בית הלוי חלק א ט

בית הלוי

סימן א

יבואר מחלקותן של הרמב"ם והראב"ד בהא דהותר איסור כלאים בבגדי כהונה אם הותר לגמרי ואפי' ללובשם שלא לעבודה שרי או לא הותר רק בשעת עבודה וכבר האריך לפלפל בהלכה זו השאגת ארי' בסי' כ"ט והעלה כהראב"ד דמותרים לגמרי וכשעמדתי על דברי הש"א נתחדשו לי בעזר החונן דעת חידושים הרבה בדברים נכונים וכמו שיבואר אי"ה וחלקתי הלכה זו לסימנים להקל על המעיין

הרמב"ם כתב בסוף הלכות כלאים וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין משום האבנט שהוא כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית והראב"ד שם חלק עליו וס"ל דגם שלא לעבודה שרי וראייתו מהא דתניא ביומא דף ס"ט בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ועיין בכסף משנה שתי' סוגיא זו גם להרמב"ם וכתב דשם איירי בשארי בגדים חוץ מן האבנט שלא היה בהם כלאים דהך ברייתא הא לא איירי כלל באיסור כלאים רק בדין איסור הנאה מבגדי קודש וקמ"ל דניתנו ליהנות בהם והוא תי' ברור על הרמב"ם ועיין עוד בכסף משנה שהראה מקור לדברי הרמב"ם מהא דאיתא בערכין דף ג' הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרי כלאים גבייהו לא לחייבו בציצית קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי ונדחק הכ"מ לישב סוגיא זו להראב"ד וכתב דלדידיה נפרש הך עידן עבודה לאו דוקא ופירושו דרק במקדש מותר אבל במדינה אסור וצע"ק על הכ"מ אמאי לא הביא לדברי התוס' דחולין דף ק"י ובמנחות דף מ"א שכתבו שם ג"כ דכלאים דבגדי כהונה אפשר דמותרים אפי' שלא לעבודה והביאו סוגיא זו דערכין וכתבו דעידן עבודה דקאמר בגמ' היינו בגדים הראוין לעבודה והנה בודאי דשני התירוצים הנ"ל של התוס' ושל הכ"מ שניהם דחוקים ובודאי פשטיות הסוגיא דערכין משמע כהרמב"ם והעיקר מה שדחקו להראב"ד לדחוקי בזה ולומר כן הוא משום הך ברייתא דיומא דקתני דבמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר וכיון דזה כבר מתורץ היטב כמש"כ הכ"מ דקאי על שארי בגדים שוב אין לנו לדחוק בסוגיא דערכין וזהו טעמו של הרמב"ם דפוסק כן. כן נראה לכאורה בדעתו ז"ל ואין להקשות על עיקר תירוצו של הכ"מ שכתב דביומא לא קאי על כל הבגדים והרי ביומא שם בהתחלת הסוגיא אבעי' לן אם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם או לא ופשט ליה מהא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הליכי מהלכי ודחי בדין הוא דהלוכי נמי לא וסיפא איצטריך ליה אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן ופריך הא ש"מ ניתנו ליהנות בהן ודחי לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא דאי ס"ד תחת ראשיהן תיפוק לי' משום כלאים ואמאי לא דחי הגמרא הך הכי נמי מסתברא דקאי על שארי בגדים חוץ מן האבנט ומוכרח ע"כ דס"ל להגמרא דמדתני סתמא לא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטן ומניחן תחת ראשיהן קאי על כל הבגדים דכיון דנקט סתמא בגדי קודש הוי גם האבנט בכלל וא"כ היאך נאמר דהך ברייתא דמביא שם בסמוך אח"כ בגדי כהונה כו' ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר דלא קאי על כל הבגדים זה אינו קושיא חדא דהרי במס' תמיד דף כ"ז איתא שם ג"כ הך סוגיא ובאמת דחי הגמרא להך הכי נמי מסתברא דלא קאי רק על אותן בגדים שלא היה בהם כלאים ועוד דגם לפי מה דמשמע מסוגיא דיומא דלא ניחא ליה להגמרא לומר כן מ"מ הא יש לומר דדוקא על ההיא משנה דתני בה לא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטן כו' דהתנא איירי רק בהך מילתא לאשמעינן סידורא דבגדים מה היו עושין עמהם בעת השינה ומש"ה משמע להגמרא דקאי ע"כ על כל הבגדים דאם נאמר דהאבנט לא היו מניחין תחת ראשיהן כמו בכל הבגדים ה"ל להתנא למתני גם סידורא דידי' ולאשמעינן מה היו עושין בהאבנט בעת השינה כיון דזהו העיקר דבא התנא לאשמעינן ומשום הכי מדקדק שפיר דע"כ הוי הפי' נגד ראשיהן דאל"כ תיפוק ליה משום כלאים אבל על הך ברייתא דתני בגדי כהונה כו' ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר מפני שניתנו ליהנות בהן שפיר י"ל דלא איירי רק באיסור הנאה דידהו ולא איירי כלל מאיסור כלאים וחוץ מן האבנט קאמר וזה ברור

