בית הלוי חלק א י

סעד לתירוצו של הכ"מ דהרי זה מבואר להדי' דדין הנאה ואיסור כלאים חלוקין הם וגם במקום דמותר בשל לבן מ"מ אסור בשל זהב ולכל הפחות איירי הירושלמי בהה"ב דהא אי אפשר לומר דאיירי גם חוץ להה"ב דשם הא אסור גם בשל לבן וזהו מוכרח ובזה ניחא לנו הא דביומא דף ס"ט תנן בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באיצטלית לבן משלו והקשו שם התוס' ישנים דהרי מיד אחר הקריאה היה לובש בגדי זהב לעשות אילו ואיל העם וא"כ אמאי תני המשנה דיש לו ב' הברירות או בבגדי לבן ואם אינו רוצה לקרות בבגדי לבן קורא באיצטלית והרי אם אינו רוצה בשל לבן יוכל לקרות גם בשל זהב כיון דבלא"ה ילבשם אח"כ ובידו להקדים לבישתן ותירצו התוס' כיון דהמשנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה בעינן שיהיה סמוך לעבודה ובודאי דאינו מובן הסברא כלל בזה דמאי מעליותא להסמיכה לעבודה ואין לתרץ כיון דקריאתו היה בעזרת נשים א"כ אם היה לובש הבגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו אחר הלבישה והרי אח"כ שיוצא לקרות הוי יציאה ונפסל הקידוש וצריך לקדש שנית וכמבואר ברמב"ם בפרק ה' מה' ביאת מקדש ומש"ה הניחו הלבישה אחר הקריאה שלא יצטרך להוסיף עוד קידוש ביוה"כ זה אינו מספיק חדא דהא בידו שלא לקדש עד אחר הקריאה ועוד דהרי זה הוי איבעיא בזבחים דף כ' ביציאה אם פוסל בקידוש ואם נאמר דלא פסלה תקשי המשנה והנראה כוונתם של התוס' ישנים דכיון דמוכרח לטבול קודם לבישת הבגדי זהב ומש"ה לא ילבשם קודם הקריאה דכשיצא לקרות בעזרת נשים אפשר דהוי כיצא והפליג דטעון טבילה שנית כדתני' בזבחים דף כ' כהן שיצא כו' אם הפליג טעון טבילה וגם דשמא יצטרך הכה"ג בנתיים להסך רגליו ויצטרך טבילה שנית כדתנן ביומא דף כ"ח ולמה לנו להרבות בטבילה ביוה"כ שלא לצורך דהא אסור ברחיצה ומש"ה ראוי לקרב הטבילה סמוך לעבודה אכן הרי כל זה אנו צריכין לדחוק רק אם נאמר דגם בהה"ב מותר בשל כלאים להראב"ד אבל לפי מה דמוכרח מהירושלמי דבהה"ב ודאי דאסור בכלאים הא ניחא שפיר [ומדברי התוס' ישנים שהקשו קושיא זו הא מוכח דס"ל דגם בהה"ב מותר גם של כלאים וצ"ע עליהם מהירושלמי הלז וא"כ כיון דמוכרח מירושלמי דבהה"ב ניתנו ליהנות בהן ואסור בשל כלאים א"כ הרי הא דכתב הכסף משנה דהרמב"ם יסבור דהא דתניא בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר מפני שניתנו ליהנות בהן דקאי על שארי הבגדים חוץ מן האבנט הרי אינו דוחק כלל ואדרבה כמעט מוכרח לומר כן דכיון דניתנו ליהנות בהן גם בהה"ב א"כ הא איירי הברייתא גם בהה"ב ושם הא מוכרח דאסור בשל כלאים א"כ ע"כ הברייתא לא איירי רק באיסור הנאה ולא באיסור כלאים וחוץ מן האבנט קאמר ואם נאמר כהראב"ד דהברייתא קאי על כל הבגדים נצטרך לומר דוחק אחר דאע"ג דגם בהר הבית ניתנו ליהנות מכל מקום הך ברייתא לא איירי רק בעזרה דוקא]. ובדברינו אלה נתבאר לנו דבר אחד דבמס' חולין דף ק"י בתוס' ד"ה טלית כתבו בשם ר"ת דכלאים בבגדי כהונה שרי אפי' שלא בשעת עבודה והביאו ראיה לזה מהא דאמרינן ביומא לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי וביאור דבריהם דאע"ג דהגמרא דחי שם בדין הוא דהלוכי נמי לא מ"מ מדלא קאמרה הגמר' תיכף כשיאמר הך בדין הוא דהלוכי נמי לא והכי נמי מסתברא דאל"כ תיפוק ליה משום כלאים ונטר עד לבסוף כשמשני לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא כו' מכלל דעל איסור הילוך לא הוי קשה לי' כלל דתיפוק לי' משום כלאים דבאמת מותר ורק בהנחה תחת ראשיהן שלא בדרך מלבוש הוא דאיכא איסור כלאים וכן מבואר ראיה זו להדיא בתוס' ישנים ביומא שם וגם השאגת ארי' בסי' כ"ט הביא ראיה זו ולפלא שלא הזכיר שכן מבואר בתוס' ולפי מה שהוכחנו דבהה"ב ודאי דאיכא איסור כלאים א"כ לא על הרמב"ם הוא דתיסוב הקושיא רק על הגמרא דהרי מיד כשאמר בדין הוא דהלוכי נמי לא הוי מצי לומר הך הכי נמי מסתברא דהרי היו ישנים בהה"ב וא"כ הא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש קאי על הה"ב ובאותו מקום הא ודאי גם הילוך אסור בכלאים ואשר נראה לישב עיקר קושייתם דבתחילה דתני לא היו ישנים בבגדי קודש הרי לא תני במשנה כלל בהילוך דמותר רק אנן הוא דדייקינן מדנקטה המשנה איסורא בשינה ולא נקטה רבותא יותר דגם הילוך אסור מכלל דהילוך שריא ומש"ה לא הוי מצי לומר דתיפוק ליה משום כלאים דהרי מצינן לומר דהך דיוקא דהילוך שרי הוי על שארי הבגדים חוץ מן האבנט ובאבנט באמת גם הילוך אסור ומש"ה נקט התנא האיסור דשינה משום דשינה אסור בכל הבגדים לאפוקי הילוך אינו כן דיש מהן מותרים ויש מהן אסורים וכיון דנאמר דבהילוך יש בגדים דשרי ויש בגדים האסורים הא ג"כ ניחא הא דנקט התנא האיסור בשינה משום דהוי בכל הבגדים אבל הסיפא דנקטה המשנה היתרא אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן משמע ליה להגמרא דמדנקטה המשנה סתמא מכלל דאיירי בכל הבגדים וגם האבנט בכלל וכמו שהסברנו לעיל באות א' דכיון דנקט התנא סידורא דבגדים מה היו עושין בעת השינה ולא נקט סידורא של האבנט מכלל דקאי גם על האבנט ושפיר קאמר דתיפוק ליה משום כלאים וע"כ הוי הפי' נגד ראשיהן [ [ומהתוס' דחולין הנ"ל הא מוכח דס"ל ג"כ דגם בהר הבית מותר בשל כלאים וצ"ע מה יאמרו על דברי הירושלמי הנ"ל וצ"ל דס"ל דש"ס דידן חולק על הירושלמי וצ"ע] ונהדר לדידן דמברייתא דיומא לא קשה כלל להרמב"ם ומוכרח כהכ"מ וא"כ שוב אין לנו להוציא סוגיא דערכין מפשטא ולומר דעידן עבודה דקאמרינן הוי לאו דוקא ומש"ה פוסק הרמב"ם כסוגיא דערכין כן היה נראה לכאורה בדעתו של הרמב"ם

[ג] אמנם כמו שכתבנו דסוגיא דיומא ניחא גם להרמב"ם כמו כן נראה דסוגיא דערכין ניחא גם להראב"ד בלי שום דוחק כלל ואין אנו צריכין לתירוצו של הכ"מ בזה ומקודם נבאר דעתו של הראב"ד ז"ל דהנה התוס' בחולין דף ק"י כתבו בשם ר"ת דכלאים בציצית הותר גם שלא במקום מצוה ואפי' בלילה אשתו מותרת ללובשם והקשה לו הר"א ממיץ מהא דחזינן כה"ג דהותרו כלאים בבגדי כהונה ואסירי שלא במקום מצוה כדאיתא בערכין נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי והשיב לו ר"ת דגם שם מותרים לגמרי ועידן עבודה דקאמר היינו בגדים הראוין לעבודה וע"ש דמסקי התוס' בסוף דבריהם לענין הצעה תחתיו בטלית שאולה שיש בו ציצית מכלאים דאע"ג דבגדי כהונה הא ודאי דאסורין בהצעה כדפריך ביומא על הא דמניחן תחת ראשיהן תיפוק ליה משום כלאים מ"מ בציצית יש לומר דגם בכהאי גוונא מותרין דיש לחלק בין טלית שכל עיקר לבישתו הוי לצורך הנאתו ובין בגדי כהונה דעיקר לבישתן הוי לצורך עבודה וכן כתבו סברא זו התוס' במנחות דף מ' דיש סברא להתיר בציצית יותר מבגדי כהונה והנה השאגת ארי' בסי' למ"ד הביא דהראב"ד חולק על ר"ת בציצית דבפרק ג' מה' ציצית כתב הרמב"ם דנשים ועבדים פטורים מן הציצית ואם רצו מתעטפין בלא ברכה טומטום חייב מספק וכתב ע"ז הראב"ד בהשגות דדוקא בציצית שאין בה כלאים הרי דהראב"ד חולק על ר"ת דמתיר בציצית גם לנשים ובבגדי כהונה הא ס"ל להראב"ד דמותר אפי' שלא לעבודה וא"כ הוי דעת הראב"ד ההיפוך לגמרי מסברת התוס' שכתבו דיש סברא להתיר בציצית יותר מבגדי כהונה. והנה בפשיטות נראה דמדברי הראב"ד הללו אין שום ראיה כלל דחולק על ר"ת בציצית דגם ר"ת הא ודאי דאינו מתיר רק בטלית של איש דחייב בציצית וס"ל לר"ת דלגמרי הותר כלאים בבגד זה ואפילו לובשו בלילה או דאשתו תתכסה בה ג"כ מותר אבל בטלית של אשה כיון דבגד זה אין בו חיוב ציצית כלל ודאי דגם ר"ת מודה דהאשה אסורה להטיל בו ציצית של כלאים ולהתכסות בו ותדע דהרי בדברי התוס' שם מבואר ג"כ דגם בלילה מותר והרי זה ודאי אין כוונתם רק דבגד של יום מותר ללובשו גם בלילה אבל בגד המיוחד ללילה הא ודאי דאסור וכדאיתא במנחות דף מ' גבי סדין בציצית דבטלוהו גזירה משום כסות לילה וכתבו התוס' בחולין שם דלדעת ר"ת הוי הפי' בגד המיוחד ללילה וכמו כן בגד של נשים הא