בית הלוי חלק ב קיב

מחוסרת תיקון שנתערב באינו מינה ממ"נ בטילה לכל הדיעות דאם נאמר דעיקר הטעם הוא משום כיבוד הרי במחוסר תיקון בטלה לגמרי ואין להחמיר בו רק אם נאמר דהטעם הוא משום דשב"מ וא"כ הא יש לה להבטל באינו מינו וכמו שנתבאר והדברים נראים נכונים

[ח] והנה נפרש עיקר דברי מהרש"ל מה שכתב דדבר הנמכר ביחידי לא מקרי דבר שבמנין, דהנה היש"ש לא כתב כלל זה כמילתא פסיקא רק כמסתפק שהקש' על הא דכתבו הפוסקים דתרנגולת בנוצתה בטלה דאמאי לא חששו בו משום דבר שבמנין ותי' דכל זמן שהיא בנוצתה לא חשיבא כלל ואפי' דבר שבמנין אינו, ועוד י"ל דס"ל דלא חשיב דבר שבמנין מאחר שמוכרין תרנגולת רוב פעמים ביחידות אין שייך כאן דשב"מ ותדע דשור הנסקל מסיק תלמודא בזבחים דלא בטל משום בע"ח ותיפוק לי' משום דבר שבמנין אלא שעי"ז שמוכרין ביחידי לא מקרי דשב"מ הביאו הב"ח ושוב אח"כ הביא הב"ח מש"כ מהרש"ל דאווז שהופשטה אינה חהר"ל אלא דאין להקל בזה כיון דבחורף מוכרין אותם במנין כששוחטין הרבה ביחד ואע"ג דתרנגולת לא חשיבא דבר שבמנין משום שמוכרין אותם לפעמים ביחידי אשינוי' לא סמכינן כיון דאיכא שינוי' אחרינא דתרנגולת בנוצתה מאוסה, פי' דלא פסיקא ליה לפסוק כן משום תירוצו הראשון דהא דבנוצתה מגרע גם סברת דבר שבמנין. אמנם בשם שו"ת הר"י ברון הביא שהתיר להדי' דבר הרגיל להמכר ביחידות, והנה הך ראי' שהביא היש"ש לסברא זו מהא דבזבחים לא חשבינן שור הנסקל דבר שבמנין לכאורה לא די שאינה ראי' כלל רק עוד היא מנגדתו וכמו שהקשה עלי' הפרישה דהרי אדרבה בזבחים רצה הגמרא לומר הטעם דשור הנסקל לא בטל משום דהוא דשב"מ וכמו דאמר הניחא לר"ל דאמר כל שדרכו למנות אלא למ"ד את שדרכו למנות כו' הרי דלא פריך רק דלא מקרי את שדרכו ועכ"פ הא מוכח להיפוך מראייתו. אמנם באמת אין מכאן קושיא לסברתו דלדידיה באמת נפרש דהא דמבואר בגמרא דשור הנסקל לא חשיבא את שדרכו אין הטעם משום דלפעמים נמכר באומד רק נפרש כסברתו דכל מה שנמכר ביחידי לא מקרי דבר שבמנין ומש"ה דבר הנמכר לפעמים ביחידי ולפעמים ע"י צירוף אחרים במנין הדר תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"ל דאמר כל שדרכו ואפי' דבר הנמכר לפעמים באומד לא בטל ה"ה מה דנמכר לפעמים ביחידי ולר"י דאמר את שדרכו בכה"ג לא הוי דשב"מ, וא"כ לדידן דפסקינן דלא כר"ל שפיר כתב מהרש"ל דמה דנמכר הרבה פעמים ביחידי בטל. אמנם אע"ג דאין מהגמרא קושי' עליו מ"מ הרי ראי' לסברתו ג"כ אינו דהרי נוכל לפרש דהא דשור לא חשיב את שדרכו הוא משום דלפעמים נמכר באומד וכמו שפרש"י בזבחים שם אבל מה דלפעמים נמכר ביחידי אין זה מגרע מעלת דשב"מ, ומאי ותדע דכתב היש"ש, רק גם זה ניחא דהנה התוס' בזבחים שם הקשו וז"ל תימה מי גרע שור הגדול מאת שדרכו דהא אפי' חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו משום דראוי להתכבד לפני האורחים וכל יו"ד דברים דחשבינן לכאורה בכולהו לא חשיבי כשור הגדול ותירצו דפריך מחטאת העוף שנתערבו בין העופות ועיי' בסי' שלמעלה בסופו שכתבנו דע"כ אין קושי' התוס' כפשטיה שהקשו דנימא דלא בטל השור משום דהוא חהר"ל דקושי' זו יש לתרצה בתירוצים אחרים רק קושי' התוס' הוא מצד הסברא דכיון דאפילו חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו משום הך מעלה שיש בה שראוי' לאורחים א"כ הא פשיטא דחשיבותו של שור הגדול מצד עצמו ואפי' היכא דאינו ראוי להתכבד לאורחים מ"מ לא גריעי מניה ועל זה תירצו דקושי' הגמרא הוא מחטאת העוף, אבל המהרש"ל הא קאי לדעת הפוסקים שכתבו דתרנגולת בנוצתה בטלה דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל והרי עיקר ויסוד של הך כללא הוכיחו הפוסקים מהך סוגי' דזבחים דפריך על שור הנסקל דיבטל ברובא ולא משני משום דהשור ראוי להתכבד וכמו דמבואר כל זה במרדכי פ"א דביצה ובר"ן פרק גיד הנשה ובתוה"ב הובאו דבריהם למעלה וטעמם של הני פוסקים הוא משום דלא ניחא להו לומר כתי' התוס' דהקושי' הוא על העוף דהרי אם נפרש על עוף אזדא לה הוכחתם דמאן יאמר דתור ובן יונה חשיבי כלל להתכבד לפני אורח הגון ואפי' אם תהי' מבושלת ורק הם לא ס"ל כתי' התוס' וטעמם משום דבמשנה תני כל הזבחים ועוף אינו בכלל זבח בלשון המשנה וקאי בע"כ על בהמה וא"כ נהי דתירצו שפיר הא דאינו חהר"ל אבל מ"מ עדיין קשה לדידהו קושי' התוס' ע"פ הסברא דאמאי לא יהי' שור את שדרכו דהרי חשיבותו יותר מכל העשרה דברים דחשבינן במס' ע"ז, והוכיח מזה היש"ש סברתו דמה דנמכר יחידי לא מקרי דשב"מ לדעת הני פוסקים וא"כ שוב אין לנו לדון בזה ק"ו דאינו תלוי בחשיבות דאדרבה אם חשוב כל כך שנמכר יחידי הדר לא מקרי דשב"מ, ויצא לנו מזה דהתוס' דזבחים שהקשו מי גרע שוה"ג כו' לא ס"ל סברתו של היש"ש וס"ל דמה דנמכר יחידי לא מגרע סברת דבר שבמנין אם לא שיהי' נמכר לפעמים באומד, ורק היש"ש הא קאי אליבא דהפוסקים דס"ל דמחוסר תיקון לא מקרי ראוי' להתכבד דלדידהו סברא זו מוכרחת, והוא כלל מחודש. אמנם לפי"ז צע"ק לפי מה שהבאנו בסימן שלמעלה סמוכין קצת דגם רש"י ס"ל כהפוסקים דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל א"כ למה דחק רש"י בזבחים לפרש דקושי' הגמרא הוא משום דשור נמכר לפעמים באומד דלפי"ז קשה עדיין קושי' התוספות מצד הסברא ואמאי לא פי' כפשוטו דפריך משום דלפעמים נמכר ביחידי]. וא"כ לדעת התוס' דלא ס"ל סברא זו א"כ המעלה דדשב"מ הוא דומה ממש למעלה דבריה וחהר"ל אבל לדעת הפוסקים דס"ל דמחוסר תיקון לא מקרי ראוי' להתכבד ומוכרח סברת היש"ש ולדידהו שפיר נוכל לחלק בין חהר"ל ובין דשב"מ וכמש"כ למעלה ומש"ה כיון דאיפסקא הלכה בסי' ק"א דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל מש"ה לא הגיה הרמ"א בסי' ק"י והניח דברי הרמב"ם ושו"ע כמו שהם דדבר שבמנין לא בטל רק במינו

