בית הלוי חלק ב קה

דפרכינן על הך דשור הנסקל דהרי הך משנה הא בע"כ איירי באיכא רוב אברי תמימים נגד האבר של הבעל מום דהרי ר' אליעזר אינו מתיר רק באם כבר קרב אבר אחד וטעמו דשוב תלינן דהך דבע"מ כבר אזל ליה מן התערובת במה שהקריב מקודם שנודע הספק ואמרינן שם בגמרא דלא התיר ר' אליעזר אלא להקריבן שנים שנים דאז אמרינן מיגו דאחד מהני שנים הוא ודאי מהתמימים תלינן דאידך נמי הוא מן התמימים הרי דע"כ איירי דלכל הפחות על אבר אחד של הבע"מ איכא ב' מן התמימים ובין הכל הוא שלשה דאז משכחת לה שיקריב אחד מהם והמותר להקריב שנים וכיון דאיכא רובא דתמימים תיקשה דלבטיל ברובא ואמאי אמרו חכמים דיצאו לבית השרפה ועל הך משנה הא לא שייך תירוצא דרב אשי דהא איירי באיברים וגם סברא דחהר"ל לא שייך הכא דהרי בע"כ איירי באיברים של עולות הנקרבין לגבי מזבח ולא בנאכלין וא"כ קשה אמאי לא בטל ועיין שם בתוס' ד"ה הא עבר שכתבו וז"ל דאחמור רבנן דלא ליבטל משום דדרכו למנותו דאין לפרש דלרבנן מן התורה לא בטל משום דעולים אין מבטלים זה את זה דבע"מ הא אינם עולים עכ"ד התוס'. ולכאורה כוונתם מבואר דהך משנה אתי' כתנא דליטרא קציעות דכל שיש בו מנין לא בטיל וכמו דמשני ר"פ בריש פירקין על הך דשור הנסקל, וכן כתבו להדיא התוס' ישנים במס' יומא (דף ס"ה) דמובא שם הך משנה דאיברים באיברים וכתבו שם התוס' וז"ל דהכא איירי בע"כ ברוב תמימים ואמאי לא בטל ברוב מפרשינן בפרק התערובת דתנא דליטרא קציעות הוא, וא"כ הא לדידן להלכה דקיי"ל דלא כתנא דליטרא קציעות הרי אין לפסוק כהך משנה וא"כ הרי קשה טובא דברי הרמב"ם בפרק ששי מה' פסולי המוקדשים הלכה כ"א שפסק כחכמים דאיברים באיברים יצאו לבית השרפה והרי הוא בעצמו פוסק דלא כהך דליטרא קציעות, ועוד יותר קשה דדברי הרמב"ם סותרים זה את זה באותו פרק עצמו דבהלכה א' פסק דזבחים שנתערב בהם שור הנסקל דלא בטל משום דבע"ח חשיבא ומוכרח דאי לאו הך סברא היה צריך להיות בטל וא"כ האיך פסק (בהלכה כ"א) דאיברים באיברים יצאו לבית השריפה, וצ"ע

[ד] ובע"כ מוכרחין אנו לומר דהרמב"ם חולק על התוס' דזבחים. ודיומא הנ"ל וס"ל דהך משנה דאיברים באיברים אינו תלוי כלל בפלוגתא דתנא דליטרא קציעות וחכמים דלכ"ע לא אמרינן כלל דאבר של בע"מ יבטל ויהיה כשר להקרבה והגם דהוא סברא חדשה מ"מ בדעת הרמב"ם הוא מוכרח להדי', והנראה עוד בטעמו דיצא לי' להרמב"ם סברתו זו חדא דהא חזינן דרב אשי בריש פירקין משני משום דבעלי חיים חשיבא ולא בטלו הרי דלא ניחא לי' לאוקמא המשנה כתנא דליטרא קציעות ולדידי' הא תיקשה המשנה דאיברים באיברים דאם נאמר דבסיפא גם רב אשי מודה דאתי' רק כתנא דליטרא קציעות א"כ מנ"ל לדקדק מרישא דבע"ח אינו בטל כיון דבע"כ אתי' הך משנה רק כהך תנא וא"כ אמאי לא רצה לאוקמא גם הרישא כוותי' ועוד יותר קשה דהרי בהך ברייתא דליטרא קציעות פליגי ר"מ ור' יהודה דר"מ סבר דליטרא קציעות שנתערבה במאה לכ"ע תעלה רק דר' אליעזר ור' יהושע פליגי אם רואין התחתונות כאלו הן פרודות ומצטרפין לבטל הפומין או לא ור' יהודה קאמר דר' אליעזר ס"ל אם יש שם מאה פומין יעלו ור' יהושע אמר אפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו דס"ל דלא בטל משום דהוא דבר שבמנין ובכל דוכתא דאמרינן דאתי' כתנא דליטרא קציעות בע"כ הוא ר' יהושע ואליבא דר' יהודה וכן כתב רש"י להדיא במס' ביצה (דף ד') יעו"ש, וא"כ אם נאמר דהמשנה דאיברים באיברים אתי' כהאי תנא א"כ מוקמינן הך משנה כר' יהודה והרי בגמרא שם אמרינן מתניתין דמצריך לר' אליעזר דוקא אם קרב ראש אחד מהן הוא דלא כר' יהודה ומביא שם ברייתא דקאמר ר' יהודה דלר' אליעזר יקרבו כולם אפילו אם לא קרב אחד מהם והאיך נאמר דדברי ר' אליעזר דנקטה המשנה הוא דלא כר' יהודה ודברי חכמים הוא רק כר' יהודה דלר"מ הא כ"ע ס"ל דליטרא קציעות בטלה וצ"ע דברי התוס' דזבחים ודיומא הנ"ל, [ואגב אמרתי לכתוב כאן מה דנראה לומר דר' יהודה אזל בזה לשיטתו דבמס' זבחים (דף ע"ד) פריך בגמרא על הא דאמר ר"א אם קרב ראש א' מהן יקרבו כולם דהרי מיד שנתערבו קודם שהקריב אחד מהן ה"ל דחוי ומשני דאתי כחנן המצרי דלא ס"ל דחוין ואמר גבי שני שעירי יוה"כ מת המשתלח דאפי' דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו וא"כ ר' יהודה הא קאמר ביומא (דף ס"ד) נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם דאית ליה דחוי ומש"ה מוכרח ר' יהודה לומר דלר' אליעזר שרי להקריבן גם בלא קרב אחד מהן ומעולם לא נדחה כלל דאם נאמר דקודם שקרב אחד מהן אסור להקריבן לא היו חוזרין ונראין אחר שכבר נדחו]. ועוד יותר קשה דגם אם נדחוק בכל זה מ"מ הרי אין מקום לומר דאתי' כתנא דליטרא קציעות רק החכמים דאמרו דיצאו לבית השרפה אבל הרי גם על ר' אליעזר קשה דקאמר במשנה אם קרב ראש א' מהן יקרבו ומשום דתלינן דהאיסור כבר הקריב אבל קודם שהקריב דבודאי איכא באותו תערובת א' מהבע"מ גם ר"א מודה דאסור להקריבן וגם עוד אמרינן שם בגמרא דלא התיר ר"א אלא להקריבן שנים שנים אבל אחד אחד לא והרי ודאי דגם על ר"א קשה דלבטיל ברובא ויהי' דינו ככל תערובת יבש ביבש דקיי"ל דבטל ברוב ומותר לאוכלן כולם גם בלא נפל אחד מהם והסכימו הפוסקים דאין צריך להשליך אחד מהם וגם מותר לאוכלו כל אחד ואחד בפני עצמו וכמבואר ביו"ד סי' קט"ו ורק בדברים החשובים דע"פ דין לא בטלו הוא דמצרכינן הני פרטים דיפול אחד מהם לים ולאוכלן שנים שנים וכמבואר ביו"ד סימן ק"י והרי על ר"א אין לתרץ דאתי' כתנא דליטרא קציעות דאיהו גופא הא פליג באותו ברייתא גופא ואמר אם יש שם מאה פומין יעלו, ועיי' ברא"ש פרק גיד הנשה אות ל"ו שכתב דיבש ביבש מותרים כולם כאחד, וכתב וז"ל ואין להקשות מהא דאיברים באיברים דקאמר ר"א אם קרב כו' דהתם ע"י התערובת נאסרו כולם ומקילינן לתלות האיסור באותו שפירש כו' אבל דבר יבש דבטל ברוב לאו משום ספיקא הוא אלא בגזה"כ הוא הלכך מותר לאוכלם כולם כא' וגם כל אחד בפני עצמו הרי דכ' להדיא דבהך דר"א דכיון דע"פ דין אינו בטל ברוב מש"ה מצריך שיהי' נקרב א' מהן ואח"כ להקריב שנים דאז שרי משום ספק ספיקא אבל יבש ביבש היכא דבטל ברוב אין אנו צריכין לכל זה ובודאי קשה טובא דאליבא דר' אליעזר אמאי לא בטל איברים באיברים ככל יבש ביבש וצ"ע, וההכרח לדחוק לדידהו דגם ר"א אינו חולק על ר' יהושע רק בתרומה דרבנן אבל בדאורייתא מודה דלא בטל ואע"ג דמבואר בתוס' זבחים דף ע"ז ד"ה הא עבר דגם באיברים אין אנחנו צריכין לביטול רק מדרבנן דמדאורייתא אפילו חד בחד יעלה דע"י תערובת מרצים וע"ש בדף ע"ג בד"ה רב מ"מ עכ"פ עצם האיסור הוא דאורייתא ומודה ר"א דלא בטל כל שדרכו למנות ועי' בתוס' זבחים דף ע"ג בד"ה ר"מ אומר וכן במס' יבמות דף פ"ב ע"ב בד"ה ירושה שהקשו מהא דס"ל לר"א ור' יהושע גבי ליטרא קציעות דבטלה א"כ בע"כ ס"ל לא קידשה לע"ל ובמגילה ס"ל דקידשה לע"ל הרי דפסיקא להו להתוס' דרק משום דהוא דרבנן ס"ל לר"א ור"י גבי ליטרא קציעות דבטלה [ולכאורה הי' נראה דכוונת התוס' דיבמות הוא רק לר"ל דס"ל דר"מ ס"ל כל שדרכו למנות לא בטל ולדידי' מוכרח כן דהא בברייתא דליטרא קציעות קאמר ר"מ בעצמו דלר"א ור' יהושע בטל ומוכרח דטעמם משום דס"ל לא קידשה לע"ל אבל לר' יוחנן דס"ל את שדרכו אינו מוכרח כלל אמנם לשון התוס' דיבמות משמע קצת דלכ"ע מקשים דסיימו שם וז"ל וכן לר"ל ר' יוסי סבר כו' ומשמע דהתחלת דבריהם הוא לכ"ע גם לר' יוחנן ובודאי דצ"ע דלר"י הא אינו מוכרח כלל דלדידי' הא שפיר קאמר דבטל גם