בית הלוי חלק א פח

לולב דאתרוג של מע"ש אם נטל יצא וזהו לגמרי כר"ח בר"א ע"ז הא ליכא ראיה כלל מהך סוגי' דמנחות דלא ס"ל כר"א בעיקר הסברא וא"כ מנ"ל לפסוק בזה כר"ח בר"א ודלא כר"א ובשלמא על הא דחלה פסק לחומרא לחייבו אבל בהא דאתרוג הא הוי קולא לומר דיוצא בה וגם הוי בדאורייתא דאזלינן בתר המחמיר קשה עדיין כיון דמהך דמנחות לא מוכחא כלל

והנראה בטעמו של הרמב"ם דכיון דבהך סברא של ר"א דס"ל דיש לנו ללמוד מצה מחלה בג"ש דלחם לענין מע"ש הא ר"ח בר"א אינו חולק עליו כלל בזה וכמש"כ בראשית דברינו באות ב' וגם רבא משני לי' לר"פ הך ג"ש ואפשר גם ר"פ קיבלה מני' דרבא ובודאי קיי"ל כן בסברא זו דאע"ג דרב חסדא ע"כ לא ס"ל סברא זו מדקאמר דר"מ דפוטרו מחלה הוא משום דס"ל דהוי ממון גבוה וגם הא נתבאר דר"ח ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה ואפ"ה ס"ל דיוצא בו משום דלא ס"ל הך ג"ש בזה מ"מ יש לנו לפסוק כרב אסי ורבא נגד ר"ח דרבים הם ועוד דלכאורה נראה דרבא ורב חסדא הלכה כרבא דבתרא הוא וא"כ יש לפסוק כן דאמרינן הך ג"ש גם לענין מע"ש וכיון דחזינן דר"ע ס"ל דיוצאין במצה של מע"ש ע"כ ס"ל דגם בחלה חייבת שפיר דמקרי עריסותיכם וכן יוצאין באתרוג של מע"ש לר"ע דמקרי שפיר שלכם וכיון דחזינן דבמנחות ס"ל דלר"ע הוי ממון גבוה הוי לגמרי כר"ח בר"א דגם לר"מ יוצא באתרוג של מע"ש כן נ"ל

[י] והנה במה שחקרנו לעיל דאליבא דרב אסי ע"כ מוכרח דלר"ע הא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר אינו נלמד מחטאת וכתבנו דמשלמי חגיגה יליף לה לכאורה היה נראה עוד מקום אחר מוצא לזה דבזבחים דף נ' איתא וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר פי' דאיתקוש לשלמים ושלמים גופייהו מנ"ל אתיא שם שם. ועיין במנחות דף פ"א ע"ב דאמרינן שם דהא דתודה באה ממעשר מהיכא קילפת לה משלמים וכתב רש"י דתודה אקרי שלמים דכתיב ובשר זבח תודת שלמיו (וצ"ע דלמה שבק רש"י הפסוק דאם על תודה ונקט ליה פסוק אחר] והקשו שם התוס' בד"ה אם על דא"כ למה צריך הגמרא במנחות דף פ"ב למצא לימודים דדבר שבחובה אינו בא ממעשר תפוק ליה דתודה ושלמים הוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין יעו"ש שנשארו בקושיא וא"כ נאמר דרב אסי ס"ל דמכאן ידע ר"ע דאינו בא מן המעשר ואין להקשות על זה דהרי נהי דהתוס' לא תירצו קושיא זו מ"מ הא חזינן דהסוגיא דמנחות דחקה להביא הוכחה דאינו בא מן המעשר הרי דס"ל להגמרא דמהא דתודה ליכא להוכיח כלל ואע"ג דנעלם לנו הטעם לזה מ"מ הא עכ"פ חזינן דהגמרא לא ס"ל הוכחה זו זה אינו דהא י"ל דהנה יעויין בתורת כהנים פרשה צו דדרש מהך קרא דזאת תורת השלמים אם על תודה דשוחטה לשם תודה ושוחטה לשם שלמים וא"כ הא דרשינן מהך קרא עוד דרשה ומש"ה אע"ג דידעינן ג"כ מהך קרא דתודה באה מן המעשר מ"מ לא נוכל למעט מיניה דברים שבחובה כיון דהך קרא אינו מיותר רק להך דמעשר לחודא דאיצטריך להא דשוחטה לשם תודה ולשם שלמים וא"כ הא לא הוי ב' כתובים הבאים כאחד כלל ומ"מ הקשו התוס' שפיר דהא איתא בזבחים דף ז' ובשר, זבח תודת שלמיו אבא חנין אומר משום ר' אליעזר ללמד על תודה ששחטה לשם שלמים שכשרה הרי דזה ידעינן מקרא אחרינא ואייתר ליה הך קרא דאם על תודה רק על הך דרשה לחודא דבאה מן המעשר ושפיר הקשו התוס' דהא הוי שני כתובים הבאים כאחד וא"כ הא י"ל דהא חזינן דבזה הוי פלוגתא דתנאי דהתורת כהנים הא חולק על הא דאבא חנין משום ר"א ושפיר נוכל לומר דהך סוגיא דמנחות אזלא אליבא דתנא דתו"כ דס"ל כוותיה דמהך קרא דאם על תודה הוא דדרשינן דכשר גם לשם שלמים ושוב ליכא ב' כתובים ומש"ה הוכרח לומר הך דרשה דאשר לו למעט מעשר ורב אסי יסבור דר"ע ס"ל כאבא חנין ואייתר ליה הך אם על תודה רק לומר דבאה מן המעשר והוי שפיר ב' כתובים ואין להקשות דא"כ אכתי תקשה לן דלמה דחק ר' אליעזר בעצמו ללמוד דחובה אינו בא ממעשר מהפסוק דוזבחת פסח לה' צאן ובקר דמקיש דבר הבא מצאן ובקר לפסח ופסח גופה למד מפסח מצרים דלא היה ממעשר תיפוק ליה דהוי ב' כתובים לר' אליעזר לשיטתו בזבחים דקאמר אבא חנן משמו דמהך דתודת שלמיו ידעינן דכשר לשם שלמים גם זה ניחא דהא י"ל דרק אבא חנין אמר כן משום ר"א וי"ל דשאר תנאי פליגי על אבא חנן אליבא דר"א גופיה ועוד דאפשר ס"ל לר"א דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין (ועיין בסנהדרין דף מ"ה ע"ב גבי אין לו בוהן יד] אבל ר"ע הא ס"ל להדיא בבכורות דף מ"ט דשני כתובים הבאים כא' אין מלמדין ושפיר י"ל דרב אסי ס"ל דר"ע סבר כאבא חנן ונפיק ליה מהך קרא דאם על תודה דאינו בא ממעשר

