בית הלוי חלק ב קג

ובפלוגתא ומביא דרבי יהודה בדיק בידא ור' נחמיה בדק במחטא וא"ל ר"י לר"נ עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל וא"ל ר"נ לר"י עד מתי אתה מאכיל טריפות שמא ניקב קרום של מוח, פרש"י מפני ששיני' עקומות לא יבצבץ והרי ר"נ שהיה בודק במסמר בע"כ הי' מסיר מקודם העצם ומעבירו על הקרום אם יחגור בנקב וא"כ כיון שכבר הסיר העצם הרי שוב הי' יכול לבדוק ביד וחששה דשיני' עקומות הא ליכא דתתאה פקע אגב רוככי' וא"כ למה היה בודק במחט דאיכא בו כילוי ממון ישראל ללא צורך, ובע"כ מוכרחין לומר דר"נ לא ס"ל כלל סברא דתתאה פקע ומש"ה גם כשמסיר העצם חייש להא דנקב של שני הקרומים אינם זה כנגד זה ולא יבצבץ, ולפי זה צ"ל דהא דכ' רש"י הטעם בדברי ר"נ משום ששיני' עקומות ומוכח דר' נחמי' לא פליג רק על חולדה אבל בשארי חיות מודה דמהני בדיקות היד זהו רק אליבא דמאן דאמר עד דאינקוב קרמא תתאה אבל למ"ד קרמא עילאה לדידי' הרי צ"ל דר"נ חולק וס"ל דבכולהו לא מהני בדיקת היד דיש לחוש דלמא עילאה אינקוב ותתאה לא אינקוב ומש"ה לא יבצבץ כיון דלא ס"ל הך סברא דפקע, אבל עכ"פ חזינן דר"נ ס"ל דגם כשיסיר העצם לא מהני בדיקת היד, וא"כ מדוע דחק רש"י בדברי זעירא דלא קאי רק כשהעצם במקומו וא"כ דברי זעירא הוא דלא כר"י ודלא כר"נ ומדוע לא פי' רש"י דזעירא הי' ס"ל לגמרי כר"נ וגם כשיסיר העצם לא מהני משום דלא ס"ל דתתאה פקע, והא דקאמר זעירא אין בדיקה לחולדה הא לשארי חיות יש לו ולא חייש לדלמא לא אינקוב תתאה הוא משום דס"ל כמ"ד עד דאינקוב תתאה ומש"ה בשארי חיות אם לא יבצבץ כשירה. ולכאורה היה נראה מזה ראי' דרש"י ס"ל להלכה כהפוסקים שפסקו כאמרי לה עילאה ובפרט דהרי גירסת רש"י לעיל (דף מ"ה) ואמרי לה עד דאינקוב תתאה דלהאי לישנא בעי שני הקרומים דוקא וא"כ האי לישנא מקיל ולישנא דאמרי לה עילאה הוא מחמיר ובשל תורה הלך אחרי המחמיר וכמש"כ רש"י (בדף נ') ומש"ה לא ניחא ליה לפרש דזעירא ורב אושעי' יסברו כמ"ד תתאה דלא כהלכה ומש"ה דחק רש"י לאוקמא דבריו דס"ל ג"כ עילאה ומדמהני לדידי' בדיקה בשארי חיות בע"כ ס"ל דתתאה פקע והא דקאמר דלא מהני לחולדה בע"כ לא קאמר רק אם העצם נשאר על מקומו. אמנם כל זה דחוק והיותר נראה בדעת רש"י דס"ל דכ"ע ס"ל הך סברא דתתאה פקע וגם ר"נ מודה. לזה רק ס"ל לרש"י דקרום העליון הוא מחובר לעצם הגולגולת וכמו שכתב רש"י לעיל (בדף מ"ה) בד"ה קרמא עילאה המחובר לגולגולת מבפנים וכשמסיר העצם מן המוח נשאר הקרום העליון דבוק להעצם ולא על המוח ושוב אי אפשר לבדוק ע"י אצבעו לתוך פיו אם יבצבץ דתתאה יפקע ע"י דחיקת האצבע ומש"ה הי' בודק רבי נחמי' במחט פי' שהי' מעבירו על עצם הגולגולת מבפנים לראות אם יחגור בנקב שבקרום אם לא ומאן דבדק בידא בע"כ מוכרח לבדוק רק אם העצם ישאר במקומו ומש"ה ס"ל לר"נ דזה לא מהני בחולדה דשיני' עקומות אבל בשארי חיות מודה דמהני דגם הוא ס"ל דתתאה פקע, כן נראה שיטת רש"י, ושיטת האלפס שמסיר העצם ונשארים שני הקרומים על המוח ובודק אם יבצבץ, ולדידי' צ"ל הא דס"ל לזעירא דאין בדיקה לחולדה הוא משום דהנקבים של שני הקרומים אינם זה כנגד זה ובהס"ד לא היה ס"ל הא דתתאה פקע, וכן ס"ל לרבי נחמי' ומ"ד עילאה יאמר דלר' נחמי' לא מהני בדיקה זו בכל החיות וזעירא דאמר רק תולדה ובשארי חיות מהני הבדיקה בע"כ מוכרח דס"ל כמ"ד תתאה ומיושב לנו בזה הא דפסק האלפס לעיל (דף מ"ה) כאמרי לה תתאה וע"ש ברא"ש שדחק ליתן טעם לדבריו, ולפי"ז י"ל כיון דחזינן דזעירא בהס"ד וכן רב