בית הלוי חלק ב קיג

דגם דבר שבמנין אינו וכן משמע מלשון הפוסקים וכן משמע מדברי המרדכי פ"א דביצה וכן הביא דברי היש"ש שכתב ג"כ דמחוסר תיקון לא מקרי דשב"מ ודלא כתו"ח שכתב דדשב"מ לא בטל גם אם הוא מחוסר תיקון. ולכאורה קשה על הש"ך דהרי עיקר הכלל דחהר"ל צריך שלא יהי' מחוסר תיקון הוכיחו הפוסקים מסוגיא דזבחים דפריך על שור הנסקל דלבטל ברובא ומדלא משני משום דהוא חהר"ל הוכיחו דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל וא"כ הא מזה גופה מוכרח דמ"מ מקרי דבר שבמנין דהרי קאמר בגמרא הניחא לר"ל דאמר כל שדרכו למנות שנינו אלא לר"י דאמר את שדרכו למנות מאי איכא למימר ומסיק דתנא דליטרא קציעות הוא הרי דלא הקשה רק משום דשור אינו את שדרכו משום דלפעמים נמכר באומד אבל בלא"ה היה ניחא ליה אע"ג דמחוסר תיקון וכבר הקשה כן הכו"פ על הש"ך. אמנם זה אינו קושי' כלל דודאי דגם הש"ך מודה דבמקום דמוכרים בהמה רק במנין דבהמה בחי' הוא דשב"מ ולא כתב הש"ך רק על כבש בעורו דכיון שהוא שחוט ועומד רק לאכילה וכיון דלזה הדבר שהוא עומד הוא מחוסר תיקון אזל חשיבתו אבל בהמה בחייה דראויה לכמה דברים מלבד אכילה וגם למכירה ולמלאכה ועיקור חשיבות שלה אינו משום אכילה לחודא גם הש"ך מודה דמקרי דשב"מ דלכל הני דברים הרי אינה מחוסרת תיקון ומש"ה בזבחים דאיירי בבהמה חיה שפיר מקרי דשב"מ, ובזה מיושב כמה קושי' שהקשה הכו"פ על הש"ך. אמנם הא קשה עדיין על הש"ך דמאי קאמר בזבחים הניחא לר"ל דאמר כל שדרכו דגם לר"ל מי ניחא דהרי במשנה תני כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות ושור הנסקל ימותו וא"כ הא גם לר"ל לא ניחא רק מה דכולם פסולים להקרבה דאם נכשירם להקרבה הרי שוב אינם מחוסרים תיקון כלל דלקרבן הרי צריך בהמה חיה דוקא ולא שחוטה אבל אכתי תיקשה דאמאי ימותו ואמאי לא ירעו עד שיסתאבו ויפדו במומם ויהיו מותרים להדיוט ע"י ביטול דהרי מיד שיפול בו מום שוב אינם ראוים לקרבן רק להדיוט ולהדיוט הרי כולם מחוסרים פדי' ומחוסר פדי' הוא מעשה יותר גדול מהפשט ובישול דבידו להפשיטו אבל הפדיון הרי בעי העמדה והערכה ושלשה אנשים ונתינת מעות וא"כ מיד שיפול בו מום יתבטל איסור של שור הנסקל מן התערובת קודם הפדיון ושוב יהיו ניתרים להדיוט ע"י פדיון והניחא למ"ד איסורים אין מבטלים זא"ז א"כ הרי קודם פדי' דגם הרוב אסור להדיוט משום איסור הקדש לא שייך לומר שיתבטל איסו' של שור הנסקל ואחר שיפדו דרובם הם היתר אז יכול להתבטל איסור של שור הנסקל והרי אז שוב הוא דשב"מ דלמה שהוא עומד כעת הא אינו מחוסר תיקון דאע"ג דפסולי המוקדשים אסורים במלאכה ואין בהם היתר אלא אכילה ולאכילה הם מחוסר תיקון של שחיטה מ"מ הרי עומד גם למוכרן ולעשות בו סחורה לשחיטה ולזה אינו מחוסר תיקון אבל הרי ר"ל בעצמו ס"ל בזבחים (דף ע"ז) דאיסורין מבטלים זה את זה וא"כ הרי גם קודם פדי' יוכל להתבטל מן התערובות איסורא של שור הנסקל ומאי קאמר הניחא לר"ל ומוכרח דלענין דשב"מ לא איכפת לן מה דהוא מחוסר תיקון. אמנם גם זה אינו קושי' דגם הש"ך לא כתב רק היכא דמחוסר מעשה בגופם וכמו הפשט ובישול אבל בהך דפדי' הא גופם אינו מחוסר תיקון כלל ורק איסורא הוא דרביע על כולם וזה אינו מגרע לא סברת דשב"מ ולא סברת חהר"ל. ועכ"פ אין מהך סוגי' קושי' על הש"ך. אמנם מדברי הנמוקי יוסף מבואר להדי' דלא כהש"ך דבמס' יבמות (דף פ"א) הוכיח ר' יוחנן דאת שדרכו למנות שנינו אבל כל שדרכו למנות בטל מהא דתני' חתיכת חטאת טמאה שנתערבה במאה טהורות תעלה וכת' הנמוקי יוסף דמ"מ אמאי בטלה הרי היא חהר"ל ותי' דאיירי בחתיכה חיה דאינו