בית הלוי חלק ב קד

למנות שנינו כתבו וז"ל תימה מי גרע שור הגדול מאת שדרכו למנות הא אפי' חתיכה בעלמא חשיבא את שדרכו משום דראוי' להתכבד לפני האורחים כדאמרינן בפרק גיד הנשה וכל הנך עשרה דברים דחשיבי את שדרכו לכאורה בכולהו לא חשוב כשור הגדול כו'. ונראה לפרש דמשום חטאות המתות פריך דמשמע אפי' חטאת העוף ואע"ג דתני במתניתין זבחים ועוף לאו בכלל זבח הוא מ"מ מדקתני כל הזבחים משמע אפי' עוף בכלל עכ"ד התוס', הרי להדי' דהתוס' חולקים על סברתו של ר"ת וס"ל דגם מחוסר תיקון מקרי חהר"ל ומש"ה הוצרכו לדחוק דקושי' הגמרא אינו רק על היכא דנתערב חטאת העוף המתה תוך שארי עופות כשרים, ועיי' עוד ברא"ש פרק גיד הנשה אות ל"ו שכתב וז"ל וחתיכה הראויה להתכבד רבו בו הדיעות יש מן הגדולים שאמרו דוקא חתיכת איסור שנתבשלה אבל חתיכה חיה ואפי' שלמה בטלה ברוב והרא"ש דחה דבריהם וכתב דכל שגדולה כל כך שראוי' להתכבד לפני אורח הגון מה שהיא עתה חיה אינו מגרע חשיבותה והביא לדברי התוס' דזבחים הנ"ל אשר מקושייתם מוכח דהתוס' לא ס"ל סברא זו, ועכ"פ הרי נתברר לנו מחלקותן של הראשונים ז"ל שיש בהלכה זו ואמרנו לברר בע"ה דעתם וסברתם בזה

