בית הלוי חלק א פה

גבוה אין יוצאין בו ובודאי קשה למה פוסק כר' חייא נגד ר"א ורב חסדא

[ג] והנראה לישב מקודם דעת הרמב"ם דפוסק דלא כר"א ויתבאר מזה דגם מרב חסדא אין ראי' כלל ונאמר דהרמב"ם אזל לשיטתו ויש לו עמודים לסמוך עליהם דהנה לרב אסי הרי מוכרח ע"כ הא דבפסחים דף ל"ו ס"ל לר' עקיבא דיוצאין במצה של מע"ש ובע"כ ס"ל כר' יהודה דמע"ש הוי ממון הדיוט אליבא דרב אסי וא"כ הרי במנחות דף פ"ב יליף ר' אליעזר דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מקרא דוזבחת פסח צאן ובקר מקיש דבר הבא מצאן ובקר לפסח מה פסח אינו בא אלא מן החולין אף כל אינו בא אלא מן החולין ופריך בגמר' ופסח גופה מנ"ל ויליף שם ר"א בגמר' פסח דורות מפסח מצרים א"ל ר"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר ואמרינן שם לר"ע פסח דאינו בא אלא מן החולין מנ"ל ומשני דנפק לי' מהקישא דזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים ומפרשינן שם כל חדא וחדא מהך קרא למאי אתי' וחטאת מה חטאת אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וחטאת גופה מנ"ל אמר רב חסדא אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל מעשר וס"ל להרמב"ם דהא דממעטינן מהך אשר לו מעשר הוי רק אליבא דמ"ד דס"ל מע"ש הוי ממון גבוה אבל למ"ד דמע"ש הוי ממון הדיוט שפיר מקרי אשר לו וא"כ הא מוכרח דהך סוגי' דמנחות ס"ל דר"ע סובר דמע"ש הוי ממון גבוה ואע"ג דר"ע ס"ל להדי' בפסחים דיוצאין במצה של מע"ש ומוכרח דהך סוגי' ס"ל כר"ח בר"א דמשום דיש לו היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ועריסותיכם ור"מ דפוטרו מחלה הוי רק משום דכתיב עריסותיכם ב' זימני ובזה ס"ל לר"ע כרבנן דר"מ דמוקמי הני עריסותיכם לדרשה אחרינא וליכא מיעוטא למעטו מחלה מש"ה ס"ל לר"ע דיוצאין ב' ידי מצה ומש"ה פוסק הרמב"ם כן והוא תי' נכון דפוסק כסתמא דגמרא ועיי' בחולין דף כ"ב דמביא שם הגמר' הך דרשה דוהקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל מעשר ופרש"י דתרי אשר לו כתיבי בפרשה ואפי' לר' יהודה דס"ל מע"ש ממון הדיוט הוא להכי אתי אשר לו וממעט לי' וכבר הקשה על זה הטורי אבן בחגיגה דף ח' דהרי תלתא אשר לו כתיבי בפרשה וביומא דף נ"א ובשבועות דף י"ד דרשינן להו לכולהו חדא אשר לו ולא משל ציבור ואידך ולא משל אחיו הכהנים ואידך שינה עליו הכתוב לעכב הרי דלא אייתור כלל אשר לו למעט מע"ש ומש"ה כתב הטורי אבן דמעשר וציבור מחד קרא נפקי דהרי הוי אינו שלו ועיי' במנחות דף ב' בתוס' ד"ה כל שרצו התוס' לומר כן דציבור ומעשר מחד קרא נפקא יעו"ש ואתי' כמ"ד מע"ש הוי ממון גבוה וא"כ הא בפשיטות י"ל דהרמב"ם חולק על פרש"י ומשום קושייתו של הטורי אבן ומפרש ג"כ דזה הוי רק כמ"ד מע"ש ממון גבוה ומוכרח מסוגי' דמנחות דהגמרא ס"ל כר"ח בר"א ודלא כרב אסי הן אמת דלכאורה נראה מהך סוגי' דמנחות ראי' לפרש"י דחולין הנ"ל דגם להך מ"ד דס"ל מע"ש הוי ממון הדיוט מ"מ דרשינן אשר לו ולא משל מעשר דאם נאמר כמש"כ הטורי אבן הרי קשה על הך סוגי' כמאן אתי' דכרב אסי הא לא מצי אתי' דלרב אסי הא ס"ל לר"ע מע"ש הוי ממון הדיוט מדס"ל דיוצאין במצה של מע"ש וכר"ח בר"א נמי לא אתי' דאע"ג דלדידי' מצי ר"ע לסבור דהוי ממון גבוה מ"מ קשה דהא טעמו דר"ח בר"א היא משום דס"ל דאע"ג דהוי ממון גבוה מ"מ מקרי שפיר שלכם משום שיש בו היתר אכילה ומש"ה יוצאין בו וא"כ הא כמו דהוי לענין אתרוג בכלל לכם משלכם משום היתר אכילה כמו כן יהי' בכלל אשר לו משלו מהך טעמא גופה כיון דאיהו לא בעי רק שיהי' לו היתר אכילה והיאך ממעט מאשר לו מע"ש ולכאורה מוכרח בע"כ לומר כמו שפרש"י דאפי' להך מ"ד דמע"ש הוי שלו או משום דהוי ממון הדיוט או משום דיש לו היתר אכילה מ"מ ממעטינן שפיר מקרא דאשר לו מע"ש דהוי קרא יתירא למעט מע"ש והוא ראיה נכונה לפרש"י ומה שהקשה הטורי אבן על זה דהא ליכא כלל קרא יתירא דכולהו איצטריך להו הא לכאורה יש לישב דהנה ראיתי בחמדת צבי