בית הלוי חלק א פב

מלמד שמגרעה פדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהיב לה דינר היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעה ובודאי יש להבין מאי פסיקא לי' דמפרוטה לא שייך גירעון דהרי גם חצי פרוטה אסור לגזול וא"כ גם אם קנאה בפרוטה מ"מ כשתרצה לצאת ממנו באמצע צריכה ליתן לו החצי פרוטה ומגרעה חצי פרוטה א"ו מוכרח דגופה קנוי וכשהיא יוצאה בגרעון כסף צריכה קנין ממנו ולא הוי פרעון חוב וכיון דבעי קנין א"א לה להקנות עצמה ממנו רק בפרוטה דבפחות מפרוטה הא אין קונין שום דבר וא"כ א"א לה לגרע כלל ומוכח מזה דבעי דינר וחוץ לדרכינו הי' מקום לומר ע"ד החידוד דהסמ"ע כ' בשו"ע חו"מ סי' שמ"ח על הא דכ' המחבר דאסור לגנוב אפי' כ"ש וכ' הסמ"ע דבכל האיסורים אסור חצי שיעור מה"ת כמו כן לענין ממון וא"כ הרי בקידושין ר"ל אמרה וי"ל דאזל לשיטתו דס"ל ביומ' ד' פ' דחצי שיעור מותר מה"ת וא"כ אם הגירעון הוי פחות מפרוטה יכולה מה"ת לצאת מעמו וליכא משום גזל כיון דאין גופה קנוי' ומש"ה יכולה לגזול את עצמה ממנו ומש"ה מוכח דבעינן יותר מפרוטה אמנם ז"א דודאי דגם לר"ל אסור לגזול מה"ת אפילו חצי פרוטה ואכ"מ לדבר בזה וגם דהא הרמב"ם פסק להא דר"ל דאינה ניקנית בפרוטה אע"ג דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת ובודאי משמע מכאן דגופה קנוי'

גם נראה ראיה לזה דבדף י"ט תניא כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי כו' אפי' בסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה כו' ר"י בר"י אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובודאי צ"ע דהרי בדף כ' תניא נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו וא"כ הרי אפילו אם יש שהות ביום לעשות עמו שוה פרוטה אמאי מקודשת והרי אם לפי חשבון של קנייתה עולה האי שהות לפחות משוה פרוטה צ"ל אינה מקודשת דהרי אם תרצה תתן לו החצי פרוטה ותצא מרשותו של האדון ויהי' מעשה ידיה שלה וא"כ במה דמחל לה מעש"י הגם דהם בעצם שווים פרוטה א' מ"מ אינו מהנה אותה רק חצי פרוטה וא"כ אינה מקודשת וכבר עמד בזה המקנה שם ומוכרח דגופה קנוי' ומש"ה הגם דלפי חשבון הקנין עולה האי שהות לפחות מפרוטה מ"מ אינה יכולה להפטר ממנו רק בפרוטה כיון דצריכה קנין מהאדון ומש"ה אם יש שהות לעשות לו ש"פ מקודשת אבל אם נאמר דהוי רק כחוב וא"צ קנין מחדש אמאי מקודשת וה"ל לר"י בר"י להתנות עוד תנאי שיהיה שהות ביום לעשות לו שוה פרוטה ושיהי' לפי חשבון הקנין שוה פרוטה ובזה צ"ע על התוס' בקידושין דף י"ט ד"ה במלוה שרצו לומר דר"י בר"י ס"ל אין גופו קנוי דהא לכאורה מוכרח מדברי ר"י בר"י עצמו דגופה קנוי' ואין לדחות ראיה זו ולומר דהא התוס' רי"ד כתבו בדף כ"א בשם ר"ת דהא דיוצאה בגרעון כסף הוי דוקא אם הקנין שלה היה בכסף אבל אם נקנית בשטר אינה יוצאה בגרעון כסף יעו"ש בדבריו וא"כ נימא דהך ברייתא איירי בשניקנית בשטר ומש"ה לא איכפת לן כלל בחשבון של הקנין כיון דאינה יוצאה בגרעון כלל זה אינו חדא דהרי התוס' רי"ד השיגו שם על סברא זו ועוד דנראה פשוט דאפי' רבנן החולקים שם על ר"י בר"י וס"ל דאפילו באין שהות לעשות לו ש"פ מקודשת ואמרינן שם הטעם דס"ל מעות הראשונות לקידושין ניתנו וזה לא שייך רק בקנאה בכסף אבל אם קנאה בשטר גם רבנן מודים דצריך שיהיה שהות ביום לעשות לו ש"פ דלא שייך לומר שטר הראשון לקידושין ניתן דהניחא למ"ד שטר אמה העבריה אדון כותבו אבל למ"ד שטר אמה העברי' אב כותבו בתי קנוי' לך והרי שטר כזה לא מהני בקידושין דבעינן כי יקח ולא כי תלקח ולדידי' ע"כ בקנאה בשטר גם רבנן מודו דצריך שיהיה שהות ביום לעשות לו ש"פ ולא פליגי רק בקנאה בכסף ואפ"ה חזינן מדלא התנה ר"י בר"י התנאי שיהי' בחשבון הקרן ש"פ דע"כ גופה קנוי ואפ"ה לא הקשה לו אביי רק הא דנקט מרגניתא בידי' ומנקטא לי' חספא אבל אי הוי מרצונו של האדון הוי ניחא לי' ומוכח דשט"ח הוי ככסף גמור ומהני לקנות בו וכדעת רש"י

