בית הלוי חלק א פו

ת"ל ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם והקשו שם התוס' בד"ה מי דא"כ לא יביא שלמי שמחה ממעשר רק ע"י טפילה כמו חגיגה ותירצו דבספרי יליף לה בג"ש דשם שם וא"כ הרי אי לאו קרא דמסת היינו למדין להיפוך דחגיגה יבא ממעשר כמו שלמי שמחה מקרא דושמחת בחגך ואין לומר דקושי' התוס' הוי למ"ד דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ כיון דשלמי שמחה יליף בג"ש א"א כלל ללמוד חגיגה מינה בהיקש ושוב לא צריך קרא דמסת זה אינו חדא דהכא לא הוי היקש כלל רק יליף מגופי' דקרא דכתיב ושמחת בחגך דהשמחה יהי' בחגיגה וכיון דידעינן דשמחה הוי ממעשר ובקרא כתיב דהשמחה הוי בחגיגה הא ידעינן מיני' גופה דחגיגה באה מן המעשר ועוד דהרי ג"ש זו שהביאו התוס' איתא ג"כ בגמר' דזבחים דף נ' דמבעי לן דבר הלמד בג"ש אי חוזר ומלמד בהיקש או לא ופשט לי' רב פפא מהא דכתיב וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר ושלמים גופייהו מנ"ל דכתיב שם שם א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי' לרבינא מעשר דגן חולין בעלמא הוא כו' הרי להדי' דמה דילפינן בג"ש דשם שם ממעשר חוזר ע"כ ומלמד בהיקש רק אמוראי פליגי בטעמ' דמילתא אי משום דחוזר ומלמד בהיקש או משום דמעשר דגן חולין הוא וא"כ הא ודאי דהיינו יכולין ללמוד חגיגה מהיקש דשמחה] והנה בתירוצם של התוס' הרי אינו מתורץ רק דמש"ה איצטריך קרא דמסת אמנם הרי אכתי תקשה להיפך דלמה הוצרכה הגמרא במנחות ללמוד מהיקשא דחטאת וחטאת גופה מאשר לו ואמאי לא סגי ליה בקרא דמסת דשלמי חגיגה ונילף בכל הקרבנות בהיקשא מחגיגה דהרי בהך היקשא דמביא שם הגמ' במנחות דזאת התורה לעולה כתיב נמי ולזבח השלמים ושפיר נוכל ללמוד כל דבר שבחובה מהיקשא דשלמי חגיגה דהרי הך ולזבח השלמים דכתיבא בהך קרא קאי על כל השלמים שבתורה וכמו שכתבו התוס' במנחות שם ד"ה אף כל אינו נאכל יעו"ש דקאי נמי על שלמי יחיד והרי הא דדרשינן במנחות שם שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגלין הוי נמי הלימוד משלמי יחיד דפיגול הא כתיבא גבי שלמי יחיד הנאכלין לב' ימים כדכתיב ואם האכל יאכל ביום השלישי וא"כ גם שלמי חגיגה הוי בכלל ההיקש ונוכל ללמוד דכל דבר שבחובה אינו רק מן החולין משלמי חגיגה וצ"ל דזה לא הוי קשה כלל להתוס' מעיקרא דכיון דכתיב גבי חגיגה כאשר יברכך דמותר לערב מע"ש עם חולין א"כ אם היינו למדין כל הקרבנות מיניה הוי ס"ד דגם בכל דבר שבחובה מותר טפילה ומש"ה איצטריך שפיר הך אשר לו והתוס' לא הקשו בחגיגה רק להיפך דמסת למה לי דניליף מהיקשא דזאת התורה, ועל זה תירצו שפיר דהוי ס"ד דהך כאשר יברכך דכתיבא בחגיגה בא להוציא חגיגה מכלל הך היקשא ולהתיר להביאה גם כולו ממעשר ומש"ה בעי מסת וזה פשוט וברור וא"כ הרי בחגיגה שם פליגי חזקיה ור' יוחנן דחזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות והנה תי' זה שכתבנו הא לא שייך רק אליבא דר' יוחנן דס"ל טופלין מעות למעות ונמצא דבשלמי חגיגה גם בהמה הראשונה מותר להיות מעורב בה גם ממעות מעשר ושפיר נוכל לומר דאי לאו קרא דאשר לו הוי ס"ד דבכל דבר שבחובה יהיה מותר לערב בו מעשר אבל לחזקיה דאמר אין טופלין מעות למעות ולדידיה הא גם בחגיגה מוכרח להיות קרבן אחד כולה מחולין והמותר מותר להיות ממעשר יעו"ש בחגיגה בתוס' ד"ה תלמוד לומר שהביאו דברי הירושלמי דאיכא מאן דמפיק לה מקרא נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת בנימין מה להלן א' עיקר והשאר טפל כו' והרי זה לא שייך רק גבי חגיגה דאין לה שיעור ויוכל להביא הרבה בהמות לחגיגתו אבל בכל דבר שבחובה הרי כיון שהביא עיקר חובתו אי אפשר לו להביא עוד קרבן לחובתו וא"כ הא לא שייך כלל לומר כמש"כ דהוי ס"ד דגם בכל דבר שבחובה יהיה מותר טפלה כיון דגם בחגיגה מוכרח להיות בהמה אחת שהיא עיקר החיוב מן החולין ורק המותר מותר ממעשר ובשארי דברים שבחובה הא ליכא מותר כלל וא"כ לחזקיה הא שפיר נוכל ללמוד כל דבר שבחובה מהיקשא משלמי חגיגה ולא בעינן לדידיה הך דרשה דאשר לו כלל וצ"ל דהסוגיא דמנחות אזלא אליבא דר' יוחנן דס"ל טופלין מעות למעות דהא באמת קיי"ל כר' יוחנן וכמו שפסק הרמב"ם בפרק ב' מה' חגיגה ומש"ה הוצרכה הגמרא שם לדרשה דאשר לו וא"כ הא ניחא שפיר קושייתינו דנאמר דרב אסי ס"ל כחזקיה דטופלין בהמה לבהמה ומש"ה שפיר מצי ס"ל דלר"ע דאמר דיוצאין במצה של מעשר שני ס"ל ע"כ דהוי ממון הדיוט ולא אימעוט מאשר לו מעשר והא דדבר שבחובה אינו בא ממעשר נפקא לדידיה ממסת ולעולם שפיר נוכל לומר כמש"כ דהלימוד דאשר לו הוי רק למ"ד דהוי ממון גבוה ומוכרח דסוגיא דמנחות ס"ל דר"ע ס"ל ממון גבוה ואפ"ה הא ס"ל דיוצאין בו משום מצה ומוכרח כר"ח בר"א ובודאי דיפה פסק הרמב"ם כוותיה דידיה כיון דהסוגיא זו הוי כוותיה ועוד יותר י"ל דהרמב"ם לשיטתו דפוסק בה' חגיגה טופלין מעות למעות וא"כ הא אי אפשר ללמוד כל דבר שבחובה ממסת ובע"כ מוכרח לומר דר"ע יליף לה מאשר לו וס"ל דהוי ממון גבוה וכר"ח בר"א ומש"ה פוסק הרמב"ם כן

