בית הלוי חלק א צד

ממון גבוה מ"מ הרי התורה זכתה הזכות שבהמעשר להבעלים לאוכלו ואם יבא אחר ויטלם ממנו בעל כרחו הא ודאי דיכולים הבעלים להוציא ממנו בדיינים דרק מתשלומי כפל וחומש פטרו הרמב"ם בפרק ג' הלכה כ"ד אבל הקרן הא פשיטא דמוציא בדיינים אבל כשהבעלים נתנו לאחר במתנה נהי דלא נקראו של השני מ"מ לזה מהני נתינתו דאם הנותן חוזר בו ורוצה לטלם ממנו בע"כ של המקבל אינו יכול להוציאו ממנו בע"כ דזכותו שהיה לו בהם כבר נפקע מהם ע"י מתנתו ומש"ה שניהם אינם צריכין להוסיף חומש אליבא דר"מ ואדרבה בזה אתיא הך סוגיא דב"מ שפיר טפי דקאמר טעמא דאין בידו מעות הא יש בידו מעות לקני ליה במשיכה דהכי עדיף טפי דה"ל נכרי ולכאורה מאי נ"מ איכא בזה בין אם נותן במתנה לאחר המעות והאחר פודה אותן ובין אם נותן הפירות במתנה לאחר וע"ש ברש"י שכתב דמש"ה עדיף כשנותן לו המעות דאינו נראה הערמה כל כך אבל לשיטתו של הרא"ש ניחא יותר דכשנותן לאחר המעות הרי המעות נעשין של השני לגמרי והפירות הם של הראשון וה"ל נכרי לגמרי אבל השתא שנתן לו הפירות נהי דיצאו מרשותו של הראשון מ"מ המקבל עדיין לא קנה אותן שיהיה שלו לגמרי ומש"ה עדיף להקנות לו המעות וא"כ כיון דדעת הרא"ש דגם לר"מ מהני נתינתו שלא יוכלו הבעלים לתבוע אותם מהמקבל ואין המקבל צריך להחזירם לו הא יש מקום לומר דגם לר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה מ"מ לא מהני שאלה בחלה של מעשר שני אחר שנתנו לכהן כיון דהנתינה הועילה שלא יוכל לתבוע ממנו וכבר יצאו מרשותו ועל היציאה מרשותו הא לא מהני שאלה

[ט] אבל אם נאמר דלא כהרא"ש ורק דלר"מ לא חל המתנה כלל וכמו דחזינן להתוס' שאנץ שהבאנו לעיל שכתבו דהא דתני דנותן במתנה איירי בטבלייהו דס"ל דבמע"ש גמור לא מהני נתינתו כלל וכן משמע ג"כ מפרש"י מדדחק שם בב"מ בהא דאמר בגמ' דטפי עדיף להקנות המעות דהוא משום דאינו נראה הערמה כל כך ולא פי' כמש"כ וכן מוכרח מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ד מס' מע"ש על הך משנה דהיה עומד בגורן שכתב דהך משנה איירי בפירות הטבולין למע"ש ואי מיירי במע"ש גמור אתיא כמ"ד דהוי ממון הדיוט וכן נראה מדבריו ברמב"ם פרק ג' מה' מע"ש הל' י"ז וז"ל מע"ש ממון גבוה כו' לפיכך אינו נקנה במתנה אלא א"כ נתן לו הטבל וחזינן דסברי דלא מהני נתינתו כלל ולדידהו שפיר י"ל כמש"כ דמהני שאלה בחלה של מע"ש גם אחר שנתנו לכהן וכמו שנתבאר

