בית הלוי חלק א פז

קאמר רב חסדא בעצמו במנחות שם וכן הוא בזבחים ובחולין הך דרשה דאשר לו ולא משל מעשר ולפי מה שנתבאר הא מוכרח דרב חסדא ס"ל דר"ע סבר דמע"ש הוי ממון גבוה וא"כ הא תקשה לכאורה דר"ח אדר"ח דהרי ר"ע ס"ל בפסחים דיוצאין בו משום מצה וכיון דרב חסדא ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה ע"כ מוכרח דר"ח ס"ל כר' חייא בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ועריסותיכם דאל"כ אלא דס"ל כר"א דלמ"ד דהוי ממון גבוה לא מקרי שלכם א"כ הרי תהי' עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דלא הוי עריסותיכם וכיון דהיא פטורה מן החלה בודאי דאינו יוצא בו משום מצה בג"ש דלחם לחם מחלה דהא ודאי דליכא שום מ"ד דיפלוג על הך ג"ש דלחם לחם דהרי הא דקיי"ל דאינו חייב בחלה רק חמשת המינין ולא אורז ודוחן ילפינן לי' במנחות דף ע' בג"ש דלחם לחם ממצה וכמו כן יש לנו ללמוד בהך ג"ש מצה מחלה דבעינן שלכם דוקא ומוכרח מדס"ל לר"ע דיוצאין בו דע"כ ס"ל ג"כ דחייבת בחלה אע"ג דכתיב בו עריסותיכם ובע"כ ס"ל לרב חסדא כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם וא"כ הא דתניא עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ ע"כ הוי טעמו משום דכתיב עריסותיכם עריסותיכם ב' זימני וכדמשני לי' הגמרא בפסחים ובסוכה אליבא דר"ח בר"א ואינו תלוי כלל בהך פלוגתא של ר"מ ורבנן בהא דמע"ש אי הוי ממון גבוה או ממון הדיוט רק פליגי אי מיותר הך עריסותיכם השני למעט מעשר או לא והא כבר הבאנו בראשית דברינו דברי רב חסדא בסנהדרין דף קי"ב דקאמר מחלוקת בירושלים דר"מ ס"ל ממון גבוה הוא ורבנן ס"ל ממון הדיוט הוא אבל בגבולין ד"ה פטורה הרי דמפרש דטעמא דר"מ דפוטר הוי משום דהוי ממון גבוה לא הוי עריסותיכם וזהו לכאורה כרב אסי ולכאורה רב חסדא בסנהדרין סותר דברי עצמו בחגיגה ובמנחות לפי הנ"ל

[ז] והנראה לומר דרב חסדא ס"ל כאתקפתא דר"פ דפריך בפסחים ובסוכה שם על מימרא דרב אסי בשלמא חלה כתיב עריסותיכם אתרוג נמי כתיב ולקחתם לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם ומהדר לי' רבא דגמר לחם לחם מחלה הרי דס"ל לר"פ דאע"ג דפטור מחלה למ"ד דהוי ממון גבוה מ"מ אין לנו ללמוד מיני' למצה ובע"כ צ"ל לר"פ דאע"ג דהא דאינו חייב בחלה רק חמשת המינים ולא אורז ודוחן נפקא לן במנחות דף ע' בג"ש דלחם לחם ממצה מ"מ ס"ל דלא נאמר הך ג"ש רק ללמוד חלה ממצה דדבר דאין יוצאין בו משום מצה אינו חייב בחלה אבל מצה מחלה לא ילפינן כלל בהך ג"ש וגם מה דפטור מחלה מ"מ יכול לצאת בו משום מצה אכן זה ניחא רק לדעת הראשונים דמפרשים הא דאין ג"ש למחצה היינו דאותו דבר הנלמד מחבירו ע"י הג"ש הוא נלמד לכל הדברים שיש בחבירו אבל לדעת הראשונים דמפרשים הא דאין ג"ש למחצה היינו דכמו דזה נלמד מחבירו כמו כן נלמד גם חבירו ממנו וכמו שהאריכו בזה מחברי הכללים לכאורה קשה על ר"פ אמאי לא ס"ל הך ג"ש לענין מצה והנראה דצ"ל לדידהו דר"פ ס"ל דהך ג"ש דלחם לחם לא הוי רק לענין לחם לחודא לגלויי לן מה נקרא לחם וידעינן מיני' דאורז ודוחן לא הוי לחם כיון דאינם בכלל לחם דכתיב במצה אבל לא נלמד מהג"ש מה דלא שייך ללחם דכיון דהוי לחם ורק משום טעם אחר אינו חייב בחלה וכמו במע"ש דהטעם דפטור מחלה הוי משום דאינו שלכם זה לא ילפינן כלל מצה מיני' ורב אסי ורבא ס"ל דגם לענין הך דמע"ש אמרינן הך ג"ש ועכ"פ הא חזינן דאע"ג דר"פ מודה לעיקר סברתו של רב אסי דאי הוי ממון גבוה לא הוי שלכם מ"מ ס"ל דלענין מצה יוצאין בו וא"כ הא י"ל דרב חסדא ס"ל כר"פ בהא דלא אמרינן ג"ש דלחם לענין מצה וא"כ ליכא סתירה כלל בדברי רב חסדא דאע"ג דס"ל לר"ח בסוף סנהדרין כרב אסי דטעמו של ר"מ דפוטר מע"ש מחלה משום דס"ל דהוי ממון גבוה ולא הוי שלכם מ"מ שפיר מצי ס"ל דר"ע סבר דהוי ממון גבוה והא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר הוי מקרא דאשר לו ובאמת פטורה לדידי' מן החלה והא דסבירא ליה לר"ע דיוצאין בו משום מצה הוא משום דבמצה הא לא כתיבא מצתכם וכר"פ

