בית הלוי חלק א פד

דאמרי כרבנן דהלכתא כוותייהו ומש"ה ניחא ג"כ הא דלא אמר בגמרא דרשב"ג ס"ל כרבנן דאבא שאול כיון דגם עתה לא קשה על ר"ל מיניה דמוקמינן ליה כר"מ ומה נרויח אם נאמר דס"ל כרבנן דאבא שאול כיון דבין כך ובין כך הוי רשב"ג דלא כהלכה דהרי קיי"ל בגיטין כאבא שאול וגם מימרא דר"ל הוי בלא"ה דלא כר"מ

ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' מהא דב"ק דחמרא דרב ספרא דלא דמיא כלל לנותן מתנה דלרבנן הוי כוונת הנותן רק ההרשאה במה שמרשה לו לקבל אבל שם הרי השליך החמור כדי להאכיל הארי שלא יהיה רעב והאכילה הוי התכלית ולא ההרשאה והוי ממש כזורק כלי לשברו דלא הוי הפקר והדברים נכונים בדעת הרשב"ם דלפי מה דקיי"ל כרבנן בנדרים שפיר הוי הפקר ובזה נתבאר לנו במה שכתב הרמ"א באו"ח סי' תס"ו דהנותן שעורים לפני בהמתו ומצא בהן ריר צריך לבערם אבל בסתמא אין לחוש כיון דכבר בטלו וכתב החק יעקב פירושו שכיון שנתנם לפני בהמתו בטלם והפקירם יעו"ש אין הכוונה דבמה דנתן דלפני הבהמה הוי הפקר דהרי זה דומה ממש להך עובדא דחמרא דרב ספרא דלא הוי הפקר. וכ"ש הכא דנותן לפני בהמה שלו והרי בפסחים דף כ"א דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה וחי' ואמרינן דצריך למתני חי' דהוי ס"ד כיון דמשיירא מצנעא כו' וקאי עליו בבל יראה כו' הרי להדיא דמה דנתן לבהמתו לא הוי הפקר וצ"ל דכוונת הח"י כיון דנותן בשעת איסורו וידוע דמה דתשייר יצטרך לבער מפני הריר המצוי שמה הוי כמפקיר הנשארין וא"כ היכא דשכח מאיסור חמץ בעת שנתן או ששכח שהוא פסח צריך לבער דלא הוי הפקר ובדברינו אלה שכתבנו בדעת הטור דכשנותן כיסו בר"ה ולא איכפת ליה כלל מה שיהיה נעשה בהן הוי הפקר דיצא מרשותו אבל זורקם לשברם הם שלו עדיין יובן לנו דברי הגמ' בחגיגה דף ה' דאחוי ליה הצדוקי לריב"ח עמא דאהדרינהו מרי' לאפי' מיניה ואחוי ליה איהו עוד ידו נטויה עלינו והקשה המהרש"א דהרי הך קרא כתיבא גבי פורענות כדאיתא בפסוק בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה ומה תשובה הוא ולדברינו ניחא דהצדוקי אמר דאהדריניה מריה לאפיה מיניה ויצאו מרשותו לגמרי כמו שמשליך כיסו לר"ה ואחוי ליה עוד ידו כו' והוי כזורק כלי לשברו דהם שלו עדיין והארכתי קצת בזה בדרושים ואכמ"ק

סימן כה

יחקור במצה של מעשר שני אם יוצאין בו או לא וכן אתרוג של מע"ש אם יוצא בו או לא וכן עיסה של מעשר שני אם חייבת בחלה או לא

הרמב"ם כתב בפרק ששי מה' חמץ ומצה הלכה ח' וז"ל וכן יוצאין במצה של מעשר שני בירושלים ועיי' בכסף משנה שהקשה על זה דהרי במס' פסחים דף ל"ח קאמר רב אסי מצה של מעשר שני לדברי ר"מ דס"ל מע"ש הוי ממון גבוה אין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח לדברי חכמים דס"ל דהוי ממון הדיוט יוצאין בו והרמב"ם הא פוסק דמע"ש הוי ממון גבוה כר"מ וא"כ היאך פוסק דיוצאין בו ידי מצה ותירץ הכ"מ דהרמב"ם פוסק כר' חייא ועיי' בפרק ששי מה' ביכורים הלכה ד' בכ"מ שם מבואר הדבר באריכות בשם הר"י קורקוס ותירוצו הוא דבמס' סוכה דף ל"ה על הא דתנן דאתרוג של ערלה פסול פליגי בה ר' חייא ורב אסי דר"א אמר הטעם לפי שאין ב דין ממון ור"ח אמר לפי שאין בו היתר אכילה אבל דין ממון לא בעינן דגם בלא דין ממון אם הי' לה היתר אכילה מקרי שפיר שלכם ואמרינן דאיכא בינייהו אתרוג של מע"ש בירושלים לדברי ר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה דלר"ח יוצאין בו כיון דיש לו היתר אכילה אע"ג דאין בו דין ממון מקרי שלכם ולר"א אין יוצאין בו ופוסק הרמב"ם כר"ח דמשום היתר אכילה מקרי שפיר שלכם וסיים שם הכ"מ וז"ל ואני אומר דודאי קיי"ל כר"ח לגבי דר"א דהוי רבו דרבו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועיי' בלחם משנה פרק חמישי מה' אישות הלכה ד' שהביא דברי הכ"מ הללו והקשה עליו דהרי בגמר' דסוכה אינו ר' חייא סתם רק ר"ח בר' אבין וכן העתיק הכ"מ בעצמו בה' חמץ ומצה ולא הוי כלל רבו דרבו של רב אסי וא"כ צריך טעם למה פסק הרמב"ם כוותי' דר"ח ודלא כר"א והרי בדאורייתא הלך אחרי המחמיר