בחידושיו לשבועות דף י"ב שהקשה על הא דדרשינן חד אשר לו לשינה עליו לעכב דלמה צריך קרא לזה תיפוק ליה דהא בכל עבודת יוה"כ כתיבא חוקה לעכב ותירץ דאיצטריך אליבא דר' יהודה דס"ל ביומא דף ס' דלא נאמרה חוקה אלא בדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים ולא בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ א"כ אם אחר שהזה לפני ולפנים נשפך הדם קודם שהזה בהיכל וצריך להביא פר אחר להזות בהיכל ואז לא היינו יודעין לעכב בפר זה אם הביאו משל ציבור דעליה לא כתיבא חוקה ומש"ה איצטריך אשר לו וא"כ הא י"ל דהך סוגיא דמנחות ס"ל דר"ע יסבור דחוקה כתיבא גם על דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ ושוב לא צריך קרא לעכב ואייתור לי' הך אשר לו השלישי למעט מע"ש ואע"ג דמקרי שפיר שלו אכן עיקר סברתו של החמדת צבי לא ברירא לי דאע"ג דביום הכיפורים כתיבא חוקה לעכב מ"מ הרי הא דכתיב גבי חטאת אשר לו שיהיה שלו ולא משל ציבור ולא משל אחיו הכהנים הרי אין הכוונה דבשעת הכפרה יהיה עדיין שלו דהא כיון שהוקדש לחטאת דהוי קדשי קדשים הא לא הוי ממון בעלים כלל רק כוונת הפסוק דבעת הקדשם יהיה שלו וא"כ היאך שייך לומר דנדע עיכובא מחוקה דהרי חוקה לא כתיבא רק על דברים הנעשים בבגדי לבן אבל הקדישו של הקרבן אין לו שום שייכות לזה ויוכל להקדישו גם קודם יוה"כ וא"כ הא שפיר איצטריך קרא לשינה עליו לעכב וא"כ קשה קושית הטורי אבן דהא ליכא קרא יתירא ושפיר נוכל לומר דמחמת הך קושיא של הטו"א ס"ל להרמב"ם דלא כפרש"י רק מפרש דהא דממעטינן מאשר לו מעשר הוי רק אליבא דמ"ד מע"ש ממון גבוה ואתי' הסוגיא כר"ח בר"א ומה שהקשינו דלר"ח בר"א הא משום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם והיאך אימעוט מאשר לו צריך לחלק ביניהם דלכם דהוי לשון רבים מקרי שפיר כיון דיש לו היתר אכילה ומקרי שלכם אבל אשר לו דמשמע דבעינן שיהיה מיוחד רק לו ואין לאחרים זכות עליו זה לא שייך רק היכא דיש לו בו דין ממון אבל ע"י היתר אכילה בלא ממון לא מקרי שלו ושפיר אימעוט למ"ד דהוי ממון גבוה ואתי' הסוגיא רק כר"ח בר"א ומש"ה פוסק הרמב"ם כוותיה דידיה ודע דאכתי י"ל דגם למ"ד דהוי ממון הדיוט מ"מ שפיר ממעטינן מאשר לו מע"ש משום קרא יתירא ולא דאיכא אשר לו מיותר דהא שפיר צריך לכולהו וכמש"כ הטו"א רק דע"כ בא הך אשר לו גם למעט מעשר לפי מה שכתבו התוס' במנחות דף ב' בד"ה כל דהוי מצי לכתוב והקריב אהרן את פר אשר לו וכתיב החטאת למימרא דכל חטאות יהיו משלו דווקא והרי על כל החטאות אי אפשר לומר דבא למעט ציבור או של כהנים דמהיכא תיתי יביא יחיד קרבן חטאת משל ציבור דרק בפרו של אהרן הוי ס"ד דיהיה של ציבור וכמו שארי קרבנות של יוה"כ או של אחיו הכהנים כיון דאחיו הכהנים מתכפרים בו אבל בקרבן יחיד הא לא צריך למעטו ומדכתיב החטאת דגם שארי חטאות יהיה משלו דוקא ע"כ בא למעט של מעשר ומש"ה ממעטינן גם למ"ד ממון הדיוט כיון דאיכא קרא למעטו אמנם הא אין הרמב"ם משועבד לסברתן של התוס' דמנחות הנ"ל

[ד] אמנם א"כ לפי מש"כ דלהרמב"ם הא דממעטינן מאשר לו מעשר הוי רק למ"ד דהוי ממון גבוה א"כ הא תקשה אליבא' דרב אסי דלדידיה הא ס"ל לר"ע ע"כ דהוי ממון הדיוט מדס"ל דיוצאין בו ידי מצה ואם כן הא לדידיה תשאר קושית הגמרא במנחות דלר"ע מנ"ל דפסח אינו בא אלא מן החולין והנראה לתרץ גם זה דבחגיגה דף ח' תניא מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב ת"ל כאשר יברכך ה' אלקיך וכתבו שם התוס' בד"ה מלמד דבפרק התודה הא מפיק דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מקרא אחרינא ותירצו דאיצטריך קרא דמסת דסד"א כיון דכתיב כאשר יברכך להתיר טפילה הוי ס"ד דכולה נמי ליתי ממעשר קמ"ל וכן כתבו התוס' בזבחים דף נ' ד"ה אם גם נראה לתרץ דמש"ה צריך קרא דמסת ולא סגי לי' בהיקש דזאת התורה דהרי בחגיגה דף ח' איתא גבי שלמי שמחה ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר יכול אף בעופות ובמנחות