בית הלוי חלק א צה

הא י"ל דאע"ג דרב ס"ל פירי עבדי חליפין מ"מ מצי ס"ל מטבע נקנה בחליפין והא דלא מקנה לי' המעות משום דאיירי בגבולין דהוי לכ"ע ממון גבוה ומש"ה אינו נעשה חליפין ולא מקרי נעלו דבחליפין הא כתיב נעלו ובעינן שיהיה ממונו דכמו דפטור מע"ש מחלה בגבולין משום דלא הוי עריסותיכם כמו כן לא חשיב נעלו ומ"מ חל הקנין דמצי יהיב לו במתנה משום דבירושלים הוי ממון הדיוט ואיירי במע"ש מתוקן וניחא הכל

סימן כח

יחקור במה שתפסו רוב הראשונים דבתרומה שהגיע ליד כהן לא מהני לי' שאלה

ואגב דאיירינן בהאי עניינא דתרומה ביד כהן לא מהני לה שאלה אמרתי לכתוב מה שיש להעיר קצת בזה. הנה עיקר הכלל מה שתפסו הראשונים ואחריהם כל האחרונים דתרומה ביד כהן לא מהני לי' שאלה יש לדבר בו קצת דהנה עיקר יסודו נובע מהא דנדרים דף נ"ט דפריך על הא דתרומה עולה באחד ומאה אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה ומשני בתרומה ביד כהן ויצא להם מכאן דשוב אי אפשר לשאול עליו והנה מלבד דהרא"ש כתב בפירושו שם בשם הר"א ממיץ דה"פ דביד כהן שוב לא שכיח שישאול עליו ולדידי' הא חזינן בהדיא דס"ל דגם אח"כ מהני שאלה עוד זאת נראה דמהגמרא אין ראיה כלל ונוכל לומר דלעולם מהני שאלה ואע"ג דהסברנו לעיל הסברא דכיון דזיכה אותם להכהן ועל קנין וזכיה לא שייך שאלה מ"מ הא י"ל דעל עיקר האיסור של התרומה מהני לי' שאלה גם אח"כ ותשאר טבל ביד כהן דבשלמא לשאול עלי' ותחזור להבעלים שפיר שייך סברא זו אבל להפקיע האיסור לחודא ולא הקנין והמתנה הא אפשר לומר דמהני דהרי אז אינו מפסיד הכהן כלל דביד הכהן להפריש ממנה מקצתה לתרומה והשאר יהי' חולין ואדרבה ירויח עוד בזה שמקצתו יהיו חולין מתוקנים ואי דאכתי הוי הפסד להכהן דעתה דהוי תרומה הוי הכל של כהן אבל אם ישאל עליו ויהי' נעשה טבל כשיתקנו הכהן הלא יהיה צריך להפריש מהנשאר גם מעשר ראשון ללוי זה אינו דהרי עתה בתר תקנת עזרא הוי מעשר ראשון ג"כ לכהנים ועוד דהא מעשר ראשון אין מוציאין מכהן ללוי וכמבואר בחולין דף קל"א ועיין בכ"מ פ"א מהל' מעשר הלכה ד' והא דלא הוי דבר שיש לו מתירין הא י"ל דה"פ דכיון דכבר נתן לכהן ואי אפשר לו להפקיע זכותו של הכהן ע"י השאלה וכשישאלו הבעלים עליו הא יצטרכו הבעלים להפריש עוד הפעם תרומה אחרת על פירותיו הנשארין ולתנו לכהן ונמצא מפסיד הבעלים ע"י השאלה דיתן ב' פעמים תרומה מפירות הללו ומש"ה לא הוי דשיל"מ וכמו דמבואר ביו"ד סי' ק"ב דכלי שנתערב בכלים לא הוי דבר שיש לו מתירין ע"י הגעלה דהא יצטרך להוציא הוצאו' להגעילם והנראה בדעת הראשונים דס"ל דזה לא חשוב הפסד דהא בידו להפריש עליו מעט דהא חטה אחת פוטרת כל הכרי וכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ח' דמעט הוצאות לא חשיבי והוי שפיר דשיל"מ ומש"ה הוכיחו הראשונים שפיר מכאן דלא מהני לי' שאלה כלל ואע"ג דהא דחטה אחת פוטרת הוי רק מדאורייתא אבל מדרבנן הא צריך להפריש אחד מחמשים ושוב איכא הפסד מ"מ הא כתב הר"ן בפסחים בפרק כל שעה אליבא דהני פוסקים הסוברים דחמץ הוי דשיל"מ אע"ג דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן משום קנסא מ"מ כיון דמה"ת יש לו היתר אע"ג דמדרבנן אין לו היתר לא בטלה וכמו כן הכא אע"ג דמדרבנן אין לו היתר בלא הפסד מ"מ כיון דמה"ת סגי בחטה אחת שפיר ה"ל להיות דשיל"מ ומדחזינן דבטלה מוכח שפיר דלא מהני לי' כלל שאלה גם להפקיע איסורו בלחוד וא"כ הא לדעתו של הר"ן בפסחים שם שחלק על סברא זו וכתב דכיון דהא דדשיל"מ לא בטל הוי רק מדרבנן מש"ה אם מדרבנן בלחוד אין לו מתירין בטל שפיר ולדידי' הא נוכל לומר כיון דמדרבנן יצטרך ליתן א' מחמשים מש"ה הוא דלא הוי דשיל"מ ולעולם י"ל דמהני שאלה להפקיע איסורו ולכאורה נראה שזהו דעת הרבינו יונה במס' ברכות ר"פ שלשה שאכלו שכתב דשלשה אנשים מודרים הנאה זה מזה שאכלו אין חייבין בזימון דאע"ג דיכולין לשאול על נדרם השתא מיהא לא איתשל והביא ראיה לזה מהא דערכין דף ד' אמרינן הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דכהנים אכלי תרומה או קודש וזר קאכיל חולין סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל אימא לא לצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל והתוס' בערכין שם דחו ראיה זו. ובאמת קשה טובא דהיאך הביא ראיה לסברתו דלא אמרינן הואיל ואיבעי מתשיל מהא דתרומה דבתרומה הא לא מהני לי' כלל שאלה אחר שהגיע ליד כהן ולעולם היכא דמהני שאלה שפיר י"ל דמצטרפין וכבר מפורסם קושי' זו על הר"י וע"כ נראה דאיהו ס"ל דגם ביד כהן מהני לי' שאלה להפקיע האיסור וכמו שכתבנו להר"ן והנה מיושב ג"כ הא דבעירובין דף ל' על הא דתנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ופריך בגמ' ואילו אנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמיתשל תרומה נמי אפשר דמתשיל והקשו התוס' דלוקמא בתרומה ביד כהן ולהר"י ניחא דגם זה אפשר בשאלה אמנם דברי הר"י יש לישבם באופן אחר דמדקדק מדקאמר הגמ' קמ"ל כיון דכהן מצי אכיל חולין מצטרפין ואמאי לא קאמר כיון דמצי שאיל על התרומה וכגון בכהן שאוכל תרומה של עצמו שהפריש מפירותיו והוי אשמעינן רבותא דאפילו באופן דלא מצי הכהן לאכול ממה שהישראל אוכל ממנו וכגון שהכהן מודר הנאה מישראל ומדקדק מזה דהא דמצי לשאול עליו לא מהני לענין צירוף זימון וע' במור וקציעה שכתב כעין זה

