בית הלוי חלק ב י

היכא דליכא שום חזקה המנגדו ודאי דגם בכה"ג אזלינן בתר חזקת כשרות דידי', וראי' ברורה לזה דבחולין (דף ד') אמרינן דחמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין וכתב שם רש"י דאע"ג דלהם בעצמן גם החליפין אסור דהרי נהנה מחמץ שעבר עליו הפסח מ"מ מחליפין הם דכל מה דמצי למיעבד בהיתרא פורתא לא שביק היתרא ואכיל איסורא, הרי להדיא דאע"ג דבהאי מעשה עובר על איסור קל מ"מ מחזקינן לי' בודאי דכל מה שבידו להקל האיסור עושה, ומוכרח דגם הרמב"ם לא סבירא לי' סברא זו שכתבנו רק דכה"ג שוב לא אלים חזקת כשרות דהשוחט להוציא הבהמה מחזקת איסור דידה, ואם כן פריך הגמ' שפיר דאם נאמר דס"ל להך ברייתא דאין שחיטה לעוף מן התורה ומספיקא הוא דמכשירה להתרנגולת הרי הדר תיקשה דלמה נקטה הברייתא באמר לשלוחו צא ושחוט והרי גם בשוחט שלא ברשות לגמרי יש להתיר משום רובא דמומחין הם אי לאו חזקת איסור של התרנגולת דהרי כל היכא דליכא חזקת איסור גם בכה"ג אזלינן בתר חזקת כשרות דידי' ויש לנו לומר בו הך רובא דבודאי מי שאינו מומחה לא ישחוט בעצמו דיחוש לאיסור נבילה ורק דאנן מצרפינן חזקת איסור של התרנגולת בחיי' לאנרועי חזקת כשרות דידי' וא"כ הדר הויא לי' כספק השקול בלי שום חזקה, דהחזקת איסור כבר שקלינן לה להעמידה נגד חזקת השוחט ובדרבנן צריך לומר דספיקא להקל ומוכיח הגמ' שפיר דמדנקטה הברייתא אמר לשלוחו דבע"כ ס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה ובספק השקול הוא לחומרא ולא קמכשרי רק משום דרוב מומחין הם ומיעוטא דאינו מומחין הויא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה בעינן דוקא באמר לשלוחו וא"כ פריך הגמ' לרב שפיר, וכל זה ניחא לדעת הרמב"ם אבל לפי סברת הי"א שהביא הבעל העיטור הרי מצד עצמו הוא ספק השקול גם בלי שום חזקת איסור דשמא שונאו נתכוין להזיקו והרגה כדי לאוסרה עליו ושוב נוכל לומר כמש"כ דהברייתא ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ומ"מ בלא אמר לשלוחו הוי' ספק השקול ומצרפינן לי' חזקת איסור שלה וס"ל להך ברייתא דאזלינן בכה"ג לחומרא גם בדרבנן וכמו דס"ל לר' יוסי במס' עירובין ובאמר לשלוחו איכא רובא ואע"ג דהמיעוט בצירוף החזקה ה"ל פלגא ופלגא מ"מ שרי בדרבנן וכמש"כ ומאי פריך. רק דעל דעת הי"א הנ"ל נוכל לומר דס"ל כדעת הרשב"א במשמרת הבית שהבאנו דלמיעוטא דאינו מומחין לא שייך כלל לומר סמוך מיעוטא לחזקה, אבל הרא"ש הרי כתב במס' בכורות פ"ג ובחולין פ"א דמש"ה לא אמרינן בי' סמוך מיעוטא לחזקה משום דאינו מומחה הוא מיעוטא דמיעוטא ולא ס"ל סברתו של הרשב"א ואיהו הא כתב בחולין דלאו דוקא נקטה הברייתא אבדו דה"ה גם נגנבו לו גדיו שרי ולא ס"ל סברתו של הרמב"ם ולדידי' הא קשה מאי פריך הגמרא לרב

[ח] והנראה לומר בפשוט דלא ניחא לה להגמ' לאוקמא הך ברייתא כמ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דאע"ג דבלא"ה מצינו כמה תנאי דס"ל כן מ"מ א"כ תיקשה דלמה נקטה הברייתא באמר לשלוחו צא ושחוט ושוב נצטרך לדחוק בזה לומר דאתי' כר' יוסי דס"ל בעירובין דספק דרבנן וחזקת איסור הוא לחומרא, וכל זה נראה להגמ' לדוחק לומר כן דנצטרך לאוקמא להך ברייתא רק אליבא דהני תרי תנאי כר' יוסי דעירובין וכמ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דהרי לא מצינו בשום דוכתא דר' יוסי בעצמו יסבור דאין שחיטה לעוף מן התורה, ואע"ג דבמס' נזיר (דף כ"ט) פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בהא