בית הלוי חלק א פט

שפיר ההיקש דתודה דהוי ס"ד דעד כאן לא התירה התורה רק היכא דנאכל לשני ימים ולילה אבל למעט אכילתה רק על יום א' הוי ס"ד דאסור ומש"ה צריך ההיקש וא"כ הא ליכא למידק כלל מיני' דדבר שבחובה יהי' אסור להביא ממע"ש והרי לכאורה בע"כ מוכרחין אנו לומר סברא זו דהא ודאי קשה לפי האמת למה לן קרא דתודה באה מן המעשר והרי במנחות דחקה הגמ' למצא דרשה דדבר שבחובה אינו בא ממעשר ונפקא ליה לר' אליעזר מפסח ולר"ע מחטאת ומוכח דבלא"ה היינו יכולין ללמוד כל הקרבנות שיהיה מותר להביאן ממעשר במה מצינו משלמים ואם כן נהי דחובה אמעוט מהך דחטאת אבל אכתי על תודה דלא הוי חובה למה לן קרא להתירה ומוכרח על כרחך לומר כמו שכתבנו דתודה לא היינו למדין משלמים כיון דאינו נאכל רק ליום א' וא"כ הא פשיטא דאי לאו קרא דחטאת לא היה אפשר ללמוד כלל מהך אם על תודה ואין להקשות דא"כ לפי האמת מנ"ל ללמוד מהא דכתיב אשר לו בחטאת דכל דבר שבחובה אינו בא ממעשר דמנ"ל דהקפידא גבי חטאת הוי משום דהויא דבר שבחובה דלמא הקפידא דחטאת הוי משום דאוסרו באכילה לזרים דזה ניחא דהרי מדכתיב אשר לו מוכח דהקפידא הוי משום דמע"ש אינו שלו ולענין הא דממעט באכילת מעשר הא אינו תלוי כלל במה דהוי אינו שלו וע"כ דהטעם הוי משום דדבר שבחובה מוכרח להיות שלו דאינו יכול לפטור חובתו בדבר שאינו שלו אבל בהך קרא דאם על תודה דבא להתיר תודה ממעשר שפיר י"ל דאיצטריך משום דהוי ס"ד לאסרו משום דממעט באכילתו וא"כ לא הוי ב' כתובין כלל וצ"ע וע"כ נראה יותר כמש"כ דלרב אסי ע"כ יליף לה ר"ע מהא דשלמי חגיגה אינו בא ממעשר וס"ל דטופלין בהמה לבהמה וכמו שנתבאר למעלה

סימן כו

יבאר טעם של ר"פ דלא ס"ל הג"ש דלחם לחם לענין מע"ש וגם יבואר מחלוקת הראשונים במצה שנילושה במי פירות אם יוצאין בו או לא

ובמה שכתבנו למעלה דלרב אסי דעל כרחך ס"ל לר"ע דמעשר שני הוי ממון הדיוט ע"כ לא יליף הא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר מקרא דאשר לו דכתיב בחטאת הנראה לומר בזה דבר א' קצת ע"ד חידוד התלמידים דהנה בפסחים דף ל"ח ובסוכה שם הקשה רב פפא על מימרא דר"א בשלמא חלה כתיב עריסותיכם אתרוג נמי כתיב ולקחתם לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם א"ל רבא דגמרי' ג"ש לחם לחם מחלה וכבר נתבאר בסי' דלעיל באות ב' דהא ודאי מודה ר"פ לעיקר הך ג"ש דלחם לחם ורק לענין הא דמע"ש ס"ל דאין ללמוד הך ג"ש ולכאורה מנ"ל לר"פ לחלק בכך אבל לפי המבואר בסי' דלעיל י"ל דר"פ אזל בזה לשיטתו דהנה בזבחים דף נ' אמרינן דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש אמר ר"פ וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאשכחן שלמים באים מן המעשר ושלמים גופיה מנ"ל דכתיב שם שם וע"ש בתוס' ד"ה אם דס"ל דהך היקשא דתודה לשלמים מיותר רק להך דרשא דבאה מן המעשר א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא מעשר דגן חולין הוא ומשני ליה רבינא דלא אזלינן בתר המלמד רק בתר הלמד אי הוי קודש אע"ג דהמלמד הוי חולין וא"כ הא חזינן דרב פפא ס"ל דבתר למד אזלינן ובמס' סנהדרין דף מ"ב יליף בברייתא דבית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות בג"ש דמחוץ למחנה מחוץ למחנה מפרים הנשרפין ופרים הנשרפין גופיה יליף שם דהוי חוץ לג' מחנות מהקישא והקשו התוס' שם בד"ה ונאמר והרי דבר הנלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש ואע"ג דבית הסקילה הוי חולין מ"מ הניחא למ"ד בתר למד אזלינן אבל למ"ד בתר מלמד אזלינן קשה וכתב שם בחידושי הר"ן דמשום הך קושיא קאמרי ר"פ ור"א שם למודים אחרים דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות ופירשו להך ברייתא בדוחק דס"ל בתר מלמד אזלינן וכבר הקשו המפרשים שם דהרי ר"פ ס"ל להדיא בזבחים דבתר למד אזלינן וההכרח לומר דהר"ן מפרש הסוגיא דזבחים דר"פ לא ס"ל כלל הך עיקר קושיא של מר זוטרא שהקשה מעשר דגן חולין הוא וס"ל דדינו כקודש דאין למדין בו מן הלמד וכבר ראיתי סברא זו בספר דורש לציון שכתב מסברת עצמו שמה שהקשה מר זוטרא מעשר דגן חולין הוא הוי רק למ"ד דס"ל דהוי ממון הדיוט אבל לר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה הא נפקא ליה בקידושין דף נ"ג מפסוק וכל מעשר הארץ כו' קודש יהיה כו' לדידיה לא קשה כלל קושית מר זוטרא ונאמר דכן ס"ל להר"ן ומש"ה יליף ר"פ שפיר דדבר הנלמד בג"ש מלמד בהיקש אע"ג דס"ל בתר מלמד אזלינן ורק מר זוטרא הקשה דלמ"ד דהוי ממון הדיוט הא לא מוכח דהרי הוי חולין והשיב לו רבינא דגם להך מ"ד נוכל ללמוד דבתר למד אזלינן אבל ר"פ ס"ל בתר מלמד אזלינן וא"כ לר"פ בעצמו ליכא להוכיח מהך קרא דחוזר ומלמד בהיקש רק למ"ד דהוי ממון גבוה אבל למ"ד דהוי ממון הדיוט ס"ל לר"פ כמר זוטרא דאינו חוזר ומלמד