סימן כט

בו יבואר סוגי' אחת בנדה דף ל"ח ושייך להסימנים הנאמרים למעלה

בנדה דף ל"ז תני דלידה אינו סותר בזיבה ונחלקו אביי ורבא דאביי אמר אינו סותר ואינו עולה ורבא אמר דעולה אמר אביי מנא אמינא לה דתני' כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נידתה אינם ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן כך ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן ורבא הא מני ר' אליעזר הוא דאמר מסתר נמי סתרה פי' דר"א דס"ל דזב שראה באונס אינו מצטרף אף בראי' שלישית ואפ"ה סותר מניינו אם ראה רביעית באונס וס"ל דגם דבר שאינו גורם סותר ע"כ ס"ל דימי לידה אף שאינם ראוים לזיבה מ"מ סתרי אבל לרבנן דס"ל דבר שאינו גורם אינו סותר ולדידהו לידה אינו סותר ה"ה דעולה. שוב פריך שם על הברייתא דלמדה לידה מנדה וכי דנין אפשר משאי אפשר דספירת זיבה לא שייך כלל בימי נדה דלעולם לא הויא זבה תוך ימי נדתה ומשני ר"א היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ר"פ אמר בע"כ הקישן הכתוב וכ' התוס' בד"ה אביי דע"כ ס"ל לר"פ כאביי דאינו עולה דאי ס"ל כרבא דלרבנן עולה ג"כ א"כ מוקים הך ברייתא ע"כ כר"א וא"כ למה דחק לאוקמא בהך קושיא דכי דנין אפשר משאי אפשר ככ"ע כיון דבלא"ה הוי רק כר"א ומוכרח דס"ל כאביי ומצי אתיא ככ"ע ולכאורה יפלא דהא בדף ל"ה מייתינן פלוגתא דרבנן ור"א דרבנן דרשי. להפסוק והזב את זובו לזכר ולנקבה דבשני ראיות אינו מטמא באונס כזכר ובשלישית דמי לנקבה ואין בודקין אותו ור"א דרש אתין והוי בשלשה ראיות כזכר דלא מהני אונס וברביעית הוי כנקבה ואין בודקין אותו ובדף ל"ז בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר כו' או דלמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא א"ל אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר א"ל לאיי האי נמי גורם הוא דבשלישית אין בודקין אותו ולר"א דאמר בשלישית נמי בודקין אותו ה"נ דלא סתר ת"ש רא"א בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה ודחי לא לטמויי