בית הלוי חלק א פא

שבשטר דהוי כהודה בקרקע ומש"ה ג"כ לא מהני בפדיון דהא אין פודין בקרקע אבל גבי קידושין דאיתא בקרקע מהני גם שט"ח: ודבריו אינם נראין דמלבד דיש לדבר בהך שטר דאמרי' בבכורות דאין גובין בו ממשעבדי כיון דהוי בלא עדים אי מקרי כלל שיעבוד קרקעות ואכ"מ לדבר בזה וגם בלא"ה אין תי' זה מספיק דהא בבכורו' ד' נ"א תנן אין פודין לא בעבדים ולא בשטרו' ולא בקרקעות ואמרי' שם מתניתין דלא כרבי דתני' רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות מ"ט דרבי דריש ריבויי ומיעוטי כו' ורבנן דרשי כללי ופרטי ופריך והא רבי כללי ופרטי דריש דתני' מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול כו' ולקחת כו' דברי ר"י בר"י רבי אומר מה מרצע מיוחד של מתכות כו' ואמרי' במאי קמפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר"י בר"י דריש ריבויי ומיעוטי ומשני אין בעלמא רבי כללי ופרטי דריש והכא בבכור שאני כדתני' דר"י כו' וא"כ ר"י בר"י דדריש גם בעלמא ריבויי ומיעוטי הא ודאי דכ"ש דגבי בכור דרש ריבויי ומיעוטי וס"ל דפודין בקרקע והרי שם ע"ב איתא תני תנא קמי דר"נ בנו פדוי לכשיתן א"ל רב נחמן זו דברי ר"י בר"י סתימתאה כו' הרי גם לר"י בר"י אינו פדוי רק כשיתן ומש"ה מקשה הרשב"א שפיר דליהוי תכף פדוי לרש"י וכמו דמהני בקידושין לדידי'

אמנם מטעם אחר יש לישב קושי' זו דלעולם מצינן לומר דבמה דנותן לה שט"ח ומתחייב לה מנה ומשעבד לה נכסיו נתינה זו של החוב הוי שפיר ככסף ומתקדשת בו וגם קונים בו כל דבר אבל גבי פדיון הבן הרי גם קודם שכתב לכהן הי' עליו חוב זה שחייבתו התורה ונכסיו היו משועבדין לזה דהא עולא ס"ל בסוף ב"ב שיעבודא דאורייתא וגם דהוי מלוה כתובה בתורה וא"כ הרי במה שכתב השט"ח לא הוסיף ולא חידש עליו שום דבר והיאך שייך לומר דיהי' יוצא בזה מצות פדי' וה"ז דומה ממש לפורע חובו שתובעין ממנו ממון בשטר אחר שנותן דאע"ג דבמה שכ' לכהן זה השט"ח נתחדש דאינו יכול שוב ליתן לכהן אחר וכדאיתא בכתובות דף ק"ה למה כתב לו לברר כהן מ"מ הא הבירור לא הוי נתינה והתורה צוותה עליו שיתן ובהבירור לא הוסיף שום נתינה והגם דהרשב"א לא ס"ל סברא זו מ"מ ודאי דבפשיטות י"ל דרש"י ס"ל חילוק זה דבקידושין לא הי' חייב כלום ובזה שנתחייב להאשה מקרי שפיר נתינה ומהני משא"כ בפה"ב דהי' חייב מקודם לא מהני

והנה בקידושין דף ט"ז תני' גבי עבד עברי וקונה את עצמו בכסף ובש"כ ובשטר ופריך האי שטר ה"ד אילימא דכתב לו שטר אדמי' היינו כסף אלא שיחרור שטר למה לי לימא לי' באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי הרי דשט"ח הוי ככסף וכבר עמד בזה הרשב"א בחידושיו שם וז"ל קשה לי מאי קאמר היינו כסף דא"כ המקדש בכסף ונתן לה שט"ח עליו תהא מקודשת כו' ותי' דשם קאי להס"ד דלא ידע דגופו קנוי והוי רק כחוב ומהני גם שטר אבל למסקנא דגופו קנוי ובעי קנין כשיוצא ממנו לא מהני שטר דכסף אין כאן שטר אין כאן ובודאי תירוץ זה דחוק טובא דא"כ מאי פריך דהיינו כסף כיון דבדבר דבעי קנין לא הוי שט"ח ככסף וא"כ מהא דתני' דיוצא בכסף לא היינו יודעין דשט"ח מהני ודלמא הא גופה קמ"ל דמהני בו שט"ח דאין גופו קנוי ומאי הקשה ומשמע דשט"ח הוי ככסף גמור אכן עיין בתוס' רי"ד שם דלפי פירושו בהסוגי' ניחא קושייתינו