אושעי' דמפרש דבריו ע"כ ס"ל כן, ואע"ג דאח"כ הדר בו הרי י"ל דמעיקר הדין דבעי תתאה הא לא מצינו דהדר בו רק דלבסוף ס"ל הך סברא דאגב רוככי' פקע, ומש"ה פסק האלפס כהך לישנא והנה הב"י כתב בשם האו"ח דאם נקבו שני הקרומים זה שלא כנגד זה י"ל דכשר כמו בקורקבן כיון דמינח נייחא ודברים אלו אינם רק להני פוסקים דס"ל דלא מטרף עד שינקבו שניהם דלהפוסקים דבא' נטרף לא שייך זה, אמנם גם להני פוסקים אין זה מוכרח ומצינו סתירה לזה דהרי לפירושו של האלפס מוכרח מס"ד דזעירא חושש לשמא ניקבו שני הקרומים זה שלא כנגד זה וגם לא ס"ל דתתאה פקע וגם מדאמר זעירא אין בדיקה לחולדה הא לשאר יש לו בדיקה מוכרח דס"ל כמ"ד תתאה דאי הי' סובר עילאה לא הי' מהני בדיקה לכולם והרי מבואר בר"ן שכתב בשם חידושי הרמב"ן בדעת האלפס דס"ל דמ"ד תתאה פי' שניהם עם עילאה הרי מוכרח דגם הך מ"ד דס"ל דצריך שינקבו שניהם מ"מ אם ניקבו זה שלא כנגד זה טרפה, ואע"ג דלבסוף חזר בו זעירא הרי י"ל דלבסוף ס"ל דתתאה פקע כיון דבלא"ה הך סברא מוכרח למ"ד עילאה ומנ"ל דחזר בו מעיקר דינו דזה שלא כנגד זה אסורה דלא מצינו מי שיחלוק על זה, וגם מדברי ר' נחמי' מוכרח כן דקאמר עד מתי אתה מאכיל טריפות דהניחא למ"ד עילאה י"ל דחושש דלמא לא אינקוב תתאה אבל למ"ד תתאה הרי בע"כ מוכרח דחושש ר' נחמי' לניקבו זה שלא כנגד זה וחולק רק על חולדה ומוכרח דגם למ"ד תתאה אסור בכה"ג וגם ר"י דחולק על זה הוא רק משום דפקע וכמו שנתבאר: סימן לד יבאר דין חתיכה הראוי' להתכבד המחוסר תיקון אי בטלה או לא, ועוד כמה פרטים בזה

המרדכי כתב בפרק ראשון דביצה בשם רבינו תם דהא דקיי"ל דחתיכה הראוי' להתכבד אינה בטלה מ"מ אם נתערב תרנגולת נבלה בנוצתה תוך שחוטות בטלה דאינה ראוי' להתכבד לפני האורחים כמו שהיא עתה עם הנוצה, וראייתו מהא דבזבחים (דף ע') תנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כולם. ופריך בגמרא (בדף ע"ב) ונבטלי' ברובא וכי תימא חשיבי ולא בטלי הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מאי איכא למימר ומסיק רב פפא דתנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטל וכ"ש בדאורייתא כו' רב אשי אמר אפי' תימא רבנן בע"ח חשיבי ולא בטלי, הרי מוכח דאי לאו סברא דבעלי חיים חשיבי היה בטל ולא משני דלא בטל משום דהוא חתיכה הראוי' להתכבד ומוכרח דמחוסר תיקון אינו ראוי' להתכבד וא"כ תרנגולת שנתנבלה בשחיטה דאינו בע"ח בטלה שפיר כשהיא עם הנוצה, ועיי' ג"כ בר"ן פרק גיד הנשה שכתב ג"כ כר"ת דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל והביא ג"כ ראי' זו מהך סוגי' דזבחים, ועיי' עוד בר"ן שכתב עוד דגם חתיכה שהיא גדולה יותר מדי בטלה דלא מקרי חהר"ל דכל שאין דרכו ליתנו לפני האורחים כמו שהוא עתה בטלה שפיר, גם הרשב"א בתוה"ב בית ד' שער א' כתב כדברי ר"ת וכראייתו מהך דזבחים, ועיי' עוד במס' יבמות (דף פא) בתוספו' ד"ה ר"י שכתבו וז"ל ואפי' יחשב כשהוא שחוט כחהר"ל כשהוא חי גרע עכ"ד יעו"ש, ועכ"פ כל הני ראשונים ס"ל עיקר הסברא של ר"ת דמחוסר תיקון לא מקרי חהר"ל רק המה מחולקים בפרטי הסברא דהתוס' ביבמות כת' דכל שהוא שחוט מקרי חהר"ל ורק כשהוא חי דמחוסר גם שחיטה לא מקרי חהר"ל, והמרדכי בשם ר"ת כתב דתרנגולת בנוצתה בטלה, והר"ן מוסיף דגם חתיכה גדולה יותר מדי דאינו מחוסר רק חיתוך גרידא ג"כ בטלה, אבל בעיקר הכלל דמחוסר תיקון מגרע סברתו של חהר"ל כולם מודים בו. אמנם מצינו חולקים בזה דבמס' זבחים שם בתוס' ד"ה אלא למ"ד את שדרכו