דתנן דהאב מדיר את בנו בנזיר וקאמר ר"ל משום כדי לחנכו במצות ור' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ופריך הגמ' לר"ל הא כי מטמי מביא ציפורין וקאכיל כהן מליקה ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ושוב מביא שם הגמ' לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר כו' מעשה בר"ח שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג לבודקו אם הביא שתי שערות אם לא ר' יוסי אומר אם הגיע לעונת נדרים אם לא, פי' דמ"ד עד שתי שערות ס"ל הלכה ומ"ד עד עונת נדרים ס"ל לחנכו, הרי דרצה הגמ' לומר דר' יוסי ס"ל לחנכו וא"כ הא יהי' מוכרח לסבור דאין שחיטה לעוף מן התורה וכיון דר' יוסי בעצמו ס"ל כן הא שפיר מצינן לומר דהך ברייתא אתא לגמרי אליבא דר' יוסי דס"ל הני תרתי דאין שחיטה לעוף מן התורה וס"ל ג"כ דספק דרבנן בצירוף חזקת איסור הוא לחומרא, גם זה ניחא מכמה טעמים חדא דעיי' שם בתוס' שהביאו גירס' דגרסינן שם ר' יוסי בר' יהודא ולא ר' יוסי סתם ועוד דגם לפי גרסתינו מ"מ הרי בגמ' לא קיימא מסקנא הכי ולבסוף דחה הגמרא להך לימא כתנאי ומסיק דגם ר' יוסי מצי סבר הלכה בנזיר רק ס"ל מופלא הסמוך לאיש הוא דאורייתא, ועוד דהרי במס' נדה (דף מ"ה) ס"ל לרב כהנא מופלא הסמוך לאיש הוא מדרבנן ופריך עליו מהא דאמר ר' יוסי דקטן שהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה והיאך אתי גברא דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא ומשני קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן הרי דאי אפשר לומר אליבא דר' יוסי מופלא דרבנן רק אם נאמר תרומה בזה"ז דרבנן. והרי במס' יבמות (דף פ"א) תנן ר' יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וקאמר שם ר"ל דאינו מאכילה רק בתרומה דרבנן דסברי אנדרוגינוס ספיק' ומש"ה אינו מאכיל רק בתרומה דרבנן ולא בחזה ושוק ור' יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק דר' יוחנן סבר דר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא ומדקאמר מאכילה בתרומה מוכח דס"ל דמאכילה גם בחזה ושוק דס"ל לר' יוסי ור"ש בע"כ דאנדרוגינוס ודאי זכר הוא ולא ספק ושם בדף פ"ג איתא אמר רב ליתא למתניתין דקתני דלר' יוסי אנדרוגינוס מאכיל מקמי ברייתא דתניא ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמו הוא ולא הכריעו חכמים אם זכר אם נקבה הרי מוכח דרב ס"ל דלרבי יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא דאי דרבנן הרי ליכא שום סתירה מהמשנה להבריית' דהרי גם אם ספק הוא שפיר מאכיל בדרבנן וכדס"ל לר"ל וכן כתבו התוס' שם (בדף פ"א) בד"ה ואנן דלר"ל לא קשה מהמשנה על הברייתא **)הג'"הה במס' סנהדרין (דף כ' ע"ב), תני' ר' יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחילה או להכרית זרעו של עמלק תחילה כשהוא אומר כו', ויש להבין מדוע לא נסתפק הגמ' כלל מעיקרא גם בבנין הבית אם הוא קודם גם למלך או לא, והנראה פשוט דפשיטא ליה דמלך קודם לבנין הבית דהרי בשבועות (דף י"ד) תנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ואורים ותומים וכו' וכל שלא נעשה בכל אלו אין חייבין עליו הרי דאי אפשר לקדש העזרה אלא במלך, ואין לומר דרק להוסיף על העזרה הוא דצריך כל הני דהרי אפשר גם בלא הוספה אבל בעיקר הבנין בתחלתו לא בעינן כל הני פרטים ובכה"ג הרי מחלקים התוס' בשבועות שם לענין שיורי מנחה יעו"ש, זה אינו דהרי איתא שם)** וכיון דאליבא דרב מוכרח