בית הלוי חלק ב קא

הדריסה ה"ז מותרת כו' איזהו רושם הדריסה שיאדים בשר כנגד מעיים כו' ומוכח דרק כנגד בני מעיים אסורה בהאדים, וע"ש בכסף משנה דכ' דדברי הרמב"ם משמע דלא כהטור גם הרשב"א בתוה"ב (דף מ"ה) כ' ואם האדים הבשר מבפנים כנגד בני מעיים אסורה אבל אטמא ומאטמא ולתחת אפילו נמצא שם קורט דם אין בכך כלום גם בחידושי הרשב"א (דף נ"ג) כ' דצריך לבדוק כל המקומות שכנגד החלל מכפא דמוחא ועד אטמא דודאי עשוי הארס לנקוב הדקין גם בסמ"ג ורבינו ירוחם לא כתבו לבדוק רק כל החלל כנגד בני מעיים ועיי' עוד במשמרת הבית (דף מ"ה ע"ב) שכתב טעם דרק נגד כל החלל צריך בדיקה משום דשם פוסל נקב משהו וזיהרא מקלי קלי אבל האדים הירך לא דשמא לא יקלקל הזיהרא עד שיתקלקל כשיעור שתטרף בו ועכ"פ הרי מדברי כולם מוכח דאין האטמא בכלל ובודאי קשה לומר דהטור יחלוק על כל הראשונים הנ"ל ולא יביא דבריהם ודעתם כלל ובפרט דלדידי' קשה סוגי' הגמרא וכמש"נ, וע"כ נראה יותר דגם הטור ס"ל כהני רבוותא דבהאדים כנגד צוה"ג כשירה וכן משמע לשונו שכתב ואם נמצא שהאדים כו' אסורה וכן אם נתמסמס הבשר כנגדו או כנגד צוה"ג אסורה הרי דבחלוקה הראשונה של האדים לא כ' דכן הוא בצוה"ג ורק בחלוקה השני' בנתמסמס הבשר כנגדו כ' דכן בצוה"ג והא דכ' בתחילה בודקין עד סוף הירכיים כו' ואם נמצא שהאדים הבשר כנגד א' מהאיברים שנטרפה בהן אסורה דמזה מוכח דקאי גם על צוה"ג דהרי סוף הירכיים האיסור משום צוה"ג ומסיים ע"ז דאם האדים אסור י"ל דהך עד סוף הירכיים דנקט אין כוונתו בגובהה של הבהמה וכמו שהבין הב"י דאז גם צוה"ג בכלל רק כוונתו באורך הבהמה מן המוח עד סוף הירך דהיינו כל אורך החלל עד סוף בני מעיים והחלחולת, ואפשר דגם בחלחולת במקום שירכיים מעמידין אותה ג"כ אסורה אם האדים כנגדו ואע"ג דשם לא נאסרת בניקב וגם בניטל זה משום דדיבוק הירכיים סותמים הנקב אבל מ"מ הרי הוא אבר אחד עם הדקין שלמעלה מזה וזיהרא מקלי קלי גם להלן וכמו בגרגרת דנאסר בהאדים משהו מהאי טעמא ורק בדין השני של נתמסמס הבשר כנגדו על זה הוא דסיים הטור דגם בצוה"ג הוא כן