ראוי ליתן לפני אורחים וכן כתב שם בחידושי הריטב"א והרי מ"מ הוכיח מניה ר' יוחנן דאת שדרכו למנות שנינו ומוכרח דאם היה חתיכה זו את שדרכו לא הי' בטל אע"ג דמחוסרת תיקון והוא מבואר להדי' דלא כהש"ך גם מה שכתב הש"ך דכן משמע מהמרדכי לא ידעתי שום משמעות לזה דז"ל המרדכי מעשה בצרפת שנתערבה תרנגולת נבלה עם תרנגולת שחוטות וצוה ר"ת להשליך אחת ולהתיר האחרות כו' ואע"ג דתרנגולת דבר שבמנין וברי' ודבר חשוב ואפי' באלף לא בטל והביא ראי' מהא דחזינן בזבחים דגם שור הנסקל היה בטל אי לאו הסברא דבע"ח לא בטלי ואותה תרנגולת אינה ברי' כיון שאינו חי' וגם אינו ראוי להתכבד כמו שהוא עם הנוצה, וביאור דבריו דהביא ראי' כוללת דאי לאו דבע"ח בטל ואין בו שום אחד מהשלשה סברות שאינם מתבטלים לא דשב"מ ולא ברי' ולא חהר"ל מדהוצרך שם לטעם דבע"ח ולעולם בכל אחת הוא משום טעם אחר דברי' אינו כמש"כ הפוסקים דאין תחילת ברייתו באיסור זה וחהר"ל אינו משום דהוא מחוסר תיקון ודבר שבמנין אינו דהרי חזינן בגמר' דאפי' שור הגדול לא מקרי את שדרכו ובטל חוץ מלמ"ד כל שדרכו לא בטל ואנן הא קיי"ל את שדרכן, ותדע דהרי הא דכתב המרדכי דאינו בריה הרי ודאי דאינו משום דמחוסר תיקון וא"כ הא לעולם י"ל דבמקום שאין מוכרין תרנגולת או כבש רק במנין לחודא דלגבי דשב"מ הרי הולכין אחר המקום והזמן י"ל דמודה המרדכי דגם בנוצתה לא בטלה ודברי הש"ך צ"ע: סימן לו עוד בענין שלמעלה

בספר חוות דעת בסימן ק"א הקשה להסוברים דמחוסר תיקון לא מקרי חתיכה הראוי' להתכבד מהא דאיתא במס' פסחים (דף פ"ח) חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני ואמר אביי לא שנו אלא שנתערבה לאחר זריקה אבל נתערבו קודם זריקה דבעידנא דאיזדריק לא הוי חזי לאכילה חייבים לעשות פסח שני, והקשה הח"ד דאמאי לא נתבטל האחד הבעל מום בארבעה התמימים ואי דהוא חהר"ל הרי בעת הזריקה עדיין הכבש שלם ולא נצלה עדיין ומחוסר תיקון ואפ"ה קאמר אביי דאם נתערב קודם זריקה לא חזי לאכילה ומוכח דגם בעודו חי מקרי חהר"ל. וראי' זו אינה ולא ידעתי האיך הי' ניחא ליה לישב קושייתו דמש"ה לא בטל משום דהוא חהר"ל דהרי פסח אינו נאכל רק למנויו ואסור לכבד בו אחר ובני החבורה הרי כולם שותפין בו ואין מחזיקין טובה זה לזה והרי עדיפא מזה כתבו התוס' דחתיכות חטאת לא מקרי חהר"ל דאינו נאכל רק לכהנים והם אינם מחזיקין טובה זה לזה דכתיב לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו וכ"ש בני חבורה בקרבן פסח דהם שותפים ממש בו. ועוד דהרי הא דחהר"ל לא בטלה אינו רק מדרבנן וכמבואר ביו"ד סימן ק"י ס"ק א' בהג"ה ובש"ך סי' ק"א ס"ק ב' יע"ש וא"כ האיך קאמר אביי דנתערב קודם זריקה חייבין בפסח שני משום דבעידנא דאיזדריק דם לא חזי בשר לאכילה והרי מה"ת ראוי שפיר לאכילה וגם אם נאמר דלא כר"ת גם כן עדיין קשה קושייתו דמדאורייתא לבטל ברובא, אכן עיקר קושייתו ניחא דהרי לא שייך כלל לומר דבע"מ יתבטל בארבעה התמימים כיון דגם התמימים אינם מותרים רק לבני חבורה שלו וא"כ כיון דלכל חבורה נפל ספק דלמא שלו הוא הבע"מ האיך נאמר דיהיה רשאי לאוכלו משום דיתבטל בארבעה הפסחים של הארבע חבורות האחרים כיון דלחבורה זו הרי גם אינך ארבעה פסחים אסורים. וזה זמן כמה אשר ראיתי השגה זו בספר גלי' מסכתא ואפילו למ"ד דס"ל דאיסורין מבטלין זה את זה מ"מ הרי ודאי דזה אינו רק לענין מלקות ולא לענין היתר אכילה ופשיטא דאם נתערבו ג' זתים משלשה איסורים מופרדים דלא נעשו היתר בזה והאיך נאמר דאיסור בע"מ דידי' יתבטל בארבעה האחרים כיון דאינך ארבעה הא ודאי דאסורים באכילה לחבורה זו: