בית הלוי חלק ב קח

אין מבטלין זה את זה ומאי פריך הגמרא אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר נימא דר' יוחנן אזיל בזה לשיטתו ולדידי' אין כאן קושי' כלל

[ט] וא"כ הא י"ל דר"ת והעומדים בשיטתו ס"ל כקושי' הנ"ל ומש"ה לא מפרשים דקושי' הגמרא ולבטיל ברובא ויהיו כשרים להקרבה דכל זמן דגם על הרוב יש איסורא לגבי הדיוט ממילא גם אותו איסור המיוחד שעל המיעוט ג"כ לא נתבטל ופסולים לקרבן רק הגמרא פריך אמאי ימותו ולא מהני לי' פדי' משום דגם אחר שיפדו יהיו אסורים להדיוט משום התערובת של שור הנסקל וע"ז פריך ולבטיל ברובא דאחר שיופדו ויהיו כולם מותרים להדיוט אז יתבטל האיסור של שור הנסקל ברובא דהוא איסור בהיתר ומש"ה הוכיח שפיר ר"ת סברתו מדלא משני משום דהוא חהר"ל דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל, וגם ניחא הא דלא חששו ר"ת והעומדים בשיטתו לדחיות התוס' דקושי' הגמרא הוא מחטאת העוף וכמו שכתבנו למעלה דעוף הא לא מהני ליה פדי' ואי אפשר להתירו כלל להדיוט וכמו שנתבאר למעלה, ולהתוס' דזבחים דתירצו דקושי' הגמרא הוא מחטאת העוף ובע"כ דהם מפרשי' דקושי' הגמרא הוא כפשטי' דלבטיל ברובא ויהיו מותרים להקריבן למזבח ודלא כמו שכתבנו, צריך לומר הא דפריך הגמרא לר' יוחנן ולא ניחא ליה דר' יוחנן הא ס"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז, דס"ל להתוס' דאע"ג דלדידי' איכא על התערובת עדיין איסורא של שור הנסקל מ"מ שפיר חזי להקרבה וס"ל דבכה"ג אינו בכלל פסולה דממשקה ישראל דלא דמי לערלה שנתערבה בפחות ממאתים דפסול לנסכים דשם האיסור של ערלה מצד עצמו אינו בטל בפחות ממאתים דכן הי' תקנת חכמים דערלה לא יתבטל בפחות ממאתים ומש"ה פסולים לגבוה אבל הכא הרי איסורא של שור הנסקל מצד עצמו בטל שפיר ברובו ככל תערובת יבש ביבש דעלמא והכא איתא בהתערובת שפיר שיעור ביטול וכל הטעם דהכא לא יהי' בטל לגבי הדיוט משום דגם רובא הכשרים אסורים הם להדיוט משום דהוקדשו לקרבנות ובכה"ג ס"ל להתוס' דלא שייך למפסלי משום ממשקה ישראל כיון דכל האיסור דאיכא עדיין על התערובות הסיבה הוא רק משום איסור הקדש והך איסורא דהם הקדש הא אינו חסרון לענין הקרבה דהרי כל הקרבנות אסורים הם להדיוט משום איסור הקדש ומש"ה גם איסור של שור הנסקל דאיכא על התערובת בשביל זה לא קפסל ליה ושפיר פריך דיבטל ויהי' שרי להקריבם, ור"ת והעומדים בשיטתו ס"ל כיון דסוף כל סוף יש על התערובת איסורא של שור הנסקל לגבי הדיוט ממילא אסורין להקרבה ומש"ה מפרשים הגמרא דיהי' שרי להדיוט ע"י שירעו עד שיסתאבו ויפדו, וכמש"כ