[י] ולכאורה קשה לי לשיטה זו דלמ"ד דהוי ממון גבוה א"א לתנו במתנה ואיירי הך משנה בטבול למע"ש או כמ"ד דהוי ממון הדיוט והא דמשני הגמרא דל"ל סודר הוי רק כמ"ד פירי לא עבדי חליפין אבל למ"ד דפירי עבדי חליפין ע"כ מוכרח לדידיה דמטבע אינו נקנה בחליפין והא כבר כתבו התוס' בב"מ שם ד"ה אלא ש"מ דמדאינו נקנה בחליפין כ"ש דאינו נעשה חליפין יעו"ש וא"כ קשה לי טובא דבקידושין דף כ"ח תנן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ואמרינן בגמ' ש"מ מטבע נעשה חליפין אר"י ה"ק כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפין דיקא נמי דקתני כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור ופריך ולמאי דס"ד מאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לר"נ מאי איכא למימר ה"ק יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה כו' סבר לה כר"י דאמר ד"ת מעות קונות ומ"ט אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעליה כו' מילתא דלא שכיחא לא גזרו בו רבנן ור"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת כו' ע"כ כרב ששת ס"ל ופרש"י שם דהא דפריך הגמרא אלא לר"ל הוי בין להס"ד ובין להמסקנא דגם שור וחמור חי הוו פירות ומוכרח לאוקמה בדמי שור וכר' יוחנן ור"ל ע"כ ס"ל דפירי עבדי חליפין והתוס' כתבו דשור וחמור הוו כלי ורק לפי מה דס"ד דמוקים בבשר שור פריך לר"נ וא"כ לשיטת רש"י הא ר"ל דס"ל משיכה דאורייתא ע"כ מוכרח לסבור כרב ששת דפירי עבדי חליפין והא כבר כתבנו בסי' י"ט דלדעת רש"י ע"כ ס"ל לרב כר"ל וא"כ הא מוכרח דס"ל פירי עבדי חליפין וכן מבואר בירושלמי וא"כ הא מוכרח מהך משנה דהיה עומד בגורן מדאינו מקנה לו המעות דמטבע אינו נקנה בחליפין וא"כ מוכרח לדידיה דאינו נעשה וא"כ מאי אמר בדף מ"ה רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וח"א אין מטבע נעשה חליפין ומוכח דלא מסיימי מאן הוא דס"ל אינו נעשה והא בע"כ מוכרח דרב הוא דס"ל דאינו נעשה חליפין ובשלמא לדעת הרא"ש דגם למ"ד פירי עבדי חליפין משני הגמרא שפיר ד."ל סודר דאתיא כמ"ד דהוי ממון גבוה ניחא אבל הא כתבנו דמוכח דרש"י לא ס"ל כהרא"ש וא"כ קשה מדברי רש"י הללו על דברי רש"י עצמו דלדידיה מוכח דרב ס"ל פירי עבדי חליפי' וכמו שנתבאר והנראה דסבירא ליה לרש"י כמו שכתב בשיטה מקובצת בב"מ שם בשם הרא"ש שחולק על התוס' שכתבו דאם אינו נקנה כ"ש דאינו נעשה והוא כתב די"ל דאע"ג דאינו נקנה משום דדעתי' אצורתא מ"מ שפיר מצי ס"ל דנעשה חליפין והתוס' דס"ל דאי אינו נקנה כ"ש דאינו נעשה הרי לשיטתם מצי ס"ל לרב דפירי לא עבדי חליפין דהם מפרשין דהא דאמרינן בקידושין דר"ל ס"ל כרב ששת הוי הכל רק לפי הס"ד דבשר שור קאמר אבל שור וחמור הוו כלי אמנם אכתי צריך עיון קצת מהא דבב"מ רצה לדקדק דמטבע נעשה חליפין מהא דתנן כל המטלטלים קונים זה את זה ואמר ר"ל ואפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות תרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא כו' והיאך הוי ס"ד דר"ל ס"ל דמטבע נקנה ונעשה חליפין והרי לשיטת רש"י ס"ל לר"ל ע"כ פירי עבדי חליפין וא"כ הרי תיקשה לר"ל הך משנה דהי' עומד בגורן אמאי לא הקנה לו המעות

[יא] גם י"ל דבסנהדרין דף קי"ב גבי עיסה של מע"ש דר"מ סבירא לי' פטור מחלה וחכמים מחייבין וקאמר ר"ח מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ ס"ל מע"ש ממון גבוה וחכמים ס"ל ממון הדיוט אבל בגבולין ד"ה פטורה ופירש"י בלישנא קמא משום דבגבולין ד"ה ס"ל דהוי ממון גבוה ובלשון שני פרש"י דבגבולין דאינו ראוי לאכילה לא מקרי עריסותיכם והקשו התוס' בקידושין דף נ"ג ד"ה איהו ללישנא קמא מהא דבדף נ"ד אמרינן הפודה מע"ש שלו מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב לי' במתנה והאמר מע"ש ממון גבוה אלא לאו ר' יהודה ומשני לעולם ר"מ וכגון דיהיב בטיבלייהו הרי דאי כר' יהודה הוי ניחא לי' והרי שם איירי בגבולין מדתני הפודה ובירושלים אין להן פדיון ואפ"ה מצי יהיב ליה במתנה ומוכח דר"י ס"ל דהוי ממון הדיוט אפילו בגבולין ומש"ה הסכימו לפי' השני של רש"י דמש"ה פטור בגבולין מחלה דלא הוי עריסותיכם כיון דאסור באכילה ועכ"פ לפי' הראשון של רש"י דסנהדרין קשה טובא קושית התוס' גם קשה לי טובא לפי מה דהראנו פנים לעיל בסי' כ"ה דהרמב"ם מפרש כל"ק דרש"י בסנהדרין דבגבולין הוי לכ"ע ממון גבוה א"כ לבד דגם עלי' קשה קושי' התוס' עוד זאת קשה לי מהך משנה דהי' עומד בגורן דנותנן לאחר לשם מתנה והרי איירי להדיא חוץ לירושלים דבגורן קתני וגם מדפודה אותן וכיון דכ"ע ס"ל דהוי ממון גבוה א"כ היאך יהיב לי' במתנה ובשלמא לרש"י ניחא די"ל דאיירי בנותן לו הפירות בטבלייהו אבל הרמב"ם בפי' המשנה הא כתב להדיא דמצי איירי בפירות מע"ש מתוקנים וכמ"ד דהוי ממון הדיוט הבאתיו לעיל באות ט' וקשה דידי' אדידי' דהא בגבולין לכ"ע הוי ממון גבוה וע"כ נראה דס"ל לרש"י והרמב"ם דהא דאמרי' דלר"מ לא מצי יהיב ליה במתנה משום דהוי ממון גבוה זהו רק לר"מ דס"ל דלעולם הוי ממון גבוה ומש"ה לא חל הקנין אבל לר"י דס"ל דבירושלים הוי ממון הדיוט אע"ג דבגבולין הוי ממון גבוה ולא מקרי עריסותיכם לענין חלה מ"מ שפיר חל הקנין גם בגבולין ונעשים של המקבל מתנה כיון דבידו להעלותו לירושלים ויהי' נעשה ממון הדיוט ומש"ה גם בגבולין חל הקנין דיהיה המקבל הבעלים של המע"ש ויצטרך להוסיף חומש ולא הבעלים ומיושב קושי' התוס' וגם הך דהיה עומד בגורן ניחא שפיר וא"כ