן רק כהך תנא והניחא לדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"א ס"ק ז' דהיכא דהוא מחוסר תיקון לא מקרי גם דבר שבמנין וא"כ כבש אחר שחיטתו קודם שהופשט עורו בטל גם אליבא דהאי תנא אבל לדעת התו"ח שם דגם מחוסר תיקון אינו מגרע חשיבות דבר שבמנין קשה, ועוד יותר קשה דהרי בתחלה דקאמר הגמרא דאי אפשר להתנות בשלמים משום דחזה ושוק כהנים הוא דאכלי ליה והקשה הכו"פ בסי' ק"א אמאי לא בטל החזה ושוק של פסח תוך ארבעה של שלמים ויהי' מותר לכהנים לאוכלן ותי' משום דהוא חהר"ל או משום דתחילת ביאתו בתערובות לא בטל וכמש"כ המרדכי בחולין גבי יבמה שרקקה דם יעו"ש ועיין בח"ד שכתב בזה סברא אחרת דכיון שהספק אינו מכח התערובות רק הספק על כל אחד בפני עצמו אם הוא פסח או שלמים לא שייך כלל לומר דיתבטל ועכ"פ יהי' הסברא איך שיהי' עכ"פ זה חזינן דבתחלה משני הגמרא דאי אפשר להתנות בשלמים משום חזה ושוק ומוכח דלא אמרינן סברא דביטול ברוב והאיך נאמר דהא דהדר פריך ממותר פסח הוא רק משום סברא דביטול

[ה] וע"כ נראה ליישב עיקר הקושיא דבמותר פסח כיון דתחילת הקדישו של זו הי' לפסח ולא לשלמים אע"ג דאח"כ נעשה שלמים מחמת שנתותר מ"מ לא איכפת לן אי גורם בו שלא יהי' נאכל רק כדין פסח, ותדע דאל"כ האיך רשאי להקריב פסח שני ממותר פסח דדינו מדאורייתא דהוא שלמים האיך יוכל להקריב ממנו פסח שני והרי קממעט באכילתן שלא יהי' נאכל ביום הקרבתו ולא יהי' נאכל רק למנויו וגם המוח שבעצמות לא יהי' יוכל לאכול וכמו דס"ל לרבנן החולקים על ר"ש דאסור ליקח תרומה מכסף מע"ש כמו כן אמאי מותר להקריב ממותר פסח לפסח עצמו ובע"כ מוכרח כיון דתחילת הקדישו היה לשם פסח אע"ג דנעשה אח"כ שלמים מ"מ רשאי לעשותו שוב שנית לפסח וכמו כן נאמר דאפילו אם הקריב הך מותר פסח לשלמים מ"מ רשאי לגרום בו שלא יהי' נאכל רק כפסח ע"י התערובות של פסח, ומיושב קושייתנו וגם קושיא של שעה"מ ושפיר פריך הגמרא דיביא מותר פסח ואין אנו צריכין כלל לומר הכא סברא דביטול וניחא לכ"ע וגם להרא"ש והא דבתחלה כשמשני הגמרא דא"א להתנות בשלמים משום דקממעט באכילתו דשלמים נאכל לשני ימים ופריך וניתי מותר פסח דמותר פסח נאכל ליום ולילה ומשמע דרק משום דנאכל ליום ולילה פריך אבל