[ב] והנה עכ"פ זה חזינן דכל רבותינו הראשונים נתקשו בסוגי' זו דמס' זבחים דמאי פריך הגמרא ונבטלי' ברובא ולא משני משום דהוא חהר"ל ורק מחולקים בישוב קושי' זו דר"ת והעומדים בשיטתו מדקדקים מזה דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל, והתוס' דחקו דקושי' הגמ' קאי על חטא' העוף שנתערב בין העופות. ולכאורה צריך עיון גדול דהרי התוס' בזבחים באותו דיבור עצמו כתבו וז"ל והא דאמרינן בסוף הערל דחתיכת חטאת טמאה בטלה במאה חתיכות טהורות, התם אפי' תתבטל לא חשיבא ראוי להתכבד בפני אורחים כהנים דאין מחזיקין טובה זה לזה דכתיב לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו אבל חטאת בחולין קאמר התם דלא תעלה, וכן כתבו סברא זו התוס' במס' יבמות (דף פ"א) בד"ה דברי הכל יעו"ש, וכן כתב סברא זו ברא"ש בפרק גיד הנשה אות ל"ד וז"ל שאינם מחזיקים טובה זה לזה שכולם שוים דכתיב לכל בני אהרן תהי' ואע"פ שנחלקו למשמרות וחולקים בגורל היינו משום דלא ליתי לנצויי' אבל רגילים היו לאכול כל אחד עם חבירו שלא יבאו הקדשים לידי נותר, וא"כ מה נתקשו התוס' בתחילת הדיבור דהרי במשנה תני כל הזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות או שור הנסקל ימותו וגם קדשי קדשים בכלל כל הזבחים וגם בהו אם נתערב אחד מהני תרתי קתני במשנה דימותו ושפיר פריך הגמרא דאם נתערב בקדשי קדשים דאינו נאכל רק לכהנים ליבטל דברובא דהם אינם חהר"ל כלל, שוב מצאתי בכרתי ופלתי ובפרי מגדים ביו"ד סימן ק"א שנתקשו כן על התוס' דזבחים דלכאורה דבריהם סותרים זה את זה באותו דיבור גופי', ועיי' בכו"פ מה שנדחק בישוב קושי' זו, ודברי התוס' דזבחים קשים יותר דהם דחקו בתירוצם דקושי' הגמרא קאי רק על חטאת העוף והרי בעוף לא משכחת לה כלל רק קדשי קדשי' דלא הי' בעוף קדשים קלים כלל ובק"ק הא ניחא שפיר גם בבהמה, ובשלמא על ר"ת עצמו שהביא המרדכי לא קשה לי כלל דשפיר הביא ראי' לסברתו מהך דזבחים דנאמר דאיהו לא ס"ל כלל סברתו של התוס' דמשום דאינו ראוי' רק לכהנים לא יהי' חהר"ל וס"ל דאע"ג דכתיב בהו איש כאחיו מ"מ זה אינו רק לענין החלוקה אבל אחר חלוקה הרי יכול כל אחד לכבד את חבירו כהן בחלקו ומש"ה מדקדק שפיר אמאי לא משני בזבחים משום מהר"ל דהרי עיקר מה שהביא להתוס' לחדש סברא זו הוא משום סוגיא דיבמות דקאמר דחתיכת חטאת טמאה בטהורות תעלה ושיטתו של ר"ת ניחא בלא"ה דנאמר דביבמות איירי בחתיכה חיה דמחוסרת בישול וכיון דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל, שוב מצאתי בחידושי הריטב"א על יבמות שם דבאמת תירץ כן דמש"ה בטלה הטמאה דאיירי במחוסר תיקון עדיין, וכן כתב הנמוקי יוסף ביבמות שם דאיירי במחוסר בישול יעו"ש ולדידהו צריך לומר בהא דמסיים הברייתא) שם וכן חתיכת לחם הפנים טמאה במאה טהורות תעלה דחתיכה של לחם לא מקרי כלל חתיכה הראוי' להתכבד אע"ג דסמידי דהרי לחה"פ אינו מחוסר תיקון כלל. והנראה דגם דעת רש"י הוא כן דבסיפא דהך ברייתא איתא אבל חתיכת חטאת טהורה במאה של חולין וכן חתיכת לחה"פ לא תעלה ופרש"י משום שהוא הפסד מועט דיכול ליתנה לכהן וכיון דהוא דבר שבמנין החמירו בו דלא תעלה ובודאי קשה דלמה דחק רש"י בזה ולא תי' כפשוטו דאינו בטל משום דהוא חהר"ל ומוכרח דס"ל לרש"י דא"כ ברישא בנתערב בכל חטאת אמאי תעלה דלא ס"ל סברת התוספות דמשום דלא חזי רק לכהנים לא יהי' חהר"ל ובע"כ דאיירי במחוסר תיקון ובישול ומש"ה הוכרח לדחוק בסיפא דלא תעלה דהטעם כיון דעכ"פ הוא דבר שבמנין וגם הפסד מועט מש"ה לא תעלה, ועכ"פ לר"ת עצמו ניחא. אמנם אין זה מספיק דזה ניחא אם נאמר דגם מחוסר בישול מקרי מחוסר תיקון אבל עדיין קשה דברי המרדכי שכתב בשם ר"ת וז"ל וגם אינו ראוי' להתכבד כמו שהיא עם הנוצה ומשמע דס"ל דרק בכה"ג דמחוסר תיקון גדול אבל אם כבר הסירו הנוצה אע"ג דמחוסר בישול מקרי שפיר חהר"ל וחולק בזה על חידושי, הריטב"א הנ"ל ולדידי' הא מוכרחין אנחנו לומר דהטעם הא דחתיכת חטאת טמאה בטהורות תעלה כמש"כ התוס' דקדשי קדשים לא מקרי חהר"ל, וא"כ מאי הוכיח מהך דכל הזבחים ועוד דלכל הסברות קשה דגם אם נאמר דלא כסברת התוס' וגם ק"ק הוא חהר"ל מ"מ הרי זה שייך רק בנאכלים אבל הרי ודאי דגם קרבן עולה הוא בכלל כל הזבחים דנקטה המשנה וגם בה תני דאם נתערב בה אחד מחטאת המתות דלא בטלה ובעולה הא לא שייך כלל סברא דחהר"ל דהרי גם אם יתבטל האיסור אינו ראוי ליתנו לאורחים דכולו כליל דאע"ג דעולה זכר וחטאת נקבה מ"מ הא שפיר משכחת דיתערב חטאת המתה תוך עולה וכגון חטאת שעיר נשיא דהוא ג"כ זכר או פר העלם דבר של כהן משוח דלכ"ע מתה ואפילו לר"א ור"ש וכמו שכתבו התוס' במס' יומא (דף ס"ב) ד"ה וכן יעו"ש, ועיי' עוד במס' זבחים דף ע"ו ע"ב) וגם דאם נתערב שור הנסקל בחטאות הנשרפין הרי ג"כ קתני בהך משנה דלא בטלי דהרי המשנה כלל כל הזבחים ועל כל הני הא פריך הגמרא שפיר דלבטלי ברובא וכמו כן קשה טובא על הר"ן בחולין שכתב כר"ת והביא ראייתו מזבחים ותוך כדי דיבור הביא סוגי' דיבמות הא דחתיכת חטאת תעלה וכ' משום דק"ק לא מקרי חהר"ל וגם הרשב"א בתוה"ב הביא דברי ר"ת וראייתו ותיכף לזה כ' ג"כ דק"ק לא מקרי חהר"ל וצ"ע

[ג] והנה דעת ר"ת והעומדים בשיטתו הי' נראה לישב דהנה בגמרא שם הא פריך על חטאת המתה ושור הנסקל דליבטל ברובא ומשני רב פפא דתנא דליטרא קציעות הוא ורב אשי משני דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ועיי' ברמב"ם בפרק ששי מהלכות פסולי המוקדשין הלכה א' שכתב וז"ל כל הזבחים שנתערבו בהם כו' לפי שבע"ח חשיבי ולא בטלי הרי דפסק כרב אשי ועיין עוד ברמב"ם מהלכות מאכלות אסורות שפסק דרק ששה דברים מקדשים ואפילו מה דהוא את שדרכו למנות ס"ל דבטל ומש"ה הוצרך הרמב"ם לטעמא דבע"ח ועכ"פ הא מוכרח דס"ל להרמב"ם דאלו לאחר שחיטתן היו בטלים דפוסק דלא כתנא דליטרא קציעות, ולכאורה קשה טובא דבמס' זבחים (דף ט') תנן במשנה דאיברי בעלי מומין שנתערבו באיברי תמימים ר' אליעזר אומר אם קרב ראש אחד מהם יקרבו כל הראשים כולם כרע אחד מהם יקרבו כל הכרעיים כולם וחכ"א אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהם יצא לבית השרפה והרי ודאי דגם על הך משנה תיקשה קושי' הגמרא דלבטל ברובא וכמו