[ח] אמנם אחרי שבאנו לכלל זה דרב חסדא לא ס"ל הך ג"ש דלחם לענין ללמוד מצה מחלה לענין מע"ש א"כ שוב אין אנו צריכין כלל לומר דר"ח ס"ל כר' אסי ולעולם נוכל לומר דס"ל כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה לחוד מקרי שפיר שלכם ועריסותיכם וטעמו של ר"מ דפוטר מחלה הוי משום דכתיב עריסותיכם ב' זימני והא דקאמר ר"ח בסנהדרין מחלוקת בירושלים דר"מ ס"ל מע"ש ממון גבוה ורבנן ס"ל ממון הדיוט אבל בגבולין ד"ה פטורה י"ל דהכי פירושו דר"ח ס"ל דכ"ע ס"ל הך דרשה דעריסותיכם ב' זימני דאתי' לפטור מע"ש מחלה וזהו טעמו של ר"מ ורק רבנן דס"ל דבירושלים הוי ממון הדיוט ובגבולין מודים דהוי ממון גבוה ומש"ה אע"ג דכתיב עריסותיכם יתירא מ"מ מוקמינן הך מיעוטא דבא למעטו בגבולין דבלא קרא הוי חייב אפילו בגבולין אע"ג דהוי ממון גבוה דס"ל כר"ח בר"א דלא בעינן דין ממון כלל ואע"ג דבגבולין אין לה היתר אכילה מ"מ כיון דבידו להעלותה לירושלים רק באותו מקום אסורה באכילה בשביל איסור זה לא היינו פוטרין אותו מחלה אי לאו קרא והרי בע"כ מוכרח לומר כן בלא"ה דבסנהדרין פרש"י על הא דאמר רב חסדא אבל בגבולין ד"ה פטורה משום דבגבולין כ"ע ס"ל דהוי ממון גבוה ולשון שני פרש"י משום דבגבולין אסורה באכילה לא מקרי עריסותיכם הרי דלשון ראשון של רש"י ס"ל דמה דאסורה באכילה בגבולין אינה פוטרה מחלה והרי בסוכה דף ל"ה מסקינן דכל האסור באכילה כ"ע מודים דאין יוצאין בו דהיתר אכילה ודאי בעינן ומוכרח דס"ל דזה מקרי שפיר היתר אכילה דבידו להעלותו לירושלים ולאוכלו ורק משום דגם רבנן מודים דבגבולין הוי ממון גבוה מש"ה פטרי כיון דאינו שלו עדיין ומש"ה אי לאו מיעוטא דעריסותיכם יתירא הוי ס"ד דחייב גם בגבולין אע"ג דבגבולין הוי ממון גבוה מ"מ הא לר"ח בר"א לא בעינן דין ממון ומוקמי רבנן הך מיעוטא יתירא דבא למעט גבולין אבל בירושלים דהוי ממון הדיוט חייב דהא ליכא קרא למעטו בירושלים כיון דהוי רק חדא מיעוטא ומוקמינן לי' על מסתבר דהיינו על גבולין אבל ר"מ ס"ל דגם בירושלים הוי ממון גבוה וא"כ גבולין וירושלים שוין הם דמה דאסור בגבולין באכילה אינו חיסרון כלל ומש"ה ממעט ר"מ לתרווייהו מהך קרא כן יש לפרש מימרא דר"ח ולא דעיקר טעמו של ר"מ דפוטרו מחלה הוא משום דס"ל דהוי ממון גבוה ולעולם מצי ר"ח ס"ל כר"ח בר"א דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם אמנם ללשון שני של רש"י דסנהדרין מוכח דר"ח ס"ל כרב אסי בעיקר הסברא רק נאמר דס"ל כר"פ דמצה לא נלמד מחלה לענין מע"ש וכמש"כ ויותר נראה דהרמב"ם ס"ל כפי' הראשון של רש"י דסנהדרין

[ט] ונהדר לדידן דנתישב פסקו של הרמב"ם שפוסק כסוגי' דמנחות דס"ל דר"ע ס"ל דהוי ממון גבוה ואפ"ה קאמר דיוצאין בו ידי מצה אמנם בזה אינו מיושב רק דברי הרמב"ם מהל' חמץ ומצה דזה מוכח שפיר מהך סוגי' דאינו תלוי בזה כלל אבל הרי אכתי נוכל לומר ב' סברות על הסוגי' דמנחות או דס"ל לגמרי כר"ח בר"א דע"י היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ומש"ה אע"ג דהוי ממון גבוה יוצאין בו וכמו כן יש לו להיות יוצא באתרוג של מע"ש וכן לענין חלה למאן דלא דרש הני ב' עריסותיכם ויש לומר עוד סברא אחרת דלעולם בעיקר הסברא ס"ל להסוגיא דמנחות כרב אסי דכל שאין בו דין ממון לא מקרי כלל שלכם ולמ"ד דהוי ממון גבוה פטורה מחלה גם מבלי יתורא דעריסותיכם וכן אינו יוצא באתרוג של מע"ש ומ"מ ס"ל להסוגי' דר"ע ס"ל ממון גבוה דס"ל כר"פ ור"ח שהבאנו למעלה דבמצה לא בעינן כלל שיהי' שלכם דהא לא כתיב מצתכם ולא ילפינן מצה מחלה בג"ש לענין מע"ש וא"כ הא דפוסק הרמב"ם דיוצאין בו משום מצה ניחא שפיר דממ"נ מוכח כן מהך סוגי' אבל בהא דפסק הרמב"ם דלא כרב אסי גם בחלה ואתרוג שכתב בפרק ו' מהל' ביכורים דעיסה של מע"ש חייב בחלה וכן פסק בפרק שמיני מהלכות