[ב] ועוד קשה לי טובא על הרמב"ם דבפסחים ובסוכה שם קאמר רב אסי דבמצה של מע"ש לר"מ אינו יוצא בו וכן באתרוג של מע"ש לר"מ אינו יוצא בו וכן עיסה של מע"ש לר"מ אינה חייבת בחלה וקאמר שם לימא מסייע לי' עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים אומרים חייבת ודחי שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם ב' זימני וא"כ הרי עכ"פ לגבי חלה הא ודאי דגם ר"ח בר"א מודה דר"מ ס"ל דפטור מן החלה דהא להדי' תני כן בברייתא וגם בהא דקאמר רב אסי דלר"מ אינו יוצא בו ידי מצה דגמר מצה בג"ש לחם לחם מחלה הרי ג"כ לא מצינו כלל שיחלוק ר"ח בר"א על זה והטעם דודאי לכאורה כ"ע מודים דגמרינן לחם לחם מחלה דהרי להדי' אמרינן הך ג"ש במס' מנחות דף ע' ומהך ג"ש ילפינן שם דאורז ודוחן פטורין מן החלה משום דאין יוצאין בהם ידי מצה דאינם באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון וכיון דחזינן בברייתא להדי' דלר"מ של עיסה מע"ש פטורה מן החלה מוכרח דאין יוצאין בו ידי מצה וגם ר"ח בר"א מודה לזה וזהו הטעם דבפסחים דף ל"ח שהביא הגמר' מימרא דרב אסי לא הביא הגמר' כלל מימרא דר"ח בר"א שחולק עליו משום דבפסחים הוי עיקר הסוגי' לענין מצה ואתרוג הובא דרך אגב ובמצה וחלה לא מצינו שחולק עליו ר"ח בר"א רק מודה לי' ורק בסוכה הביא הגמר' דר"ח בר"א חולק עליו לענין אתרוג והא דקאמר בגמר' לימא מסייע לי' ודחי לי' לא קאי רק על אתרוג וכן הוא בפרש"י להדי' בפסחים שם וכ"כ הרא"ש שם יעו"ש אבל על הא דקאמר רב אסי במצה וחלה הוי סייעתא גמורה כן נראה לכאורה ומכל מקום לא קשה לי מזה על הרמב"ם שפוסק דיוצאין בו ידי מצה וכן על מה שפסק בפרק ששי מה' ביכורים דחייב בחלה אע"ג דכתבנו דבזה גם ר"ח בר"א מודה דר"מ ס"ל דפטורה מחלה ואין יוצאין בו דזה ניחא שפיר דהרי אע"ג דתני' להדי' דר"מ ס"ל דפטור מחלה מ"מ הא עכ"פ פליגא ר"א ור"ח בר"א בטעמו של ר"מ דלר"א הוי הטעם של ר"מ משום דכיון דאין בו דין ממון לא מקרי עריסותיכם ומש"ה ס"ל דגם באתרוג לא מקרי שלכם ולר"ח בר"א דס"ל דע"י היתר אכילה מקרי שלכם וטעמו של ר"מ דפוטר בחלה הא הוי ע"כ משום דכתיב עריסותיכם עריסותיכם ב' זימני וא"כ אינו תלוי כלל בהך פלוגתא דפליגי ר"מ וחכמים במע"ש אי הוי ממון גבוה או ממון הדיוט דהא גם לר"מ דס"ל דהוי ממון גבוה מ"מ היתה חייבת אי לאו דכתיב עריסותיכם ב' זימני והשתא דכתיב הקרא יתירא אפי' אי הוי ס"ל לר"מ מע"ש הוי ממון הדיוט ג"כ פטורה מן החלה כיון דאיכא קרא יתירא למעטו ורבנן דפליגי על ר"מ הוא משום דלא ס"ל הך דרשה כלל ומוקמי הני ב' עריסותיכם לדרשות אחריני ועיי' בתו' סוכה ד"ה דכתיב ובהך פלוגתא פוסק הרמב"ם כחכמים ומש"ה פוסק שפיר דחייבת בחלה ויוצאין בו ידי מצה אע"ג דקיי"ל דמע"ש הוי ממון גבוה מ"מ כיון דהרמב"ם פוסק כר"ח בר"א דהא דהוי ממון גבוה אינו חיסרון כלל דמ"מ מקרי שפיר שלכם משום היתר אכילה ורק משום ב' זימני עריסותיכם פוטרו ר"מ ובזה פוסק כחכמים דמוקמי הני ב' עריסותיכם לדרשה אחרינא שוב מצאתי בצל"ח בפסחים שכתב כן רק דלפי זה הא ודאי נתחזקה הרבה הקושי' הראשונה על הרמב"ם דלמה פוסק כר"ח בר"א נגד רב אסי והרי מצינו עוד אמורא דס"ל כוותי' דר"א דבסנהדרין דף קי"ב איתא תנן התם עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכ"א חייבת אמר רב חסדא מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ ס"ל ממון גבוה הוא וחכמים ס"ל ממון הדיוט הוא אבל בגבולין ד"ה פטורה הרי דגם ר' חסדא ס"ל כרב אסי דהך פלוגתא דחלק תלוי בפלוגתתם דפליגי ר"מ ורבנן במע"ש אי הוי ממון גבוה או ממון הדיוט ולדידי' לפי מה דקיי"ל כר"מ דהוי ממון