[ב] והנה בדין השני דנסמסמס הבשר כנגד צוה"ג דמבואר בדברי הטור להדיא דאסורה גם כן מצינו חולקים עליו וכך היא הצעת הסוגיא בדף נ"ז ע"ב בעי רב אמי המסמסה ופרש"י כגון דרוסה בירך שלא כנגד החלל וראינו שניקב הבשר לאחר זמן מהו וכוונת רש"י בזה הוא דאי בנתמסמס נגד החלל ודאי דלא מבעי ליה כלל דלא גרע מהאדים כנגדן דאסורה וכ"ש נתמסמס ורק מבעיא ליה דבהאדים בעינן כנגד החלל בנתמסמס אי בעי ג"כ נגד החלל או אפי' במקומות אחרים אסורה, א"ר זירא הא דבעי ר"א כבר פירשה רב יהודה דאר"י אמר רב בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו וכתב רש"י וז"ל כנגד בני מעיים אפילו בהאדימה נתמסמס הבשר במקום אחר רואין כאלו אינו ואם יש בו טריפות בניטול כולו כגון צומת הגידין טרפה דהאי נמי כנטול דמי עכ"ד והרמב"ם כ' איזהו רושם הדריסה שיאדים הבשר כנגד בני מעיים ואם נימוק הבשר כנגד בני מעיים עד שנעשה כבשר שרופא גורדן מן החבורה רואין את הבשר כאלו חסר וטרפה וכתב הרא"ש דהרמב"ם מפרש הא דמבעי המסמסה מהו בכנגד בני מעיים אם נאסר בהמסמס' אפילו לא האדים ופשט ליה מהא דאר"י א"ר נתמסמס רואין אותו כאלו אינו מצד הארס ששורפו וממילא דאוסר כנגד בני מעיים אע"ג דלא האדים ומדברי הרמב"ם הא מבואר דגם בנתמסמס הבשר כנגדו אינו אוסר רק בבני מעיים ולא בצוה"ג דזה ודאי דנתמסמס לא עדיף מהאדים ואדרבה להיפוך מבעיא ליה אם דומה להאדים ומש"ה כ' הרמב"ם רק כנגד בני מעיים וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו שכ' וז"ל ונתמסמס הבשר כנגד החלל אע"פ שלא האדים כו' אע"פ שלא נמצא קורט דם בפנים ולא בבני מעיים כלל טרפה כדברי הרמב"ם עכ"ד והטור אזל בזה בשיטת רש"י דהאיבעיא דהמסמסה קאי על שלא כנגד החלל רק בירך וכנגד צוה"ג דס"ל כרש"י דבהמסמסה יש להחמיר יותר מבהאדים ובפשיטות מפרש הטור דפשט ליה להחמיר דאוסר בנתמסמס אפי' כנגד האבר כיון דחשבינן ליה כאלו אינו ממילא מקלי קלי וכמו שמפרש לה הרמב"ם ומש"ה אוסר גם כנגד צוה"ג, ובדעת רש"י אין לנו הכרע האיך מפרש להפשיטות אם כוונתו דפשט ליה דרואין אותו כאלו אינו ורק אם נתמסמס צוה"ג עצמם הוא דאסור אבל בנתמסמס כנגדן שרי או דמפרש ליה כהטור דכל שנתמסמס רואין כל שכנגדו כאלו אינו ומש"ה בנתמסמס נגד צוה"ג רואין כאלו ניטל הצוה"ג, וצ"ע בזה בדעתו, אבל הרמב"ם הרי ודאי דמפרש להפשיטות דפשט דבנתמסמס אוסר גם בכנגד האבר וכן מפרש לה הטור ורק בזה חולק עליו דהרמב"ם מפרש דקאי על נגד בני מעיים והטור מפרש לה כפרש"י דקאי בכל המקומות ונגד כל האיברים שנטרפת בהם אסורה, ועוד י"ל בדעת הטור בזה דגם אם נפרש כהרמב"ם מ"מ כיון דהך דנתמסמס קאי כנגד האבר המטריף ופשט ליה לאיסורא וא"כ בדרוסה נאסרת בשני אופנים או בהאדים כנגדו או בנתמסמס כנגדו והרי עיקר הדבר דממעטינן צוה"ג הוא מדאמר בגמרא כנגד בני מעיים והרי זה לא נאמר רק בהאדים ומנ"ל לומר כן גם בנתמסמסו מש"ה כ' בנתמסמס לאסור גם נגד צוה"ג: ומדברים אלו נתבאר לנו עוד מחלוקת אחרת דבסימנים דקיי"ל דקשים הם ובהאדים בשר כנגדן כשירה עד שיאדימו הם עצמן ויש לעיין בנתמסמס הבשר כנגדן מהו, והנראה דלהרמב"ם דס"ל דאין מקום להחמיר בנתמסמס יותר מבהאדים ואדרבה להיפוך מבעי' ליה דלמא קילא יותר ומש"ה מצריך גם בנתמסמס כנגד בני מעיים ממילא גם בסימנים אם נתמסמס כנגדן כשירה דאם נבא להחמיר בנתמסמס גם בסימנים יותר מבהאדים א"כ מנ"ל להצריך בו בני מעיים וכן משמע להדיא לשון הרמב"ם שכ' איזהו רושם הדריסה שיאדים הבשר כו' ואם נימוק כו' טרפה ואם דרס בסימנים משיאדימו טרפה הרי דסתם. הדברים דאין בהם איסור רק משיאדימו ומוכח להדיא דבנתמסמס כנגדן ג"כ כשירה, אבל לפרש"י דאין מקום להקל בו יותר מהאדים ואדרבה מבעי' ליה אי חמור יותר מהאדים דאוסר גם שלא כנגד החלל ולדעת הטור דמפרש דפשט ליה לאיסור דאוסר גם כנגד שארי איברים א"כ הרי ודאי נראה דגם כנגד הסימנים אין לנו ראיה להכשיר דלא מצינו בגמ' דכשירה רק בהאדים כנגדן ולא בנתמסמס דחמיר יותר דאוסר גם בצוה"ג וגם לפי הסברא נראה כן דודאי דרואין בחוש דצוה"ג קשים יותר מסימנים ואם אוסר בהו כ"ש כנגד הסימנים וגם לשון הטור משמע כן שכ' בודקין מכנגד המוח כו' ואם נמצא שהאדים הבשר כו' אסורה וכן אם נתמסמס הבשר כנגדו או כנגד צוה"ג אסורה והסימנים קשים הם אצל דרוסה, הלכך אפי' האדים בשר כנגדם מותר עד שיאדימו הם בעצמם והרי בתחלה כ' שני אופנים שנטרפת בהן או בהאדים כנגדו או בנתמסמס כנגדו ובסוף דבריו שבא להוציא סימנים משארי בני מעיים לא כתב רק דבהאדים כנגדן כשירה אבל מחלוקה השניה דהיינו נתמסמס הבשר כנגדו לא הוציא לסימנים מכלל שאר בני מעיים והניחם על כלל הראשון דאסורים וכמו בצוה"ג, וכל זה נראה ברור ומוכרח בדעת הטור והא דלא כלל הטור לסימנים וצוה"ג בחד בבא ופלגינהו והרי לפי"ז דין אחד לשניהם גם זה ניחא דהרי בהאדימן הן עצמן לא נזכר בגמ' דאסורה רק בסימנים וס"ל להטור דאין ללמוד מהם לצוה"ג דקשים יותר מסימנים וגם בהאדימן הן עצמם שרי

[ג] ונמצא לפי"ז דלדעת הטור שלשה חילוקים בזה דכנגד החלל פוסל גם בהאדים בשר כנגדם