[ב] ובזה ניחא לי ג"כ דבזבחים דף כ"ה דרש ר"ש גבי מנחה דכתיב קודש קדשים היא כחטאת וכאשם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם וכתבו התוס' בד"ה והרי זריקה דהיאך יליף מנחה מחטאת בהיקש והרי הא דחטאת בעי ימין לא ילפינן רק בג"ש דאצבע אצבע ממצורע ולמ"ד דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש קשה והוכיחו מזה דמצורע הוי חולין והיכא דהמלמד ראשון הוי חולין הא לכ"ע מלמד אח"כ בהיקש כמבואר בסוגיא דזבחים הנזכר לעיל וכ"כ התוס' במנחות דף י' אמנם בזבחים דף י"א בד"ה בא נסתפקו התוס' בסברא זו אי הוי מצורע חול ועי' בזבחים דף צ"ח בד"ה כדי שכתבו בפשיטות להיפוך דכתבו שם דהא דילפינן בהיקשא דזאת התורה מחטאת מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית וכתבו דלמ"ד דבר הלמד בג"ש אינו מלמד בהיקש יאמר על הך דידו הימנית כדי נסבא דהא חטאת גופה יליף ממצורע בג"ש דאצבע אצבע וכ"כ במנחות דף פ"ב ובחולין דף כ"ב וס"ל דגם הא דמצורע הוי קודש ולדידהו הרי תיקשה להך מ"ד דאינו חוזר ומלמד בהיקש מהא דאמר ר' שמעון בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת אבל לדברינו ניחא דהא גם מר זוטרא מודה דלמ"ד דהוי ממון גבוה דחוזר ומלמד בהיקש ועיקר פלוגתא דרבינא ומ"ז הוי רק למ"ד דהוי ממון הדיוט וא"כ יאמר מר זוטרא דר"ש ס"ל כר"מ דהוי ממון גבוה הן אמת דלכאורה עיקר קושי' התוס' לא הבנתי דמאי שייך הך דר"ש להא דאינו חוזר ומלמד בהיקש דהרי כיון דיליף מהך היקש דחטאת דמנחה כשרה ביד אפי' שלא בכלי וכיון דלא מצינו דבחטאת כשר ביד רק בימין ממילא ליכא למילף על מנחה דיהיה כשר ביד רק בימין וקושי' התוס' הא לא הוי רק אליבא דמ"ד דון מינה ואוקי באתרה וא"כ יש לנו להכשיר מנחה ביד ומ"מ אוקי באתרה דכשר בשמאל כיון דלא כתיב בו ימין ורק דנילף מהך היקש דחטאת גופה דבעי ימין ואז שפיר קשה קושית התוס' דהא אינו חוזר ומלמד בהיקש אבל למ"ד דון מינה ומינה הא ניחא שפיר וא"כ הא י"ל דמר זוטרא דס"ל דהנלמד בג"ש אינו מלמד בהיקש יסבור דר"ש ס"ל דון מינה ומינה וא"כ אין ראיה לדברינו אבל עכ"פ מדברי הר"ן דסנהדרין הא מוכח כן וכמו שנתבאר

[ג] ולפי"ז בשלמא רב אסי ס"ל שפיר דלמ"ד דס"ל מע"ש הוי ממון גבוה אין יוצאין בו משום מצה דגמרינן לחם לחם מחלה ור"ע דס"ל בפסחים להדי' דיוצאין בו יסבור דהוי ממון הדיוט והא דקאמר ר"ע במנחות דף פ"ב מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית יסבור רב אסי דחולין וביום כדי נסבא ועיקר לימודו של ר"ע הוי רק על ידו הימנית דס"ל לר"ע דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ונפקא לי' לר"ע מהא דכתב' התור' היקשא דתודה לשלמים דלא איצטריך רק לענין דבאה ממעשר וכדגמר רב פפא ואע"ג דלדידי' ס"ל לר"ע דמע"ש הוי ממון הדיוט וא"כ הא הוי מעשר דגן חולין מ"מ י"ל דרב אסי ס"ל כרבינא דבתר למד אזלינן אבל ר"פ דס"ל בסנהדרין בתר מלמד אזלינן ולדידי' ליכא להוכיח דחוזר ומלמד בהיקש רק למ"ד דהוי ממון גבוה אבל למ"ד דהוי ממון הדיוט הא נשארה קושי' מר זוטרא מעשר דגן חולין הוא ולדידי' הא לא מצינן לומר דר"ע ס"ל דהוי