והנראה עוד לומר דמלבד דתירוצו של הכ"מ אין בו שום דוחק עוד הדברים מוכרחים ובע"כ מוכרח בלא"ה לומר כן דהנה בירושלמי דכלאים פרק ט' הלכה א' איתא תני אין עראי לכלאים במקדש פי' דגם לבישת עראי אסור בכלאים של בגדי כהונה ופריך והתני' כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליג טעון טבילה ואם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים פי' וע"כ איירי שהיה לבוש הבגדים ועי' מש"כ בסי' ה' ביאור לזה ומשני כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן הרי לכאורה מבוא' בו להדי' כהרמב"ם דבגדי זהב אסורין משום כלאים וראיתי להמפרש בירושלמי שם שכתב וז"ל דלהראב"ד נפרש דהך במקדש דנקט לאו דוקא ופירושו דרך יציאתו לחוץ והנה מלבד דזהו דוחק גדול עוד נראה דע"כ אי אפשר כלל לומר כן דהרי הירושלמי משני כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן הרי דאוסר בשל זהב ומתיר בשל לבן וא"כ ע"כ הא איירי במקדש ממש דבמדינה הא לא ניתנו ליהנות וכמו דמבואר ביומא דף ס"ט וגם בשל לבן אסור משום נהנה מקודש וע"כ איירי במקדש דניתנו ליהנות בהן ואפ"ה בשל זהב אסור ומוכרח כהרמב"ם אמנם מ"מ אין מזה ראיה גמורה להרמב"ם דהרי יש לומר דעד כאן לא אסר הירושלמי בשל זהב רק בהר הבית דלא הוי מקום הראוי לעבודה כלל ובהה"ב גם הראב"ד מודה דאיכא איסור כלאים ובבגדי לבן מתיר הירושלמי גם בהה"ב דגם שם ניתנו ליהנות בהן והרי דבר זה דגם בהה"ב ניתנו ליהנות בהן מוכרח הוא ע"כ מדברי הירושלמי דמוקי' הא דתנן כהן שיצא לדבר עם חבירו בבגדי לבן והרי להדיא קתני יצא ולכל הפחות איירי ביצא מעזרה להה"ב ומ"מ מותר בבגדי לבן ועי' בזבחים דף כ' דתני' כהן שיצא חוץ לחומת עזרה אם לשהות טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ולהירושלמי הנ"ל הא על כרחך ההיא ברייתא איירי גם כן בהיה לבוש בגדי לבן והרי להדיא תני בה שיצא חוץ לחומת עזרה ומוכרח דגם בהר הבית ניתנו ליהנות בהן וכן מוכח מש"ס דידן ביומא דף ס"ט דהא מכל הראיות שרצה הגמרא להביא דניתנו ליהנות בהן הא איירי גם בהה"ב דמביא שם מהא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי והרי הם היו ישנים בהה"ב דאילו בעזרה הא אפי' ישיבה אסור ומדקדק מינה דהילוך מותר וכן הוא להדיא בתוס' ישנים ביומא שם דהוכיחו דגם בהה"ר ניתנו ליהנות בהן מראיה זו שכתבנו דהם היו ישנים בהה"ב וכן מביא שם הגמרא ראיה מהא דתנן בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא והרי היה קורא בע"נ וכדאיתא שם וי"ל דבהא איירי הירושלמי ורק שה אוסר בשל זהב אבל בעזרה הא י"ל דגם בשל זהב מותר וניחא גם להראב"ד אבל מ"מ יצא לנו מהירושלמי