[יא] אמנם עיקר קושית התוס' לא הבנתי דמשמע מדבריהם דהך קרא אם על תודה מיותר רק להך דרשה דבאה מן המעשר והרי בזבחים דף נ"ז אמרינן דהא דתודה בעי תנופת חזה ושוק נפקא לן משלמים והביא שם רש"י דברי התו"כ דדרש לה מהך קרא דזאת תורת זבח השלמים אם על תודה דהוקש תודה לשלמים דטעון סמיכה ונסכים (ומה שהוזכר כאן גם נסכים צ"ע קצת דהא במנחות דף צ' נפקא לן נסכים בתודה מקרא אחרינא יעו"ש] ותנופת חזה ושוק הרי דהך היקשא אצטריך עוד לכמה דברים אחרים ומאי הקשו התוס' דהוי ב' כתובים הבאים כא' דאין לומר דס"ל להתוס' דכל הני דרשות דשוחטו לשם שלמים וכן הא דטעון סמיכה וחזה ושוק הכל נוכל לידע מהיקשא דאבא חנן מובשר זבח תודת שלמיו דאין היקש למחצה ואייתר ליה הך קרא דאם על תודה רק לענין דבאה ממעשר דמהך היקש דובשר זבח תודת שלמיו לא נוכל ללמוד גם מעשר דהרי בזבחים דף ל"ו דרשינן שלמיו לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח הרי דגם הם כתובין שם והרי הם אינם באין ממעשר דהוי דבר שבחובה ומש"ה איצטריך הך קרא דאם על תודה ללמד דבאה מן המעשר והוי שפיר ב' כתובים לענין מעשר זה אינו דאע"ג דלפי האמת דידעינן כבר דחובה אינו באה ממעשר ודאי די"ל דהוי כן דמהך תודת שלמיו לא ילפינן מעשר כיון דגם שלמי נזיר הוי בכלל אבל אי לא היה לנו שום לימוד אחר דחובה אינו באה ממעשר ודאי דהך דמעשר הוי דומה להא דסמיכה וחזה ושוק וא"כ ודאי דלא היינו יכולים לומר דהוי ב' כתובים מדאיצטריך אם תודה למעשר דמנ"ל לאוקמא הך קרא למעשר יותר מעל שארי דברים כיון דכולהו שוין ומנ"ל לאוקמא על מעשר ולדרוש מיניה דשארי קרבנות חובה אינם באין ממעשר דלמא קאי על חזה ושוק ונמעט דקרבנות שלמי ציבור אינם צריכין תנופת חזה ושוק ועיין במנחות דף ס"ב או דלמא בא לומר דתודה צריך סמיכה ונאמר דבא למעט איזה מן הקרבנות דלא נבעי סמיכה וכדומה ועוד דהא בפשיטות י"ל דהא בזבחים דף ל"ו אמרינן זבח תודת שלמיו זבח לרבות חטאות ואשמות שלמיו לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח הרי דבהך קרא הוקש ג"כ תודה לחטאת ואשם וא"כ הא י"ל דתנופת חזה ושוק א"א ללמוד כלל בתודה מהך היקש דהרי בחטאת ואשם ליכא תנופת חזה ושוק כלל ומש"ה דרש ליה בתו"כ דתודה בעי חזה ושוק מהא דתורת השלמים אם על תודה וא"כ צ"ע לי קושית התוס' הנ"ל

[יב] גם י"ל דאפי' אם נאמר כסברת התוס' דהך אם על תודה לא בא לשום דרשה אחרינא רק להא דבאה מן המעשר מ"מ לא הוי ב' כתובים כלל דהא שפיר צריך קרא להתיר תודה ממעשר דאי לאו קרא הוי ס"ד דאסור ולא היינו למדין דמותר מהא דמותר להביא שלמים דמה לשלמים שכן נאכל לשני ימים ולילה אחד תאמר בתודה שאינו נאכל רק ליום ולילה דהרי אסור למעט באכילת מעשר שני וכדאיתא בזבחים דף ע"ו אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שממעט באכילתו וע"ש בתוס' דפירשו שממעט באכילתו של המעשר שאוסרו לזרים וא"כ אי לא היה לנו קרא להתיר להביא שלמים ממעשר הוי ס"ד לאסור להביא שלמים משום דממעט באכילתו ומש"ה אע"ג דהתירה התורה להביא שלמים איצטריך