[י] היוצא מדברינו דדעת ר"ת ניחא שפיר אבל התוס' דזבחים שתירצו דהקושי' הוא על חטאת העוף ועליהם קשה טובא מה שכתבנו בראשית דברינו דמאי הקשו התוס' מחהר"ל והרי כל קדשי קדשים ועולה וחטאת הנשרפין אינם כלל חהר"ל ולמה דחקו התוס' לאוקמא הקושי' על עוף דוקא, ולכאורה הי' מקום לומר בהבנת דברי התוס' בדרך חידוד דהנה במס' חולין (דף צ') רצה הגמרא לומר דבולד קדשים כיון דבקדשים איכא איסור כרת דחמור מש"ה אם נאמר דולדות קדשים במעי אמן הם קדושים לא חל עלייהו איסור גיד הנשה דאין איסור קל חל על איסור חמור הקשו שם התוס' בד"ה קדשים דכשנתקשרו אבריו בגידיו נימא מיגו דאיתוסף איסור גיד לגבוה איתוסף נמי איסורא דגיד להדיוט והקשה שם מהרש"א דהרי מאן דס"ל דגיד הנשה אסור להקריבו כל טעמו הוא רק משום דאסור להדיוט ומש"ה אסור להקריבו דאינו ממשקה ישראל וכמו דאיתא שם בגמרא ע"ב יעו"ש, וא"כ השתא דאמרינן דבוולד קדשים לא חל איסור גיד להדיוט ואין על הגיד איסור להדיוט משום גיד הנשה א"כ הא ממילא יהי' מותר גם להקריבן דהוא בכלל ממשקה ישראל וכמו דחזינן במליקת חטאת העוף אע"ג דכל מליקת חולין אסור להדיוט משום נבלה מ"מ במליקה דקרבן כיון דבו שרי גם להדיוט לא מפסלי משום ממשקה ישראל וכמו כן בגיד אע"ג דכל גיד אסור להדיוט מ"מ בהך דולד קדשים דשרי להדיוט ממילא שרי גם להקריבו, ותי' המהרש"א דשאני מליקה דמצותו בכך ואי אפשר בענין אחר אבל בגיד אע"ג דבבהמה זו ליכא איסור גיד להדיוט מ"מ כיון דאלו היתה חולין היתה אסורה להדיוט ממילא גם זו פסולה משום ממשקה ישראל ועכ"פ זה חזינן להדיא מקושי' של התוספות דחולין דס"ל דפסולה של ממשקה ישראל לא בעינן שיהי' דוקא עתה על זה הדבר איסורא להדיוט אלא אפי' אם עתה אין בזה הדבר איסורא לגבי הדיוט כלל רק דאם הי' חולין הי' אסור להדיוט שוב לא מקרי ממשקה ישראל ופסול לקרבן וא"כ כיון דחזינן במס' פסחים דהך פסולה דממשקה ישראל קאי גם על תערובת איסור בהיתר ואין בהיתר שיעור כדי לבטל האיסור להדיוט וכמו דדרשינן מהך קרא ממאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים דאם נתערב פחות ממאתים פסולים לנסכים וס"ל להתוספות דגם בתערובת יהיה הסברא כן דלא בעינן דגם עתה באותו תערובות דאיירינן ביה לא יהי' בו שיעור ביטול אלא אפילו אם עתה בתערובת איכא שיעור ביטול ורק דאם היה כל התערובת חולין לא היה בו שיעור ביטול והיה כל אותו התערובת אסור באכילה להדיוט ממילא אפילו נתערב בהקדש ועתה יש בו שיעור ביטול משום דהם הקדש מ"מ שוב אינם ראוים להקרבה וכסברת התוספו' בחולין וזהו שהקשו התוספו' דמאי פריך ולבטיל ברובא. והרי הוא חהר"ל דאע"ג דעתה דגם אינך שהם הרוב. הם עולות או קדשי קדשים יש בו שיעור ביטול מ"מ הרי אם כל הבהמות היו חולין והיה נתערב בהם שור הנסקל אחד הרי לא היה בטל דהוא חהר"ל וממילא אסורים להקרבה דאינו ממשקה ישראל והרי הוא כמו ערלה שנתערבה בפחות ממאתים, ולא דמי כלל להא שכתבו התו' באותו דיבור דחתיכת חטאת טמאה במאה טהורות בטל משום דקדשי קדשים אינן חהר"ל דשם הא איירי אחרי הקרבתן וכל השקלא וטריא הוא רק אם יתבטל שיהיה ניתר לכהנים לאכילה דלא שייך פסול דממשקה ישראל שפיר כתבו התוס' כיון דלא חזי רק לכהנים לא מקרי חהר"ל ובטל שפיר אבל בזבחים דצריכין מקודם לשוחטן ולהקריבן דשייך בו פסול דממשקה ישראל והך פסול ס"ל להתוס' דתלוי האיך היה דינו אלו היה חולין אם היו אסורים או לא שפיר הקשו התוס'. ועל זה תירצו דהגמר' פריך על חטאת העוף דמצד עצמה אינה חהר"ל מפני קוטנה וגם אלו הי' חולין היה בטל ושפיר פריך דיבטל ויהיה ראוי גם להקרבה, אמנם הגם דהוא ביאור מחודד בכוונת התוס' מ"מ אינו נראה דהרי לא דמי כלל להך דגיד הנשה בוולדות קדשים דשם שפיר ס"ל להתוס' במס' חולין דאסור להקריבן משום דאותו דבר עצמו אם היה בהמה של חולין היה אסור להדיוט מצד עצמו אבל הכא הרי כל עיקר הטעם דבבהמת חולין לא היה בטל הוא משום דאז היתה חהר"ל לפני האורחים וא"כ בבהמת קדשים דאינו ראוי לכבד הרי עתה אין בה מעלה זו ואין בו עיקר הדבר שבו היה תלוי האיסור בבהמת חולין דאם היתה של חולין הרי היה נתוסף בה מעלה מה שאין בה עתה והרי היא עתה כמו חתיכה קטנה וצריכה להיות כשירה להקרבה כיון דסוף כל סוף עתה אינו ראוי כלל להתכבד וע"כ תי' זה אינו מספיק לישב דברי התו'

[יא] אמנם דברי התוס' דזבחים נראה לישבם בפשיטות ונאמר דאין כוונתם בקושיתם כלל דהשור הנסקל הוא חהר"ל דהרי זה לשון התוס' בד"ה אלא למ"ד את שדרכו למנות מאי איכא למימר תימה מי גרע שור הגדול מאת שדרכו למנות הא אפי' חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו למנות משום דחשובה להתכבד לפני האורחים כדאמרינן בפ' גיד הנשה וכל הנך יו"ד דברים דחשיבי את