בית הלוי חלק א צב

דהך היקשא אינו מיותר ואיצטריך לכל הני דרשות אחרינא שכתבנו וראיה לזה דהא בדף ק"כ ס"ל לר' אחא בר"י דמצה בזה"ז דרבנן והרי ודאי דס"ל ההיקש דמצה לחמץ למעט אורז ודוחן ולחייב נשים אלא ודאי הטעם דכיון דההיקש אינו מיותר אין לנו לדרוש מיני' לחייבו בזה"ז ולאפוקי ממשמעותא דקרא דעל מצות ומרורים ומש"ה פריך שפיר ור"ש לקובעו חובה בזה"ז מנ"ל וא"כ הא ודאי קשה דגם לר"י מנ"ל לקובעו חובה בזה"ז דהא גם לדידי' איצטריך ההיקש למעט אורז ודוחן ולחייב נשים אלא ודאי מוכרח דהך סוגי' לא קאי כלל בענין ההיקש ולכ"ע א"א ללמוד מההיקש לקובעו חובה והשקלא וטרי' הוי רק ביתורא דעליו דר"ש דרש לי' דבא לאגלויי דגם עליו דחמץ הוי על זמן אכילת הפסח ור"י ס"ל דעליו דחמץ קאמר ללמדו מחמץ דחייב גם בזה"ז

והנראה ליישב שיטת רש"י דלר' יהודה ניחא לי' שפיר די"ל דס"ל דלמעט אורז ודוחן לא הוי צריך ההיקש דבלא"ה ידעינן דאין יוצאין בו דהא אינה משומרת וכמש"כ המ"מ בשם יש מי שאומר וכמו דממעטינן לחמי תודה דאינו משומר לשם מצה כ"ש אורז ודוחן דאין בהם חמץ כלל וכן לחייב נשים במצה לא איצטריך לר"י לשיטתו דס"ל בדף צ"א דחייבים בפסח מקרא דמכסת נפשות א"כ הא פשיטא דחייבין במצה דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ לא איצטריך ההיקש רק לקובעו חובה גם בזמן דליכא פסח ושוב ילפינן מני' דגם נשים חייבים גם בזה"ז מהך היקשא גופה אבל לר"ש דלדידי' איצטריך ההיקש על זמן איסור חמץ דמתחיל בלילה פריך שפיר דמנ"ל לקובעו חובה

אמנם מה דצ"ע דברי הרמב"ן דהרי בדף ה' אמרינן להדי' דאיתקוש אכילת חמץ לאכילת מצה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות וכשמפרש הגמר' טעמא דר"ל בעיסה שנילושה ביין מהיקשא דלא תאכל עליו חמץ ודאי נראה דה"ה דהוי מצי הגמר' להביא הך היקשא דדף ה' וא"כ מאי הקשה ר"ה ברי' דר"י מהמחהו וגמעו דהרי אפי' אם נאמר דהך ברייתא ס"ל דחמץ לא איתקוש למצה מ"מ הא ר' יוסי קאמר בהדי' בדף ה' דאכילת חמץ איתקוש למצה ונאמר דר"ל ס"ל כוותי' אלא מוכרח דר"ה ס"ל דגם ר"י לא יחלוק ע"ז דעל אופן עשייתן לא שייך לאקושינהו כלל דבע"כ משונים הן בעשייתן דזה הוי חמץ וזה מצה וצ"ע

סימן כז

יבאר סוגיא אחת בפסחים דף ל"ח ובדין מע"ש אם חל בו קנין למ"ד דהוי ממון גבוה

ואמרתי לכתוב כאן עוד פרפרת אחת השייך לסוגי' זו דמצה של מע"ש ושייך קצת ג"כ לדברינו הנאמרים למעלה דהנה בפסחי' ד' ל"ו פליגי רבי יוסי הגלילי ור"ע אם יוצאין במצה של מע"ש דריה"ג ס"ל אין יוצאין בו ור"ע ס"ל דיוצאין בו דיש לה היתר בכל מושבות דהא אם נטמא פריק לי' ואפי' בירושלים ומוציאה לחוץ ואוכלה ואח"כ הפסיק הגמר' ונקטה דין סריקין ואח"כ בדף נ"ח קאמר רב אסי דמצה של מע"ש לר"מ דס"ל דמע"ש הוי ממון גבוה אין יוצאין בו דגמר לחם לחם מחלה דכתיב בו עריסותיכם ולדברי רבנן יוצאין בו כיון דהוי ממון הדיוט ואחר מימרא דרב אסי איתא בעי ר"ל מהו שיוצא אדם בחלה של מע"ש בירושלים אליבא דר"ע דאמר במע"ש נפיק הואיל ואילו נטמא יש לה היתר בכל מושבות אבל בחלה של מע"ש דאין לה היתר דהרי אם יטמא הוי בשרפה לא נפיק או דלמא אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם ונטמא יש לה היתר השתא נמי נפיק בה ובאמת דהאבעי' זו של ר"ל אין לה שום שייכות להך פלוגתא של ר"מ ורבנן דנקטה רב אסי ולמה נקטה הגמר' כאן ולעיל בתר פלוגתא דריה"ג ור"ע ה"ל למנקט הך אבעי' דר"ל והוא דקדוק חזק והנראה לתרץ זה ולהבין קצת מדברי חכמים וחידותם והכל על מקומם יבאו