אכן אכתי קשה לי מהא דלקמן בדף י"ח אמרי' גבי אמה העברי' ומפדין אותה בע"כ סבר רבא למימר בע"כ דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתבי' לי' שטרא אדמיה אמאי נקט מרגניתא בידי' יהיבנא לי' חספא אלא אמר אביי בע"כ דאב הרי מוכח דמדעתו של האדון יוצאה שפיר אי כתבי לי' שט"ח אדמי' דלא הקשה לו רק על הא דמהני בע"כ של האדון ואמאי הרי גופה קנוי' וא"כ גם מדעתו של האדון לא מהני שט"ח כלל וכן קשה על רבא דלא ס"ל סברא דנקט מרגניתא מ"מ היאך מהני שט"ח והרי איהו גופה מסיק בדף ט"ז דע"ע גופו קנוי ומצאתי במקנה שם דף י"ט דהעיר בזה דרך אגב וכ' דאמה העברי' אין גופה קנוי' ומש"ה מהני בה שט"ח יעו"ש בדבריו הנחמדים וכן מצאתי בחידושי ריטב"א בקידושין דף י"ט שכ' ג"כ דבאמה אין גופה קנוי' וא"כ ניחא הך דהכא אבל מדברי התוס' בדף י"ט ד"ה במלוה מבואר להדי' דלא ס"ל לחלק בין ע"ע לאמה יעו"ש וגם מדברי הרמב"ם מוכח כן שכ' בפ"ד מה' עבדים ה"ד ואם כתב לה שטר שיחרור מחל על השאר יוצאה חנם כעבד הרי דס"ל דגופה קנוי' מדמצרכה לשטר שיחרור ולא מהני באפי תרי זיל ומוכח דגם הרמב"ם ותוס' בדף י"ט ס"ל כר"ש דשט"ח הוי ככסף

ואין להקשות ע"ז דכיון דהיכא דגופו קנוי לא מהני שט"ח ובאמה אין גופה קנוי' א"כ במשנה דף י"ד דקתני יתירה עליו אמה העברי' כו' אמאי לא תני נמי שכן יוצאה בשט"ח משא"כ בע"ע והרי בדף ט"ז דחק למצא שיורא בהך משנה ז"א דהרי כתבו התוס' בדף ט"ז ד"ה אמר רבא דהמשנה לא קתני אלא יציאות דהוי בע"כ דאדון יעו"ש ובע"כ הא לא מהני גם באמה שט"ח וכדקאמר אביי נקט מרגניתא כו' ואי דאכתי קשה לפי מה דהוי סבר רבא למימר דמהני באמה שט"ח גם בע"כ דאדון תיקשה עליו דא"כ ליתני יתירה אמה העברי' שיוצאה בשט"ח די"ל דלא ס"ל לרבא הך סברא דאמרי' בדף ט"ז דבר שאין לו קיצבה לא קתני וס"ל כר"ל דאמה קונה א"ע במיתת האב וא"כ איכא ב' שיורים וי"ל דתנא ושייר או נאמר דבאמת המ"ל כן רק דעדיפא מיני' פריך ליה אביי

וגם י"ל דהרמב"ן והרשב"א אזלי לשיטתם דהא כ' הרשב"א בחידושיו דף ט"ז בשם הרמב"ן דמוכר עצמו דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית לא הוי גופו קנוי ומש"ה לא תני לה ביתירה עליו אמה כיון דהוי גם באיש במוכר עצמו וכמו דמתרץ הגמר' שם על הא דלא תני מיתת האדון דמילתא דהוי באיש לא קתני

**(הגה"ה *) ועיין במס' מנחות דף כ"ח תניא ר"פ ברי' דרב חנין קמי' דר"י מנורה היתה באה מן העשת כו' של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ור"י בר"י מכשיר של עץ ושל עצם ושל זכוכית ד"ה פסולה א"ל מאי דעתך א"ל בין מר ובין מר כללי ופרטי דריש מיהו מר סבר מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת ומ"ס מה הפרט מפורש דבר חשוב אף כל דבר חשוב א"ל סמי דידך מקמי דידי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ור"י בר"י מכשיר כו' ור"י בר"י דריש ריבויי ומיעוטי כו' ריבה הכל ומאי מיעט מיעט של חרס הרי חזינן דהברייתא של ר"פ חולקת וס"ל דגם לר"י בר"י פסול של עץ דגם הוא דרש כלל ופרט וא"כ הא י"ל דהך ברייתא דבכורות ס"ל ג"כ דר"י בר"י דריש כלל ופרט ואין פודין בקרקעות אמנם בודאי קשה לומר כן דהא לפי זה ה"ל להגמרא להקשות במנחות על ר"פ גם מהך דמרצע דמכשיר גם סול וסירה וע"כ דרש ריבויי ומיעוטי וע"כ הנראה לומר דלעולם גם ר"פ מודה דר"י בר"י דרש ריבויי ומיעוטי ורק הכא ס"ל דהוי כלל ופרט דבמנחות דף כ"ט א"ר יונתן מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשי' ממקום טהרה אלא מעתה על השולחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור אלא טהור מכלל שהוא טמא הכי נמי טהורה כו' ומשני בשלמא התם כדר"ל דאר"ל כו' אלא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבלין טומאה אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה ושוב איתא שם תניא ר"י בר"י אומר ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם שנאמר וראה ועשה כתבניתם ולכאורה הא קשה דלדידיה דנפק ליה מכתבניתם מאי דרש בהך קרא דטהורה ומוכרח דדרש מכלל שהיא טמאה והרי תיקשה עליו ממ"נ אי ס"ל להך ברייתא כברייתא דר"פ דאינו כשר רק של מתכות א"כ הא פשיטא דמקבלת טומאה ואי ס"ל דגם של עץ כשר הא קשה להיפוך אמאי מקבלת טומאה והא הוי כלי עץ העשוי לנחת וצ"ל דס"ל להך ברייתא דהא גופה קמ"ל הכתוב דמקבת טומאה ואשמעינן דשל עץ פסולה וס"ל כהך דר"פ ורק דלר"י בר"י דדרש בעלמא ריבויי ומיעוטי צריך להיות כשר של עץ וקמ"ל הכא דמקבלת טומאה דכאן הוי כלל ופרט וצריך להיות של מתכת ועדיין צ"ע

)** אבל הנראה ראי' דגם באמה גופה קנוי' מדאמר ר"ל בקידושין דף י"א דאמה לא מקני' בפרוטה דכתיב והפדה