אמנם ראיה זו יש לדחות דבירושלמי פ"א דקידושין ה"ב איתא אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מיעדה לו עד שיהיה ביום כדי לפדותה ובמעשי ידי' ש"פ ובגירועי' ש"פ דברי ר"י בר"י וחכ"א מיעד והולך עד דמדומי חמה א"ר חייא בר אדא הכל מודים בע"ע עד שיהיה שם ש"פ הרי דלהך תנא דירושלמי ס"ל לר"י בר"י דבעינן שיהי' במעשי ידי' ש"פ ובגירועי' ש"פ דהיינו לפי חשבון של הקנין יהי' ש"פ ומוכרח דס"ל דאמה אין גופה קנוי' דאי גופה קנוי' גם אם לפי חשבון הקני' ליכא ש"פ צ"ל מקודשת וכמש"כ למעלה דהא אינה יכולה לצאת ממנו בחצי פרוטה ובזה מובן סיום דברי הירושלמי דקאמר הכל מודים בע"ע עד שיהיה שם ש"פ ולפום ריהטא אינו מובן דמאי שייך ע"ע להך פלוגתא דפליגי רבנן ור"י בר"י לענין יעוד אם מעות הראשונים לקידושין ניתנו או לא ועיין במראה הפנים במה שדחק בזה והפירוש הברור הוא דקאי על דברי ר"י בר"י דמצריך שיהי' בגירועי' ש"פ וע"כ הטעם דאם לפי חשבון של הקני' ליכא ש"פ אע"ג דבמעשי ידי' יש ש"פ מ"מ לא מצי מיעד משום דיכולה להפטר ממנו בפחות מפרוטה ויוצאה וע"ז קאמר דמודה בע"ע דאינו יוצא מהאדון בגרעון כסף עד שיהי' שם ש"פ דבע"ע מודה דגופו קנוי ועכ"פ הא ס"ל להך תנא דאמה אין גופה קנוי' וא"כ אע"ג דבברייתא דבבלי מוכח דס"ל דגם אמה גופה קנוי' מ"מ הא הוי פלוגתא דתנאי אם כן הא שפיר נוכל לרבא לומר דהך ברייתא דתני ומפדין אותה בע"כ היינו דכתבי' לי' שט"ח אדמי' ונאמר דהך ברייתא ס"ל ג"כ דאמה אין גופה קנוי' כיון דבלא"ה הוי פלוגתא דתנאי ומש"ה לא הקשה לי' אביי רק נקט מרגניתא כו' אבל לפי האמת דמוכח מש"ס דידן דגופה קנוי' גם מרצונו של האדון אינו יוצאה בשט"ח וכהרשב"א ועיין בתוס' דף י"ט דרצו לומר ג"כ דר"י בר"י ס"ל דאין גופה קנויה יעו"ש

אמנם עיקר התי' שכתבנו דמש"ה הוי ס"ד לרבא דמהני שט"ח משום דבאמה אין גופה קנוי' דחיקא לי דהרי בדף י"ח תני יש בעברי' משא"כ בעברי כו' ומפדין אותה בע"כ ומשמע דהחילוק הוי דבאמה הוי בע"כ ובעברי לא מהני רק ברצון ולפי הס"ד דרבא דהיינו דכותבין להאדון שט"ח הרי בע"ע דודאי גופו קנוי לכ"ע הא גם מרצונו של האדון לא מהני שט"ח וא"כ אמאי תלה הברייתא החילוק שבין עבד לאמה רק בבע"כ. וגם קשה אמאי לא תני שיש בעברי' דמהני שיאמר לה באפי תרי זיל ולא בעי שיחרור משא"כ בעברי א"ו דס"ל דגם אמה גופה קנוי' כמו בע"ע וע"כ הנראה לי דס"ל להרשב"א דהא דקאמר ומפדין אותה בע"כ ומפרש רבא דכותבין שטר אדמי' אין הכוונה דבמה דכתבינן ליה שט"ח אדמי' יוצאה בו רק ה"פ דאם כתב' לו שט"ח כופין את האדון לשחררה וכופין אותו שיכתוב לה שטר שיחרור כן נרא' לדחוק בזה אבל לדעת רש"י אתי' הסוגי' בפשיטות

מסקנת הדברים דדעת רש"י והש"ג דשטר חוב מהני בכל מקום דכסף מהני בו דשיעבוד הוי ג"כ ככסף וכבר תירצנו כל מה שהקשו עליהם ואדרבה הראנו פנים דלדידהו אתי' הסוגי' בפשיטות ועיין עוד בכתובות דף צ"ב דקאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו במלוה וכתב שם בחידושי ריטב"א דאשמעינן דאע"ג דקרקע אינה ניקנית במלוה היינו במלוה שהיה המוכר חייב ללוקח דמלוה להוצאה ניתנה אבל מלוה שמתחייב לוקח למוכר כסף גמור הוא וקונה מדין כסף ולבסוף מסיק הריטב"א דמילתא דפשיטא הוא ולא איצטריך לאשמעינן הרי דגם הוא ס"ל כן וגם הא כבר כתבנו בראשית דברינו דלדעת המפרשים דס"ל דמש"ה לא מהני משכון משום דלא נתחייב בהמנה אין ראיה כלל לדידהו דשט"ח לא מהני ככסף ולא מצינו להדיא מי שיאמר להיפוך רק הרמב"ן והרשב"א ובודאי דלענין קידושין אם קידשה בשט"ח דיש לחוש לדעת רש"י וריטב"א וש"ג וגם בענין מכירת חמץ נוכל לצרף דעתם להקל אם יש עוד טעמים

ואגב אכתוב מה דנראה לי מה דאיתא בקידושין דף י"ט המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר' יהודה לאו אמר ר"י בר"י מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו האי הלואה היא והיא גופה משכון היא וכי מייעד הוי