[ב] דלכאורה יש לדקדק על ר"ל דקאמר או דלמא אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם ונטמא דלמה תפס לי' ר"ל הך הואיל דכבר עבר והלך לו דהא עתה קרא לה שם עדיפא ה"ל לומר הואיל ואי בעי מתשיל על החלה דזה הא הוי גם עתה בידו לשאול על מה שקרא לה שם ועיי' בתוס' פסחים דף מ"ו סוף ד"ה הואיל אי בעי יעו"ש ולא ראיתי לעיין כעת בקושי' זו ובמה שיש לדבר בה רק אומר דהא ודאי בפשיטות נוכל לומר דגם ר"ל דנסתפק לו בזה ס"ל דהיכא דגם עתה הוי אפשר להיות לי' היתר שיהי' נאכל בכל מושבות ע"י שאלה בודאי נפק בו ולא נסתפק ר"ל רק היכא דאי אפשר בשאלה וכגון שכבר הגיע החלה ליד כהן דאי אפשר שוב לשאול עלי' וכמו דאיתא בנדרים דף נ"ט דלתרומה ביד כהן לא מהני לי' שאלה והא איבעיא דר"ל הא ע"כ בלא"ה קאי רק על כהן דזר הא אסור לאוכלה ועל זה הוא דנסתפק ר"ל כיון דעתה אין לה תקנה שיהי' מותר בכל מושבות אי אמרינן הואיל ואילו לא קרא לה שם או לא אמרינן הך הואיל כיון דכבר עבר וקרא שם אבל היכא דגם עתה הי' לו היתר ע"י שאלה וכגון בכהן שהפריש חלה מעיסה של מע"ש שלו הא בפשיטות נוכל לומר דכה"ג הוי פשוט לי' לר"ל דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל ויוצא בו כיון דלא מצינו דנסתפק ר"ל רק בהך הואיל שכבר עבר וקרא שם ועתה אין לו תקנה ועיי' בנדרים דף נ"ט בפי' הרא"ש שהביא דעת הר"א ממיץ דגם בתרומה ביד כהן מהני לי' שאלה והא דאמרינן שם דתרומה ביד כהן לא הוי דבר שיש לו מתירין הוא משום דשוב לא שכיח שישאול עליו ולדבריו הא אי אפשר לומר כן וע"כ גם בכה"ג דיש לו גם עתה תקנה נסתפק ר"ל אבל לשיטת הר"ן בנדרים שם וכן תפסו רוב המחברים דביד כהן שוב לא מהני לי' שאלה כלל שפיר מצינן לומר כמש"כ דכל ספיקו של ר"ל הוי רק משום דעתה אין לו תקנה אבל אם הי' לו תקנה הוי פשיטא לי' דיוצאין בו

[ג] והנה בנדרים דף ס"ה תנן קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו בעל כרחו ומפרשינן שם הטעם דאע"ג דטובת הנאה הוי ממון מ"מ כיון דתרומה לא חזי' רק לכהנים וקאתי למיסר עלייהו שוינהו כעפרא בעלמא וכתב שם הר"ן בשם הרשב"א דמהא שמעינן דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו נעשו הפקר ויכולין אחרים ליטלן בעל כרחו ומיהו אם אח"כ איתשיל על נדרו חייבים להחזיר לו וא"ת היאך יטלו הכהנים בעל כרחו ניחוש דלמא איתשיל ומתהני כהנים מדידי' לאו קושי' הוא כו' כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן לי' והר"ן חלק שם על סוף דברי הרשב"א וכתב דאם אוסר פירותיו על עצמו וזכו בהם אחרים שוב לא מהני לי' שאלה שיצטרכו להחזירם לו דגם אם שאל על נדרו אינם צריכין להחזיר לו דכיון דמקודם נעשו הפקר אין שאלה מהני להפקר ולכאורה הוי קשה לי על מש"כ הר"ן בשם הרשב"א וא"ת והיאך יטלו הכהנים בעל כרחו ניחוש דלמא מתשיל ומתהני הכהנים מדידי' והרי כיון שזכו בהם הכהנים הא הוי תרומה ביד כהן דשוב לא מהני לי' שאלה כלל שוב מצאתי קושי' זו בספר משכנות יעקב ובאמת דזה ניחא דאין כוונתו בקושייתו שמא ישאל על התרומה רק הכוונה דלמא ישאל על נדרו שאסר הנאתו על הכהנים והדר יש לו טובת הנאה בהתרומה דהוי ממונו ונמצאו הכהנים גזלו ממנו הטובת הנאה והגם דלשון הר"ן שכתב דלמא מיתשיל ומתהני כהנים מדידי' דחוק קצת לפי"ז דמשמע דקושייתו הוי על איסור ההנאה דישאל על התרומה והוי חולין והנדר יהי' קיים ונמצאו נהנים ממנו באיסור עם כל זה יעויין בחידושי הרשב"א על נדרים שם שמבואר להדי' כמש"כ דהקושי' דלמא ישאל על נדרו ויהי' גזל ביד כהן

[ד] רק הא קשה לי על הרשב"א דהא חזינן דתרומה קודם שהגיע ליד כהן מהני ליה שאלה הרי דאיסורו של תרומה ניפקע שפיר ע"י שאלה ובהגיע ליד כהן לא מהני לי' שאלה והא ודאי דאיסורו של תרומה לא נתחזק כלל במה שהגיע ליד הכהן דיהי' מעכב השאלה ובע"כ הטעם דלא מהני שאלה משום דכיון שכבר זכו בהם הכהנים ואם ישאל על התרומה ויחזור להיות טבל יצטרך להפקיע זכותו של הכהן ומש"ה לא מהני לי' שאלה דזכי' אינו נפקעת ע"י שאלה וזהו ממש כסברתו של הר"ן דהא ודאי דסברא זו שייך ג"כ באוסר פירותיו על עצמו ונעשו הפקר וכבר זכו בהם אחרים דגם אם ישאל על נדרו לא