[ט] ואגב אזכיר מה דלא הבנתי דברי הר"ן בע"ז (דף ע"ד) דתנן שם ואלו אסורין ואוסרין בכל שהם כו' ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ובשר בחלב וחולין בעזרה ואמרי' שם בגמרא דהך משנה חשבה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכ' הר"ן דהא דשור הנסקל לא בטל הוא משום דהוא בע"ח או שבישל ממנו חתיכה ומשום חהר"ל וכמו בב"ח וחוב"ע, וכתב שם עוד הר"ן דמהך משנה שמעינן דהלכה כר"מ דאמר את שדרכו למנות מקדש דלרבנן הא אינו מקדש אלא הששה דברים וכ"ת דהני חשיבי ודמי להני ששה דברים דבזבחים הא משמע דאפי' חטאת ושור הנסקל בטלים לרבנן דפריך שם ולבטיל ברובא אלא ודאי סתם מתניתין ר"מ הלכך כר"מ נקטינן ואליבא דר"י דאמר את שדרכו למנות שנינו, ולא זכיתי להבין דבריו שם דהרי באותו סוגי' עצמו מבואר דגם לר"מ אם נאמר את שדרכו הי' צריך להיות שור הנסקל בטל דהרי הקשה אלא למ"ד את שדרכו מאי איכא למימר וא"כ כמו דהוכיח הר"ן מהך משנה דלא כחכמים הא מוכח מני' גם דלא כר"מ אליבא דר' יוחנן דאמר את שדרכו והאיך פסק הר"ן כוותי', ובע"כ מוכרח לומר דחהר"ל חשיבא כמו את שדרכו וכמבואר בחולין (דף ק') דגם למ"ד את שדרכו מ"מ חהר"ל לא בטלה וא"כ הא מוכרח דשור הנסקל גרע מחהר"ל וא"כ הרי כמו כן נוכל לומר דחהר"ל חשוב כמו הששה דברים ומצי אתי' הך משנה דע"ז גם כרבנן, ועיי' בנמוקי יוסף פרק הערל דכ' דחהר"ל לא בטל גם לרבנן וכן הוא דעת הרמב"ם דפסק בפרק ט"ו מה' מאכלות אסורות כרבנן דר"מ ואפ"ה פסק שם דחהר"ל לא בטלה. ועכ"פ ראייתו של הר"ן צ"ע

[י] ואגב נזכיר מה דשייך כאן לענין מחוסר תיקון אי מגרע סברת דבר שבמנין דהנה בשו"ע סימן ק"א דמבואר דכבש בעורו בטל דלא מקרי חהר"ל כ' הש"ך דמשמע