לשיטתו

[ה] וגם דלפי"ז הרי נוכל להוכיח עוד מסוגיא אחרת דהלכה כר"ח בר"א ודלא כרב אסי דהרי במנחות שם בדף פ"ג איתא במתניתא תני משמיה דר"ע מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע אף כל מקדש בבלוע ואיצטריך למכתב מנחה ואיצטריך למכתב חטאת דאי כתב רחמנא מנחה משום דרכיכה בלעה אבל חטאת אימא לא כו' חטאת מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית כו' הרי דבהך ברייתא תני להדיא משמיה דר"ע דהא דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מחטאת הוא דילפינן לה ובע"כ הוי מלימוד דאשר לו ולא משל מעשר וא"כ הא תקשה לרב אסי מהך ברייתא דלדידיה הא לא מצי ר"ע כלל ללמדו מחטאת ורק מקרא דמסת יליף לה וצריך לומר לרב אסי דהרי הגמרא פריך על הך ברייתא ביום למה ללמדו מחטאת מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבה ופריך עוד בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין ומשני כדי נסבה ובזבחים דף צ"ח איתא ג"כ הך סוגי' ומשני על הך קושי' השני' ואיבעית אימא סבר לה כר"ש דאמר כהונה בעי אצבע וא"כ נאמר דרב אסי ס"ל כהך תירוצא בתרא דר"ע סבר כר' שמעון ויאמר דחולין וביום כדי נסבה ועיקר דרשה של ר"ע הוי לידו הימנית וכר"ש וכמו דלתי' קמא של הגמ' הוי תרתי מילתא כדי דהיינו ביום ובידו הימנית והעיקר הוי רק חולין לחודא כמו כן נאמר לרב אסי דחולין וביום הוי כדי ועיקר הוי ידו הימנית ולעולם י"ל כמש"כ דחולין לא יליף לר"א רק ממסת והנה התוס' בזבחים שם וכן כתבו במנחות שם וכן כתבו בחולין דף כ"ב דלמ"ד דס"ל בזבחים דבקדשים דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש אי אפשר כלל ללמוד ידו הימנית מהך היקש דחטאת כיון דחטאת גופו לא ידעינן רק בג"ש דאצבע אצבע ממצורע ולדידי' מוכרח ע"כ לומר דידו הימנית הוי כדי והרי אי אפשר כלל לומר דידו הימנית הוי כדי רק אם נאמר דחולין הוי דרשה גמורה דהרי ע"כ לכל הפחות אחד מהני תלתא דנקט ר"ע הוי דרשה גמורה ואידך נקט אגב זה וא"כ לרב אסי דמוכרח דחולין הוי כדי בע"כ הוי ידו הימנית דרשה גמורה ומוכרח דס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש והרי בזבחים דף נ' פליגי בה ר"פ ורבינא ס"ל דמלמד בהיקש ומר זוטרא ס"ל דאינו מלמד ומוכרח דמר זוטרא לא ס"ל כרב אסי רק כר"ח בר"א דגם ר"ע מצי ס"ל דהוי ממון גבוה אע"ג דס"ל דיוצאין בו משום מצה ומיושב לנו פסקו של הרמב"ם

[ו] ועתה נחזי במה שהבאנו בראשית דברינו מרב חסדא בסנהדרין דס"ל לכאורה כרב אסי ובאמת דאינו מוכרח דהנה לפי דברינו הנ"ל הא קשה טובא דהא בחגיגה דף ח' ס"ל לרב חסדא גבי שלמי חגיגה דטופלין מעות למעות ולדידי' הא אי אפשר ללמוד שארי קרבנות מחגיגה וכמש"כ למעלה דא"כ דלמא גם שם מותר טפילה דמעשר ומש"ה באמת