בית הלוי חלק א פ

כתב בב"מ פ' הזהב דהא דדבר תורה מעות קונות ילפינן לה בק"ו מגופו אם גופו נקנה לישראל חבירו בכסף ממונו לא כ"ש וכבר הקשה עליו השיטה מקובצת שם דהא ק"ו כזה איתא בבכורות דקאמר ר"ל דישראל שנתן מעות לעו"ג בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ופריך מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופו אם גופו קני ליה ישראל בכסף ממונו לא כ"ש כו' ועוד ישראל מישראל יוכיח דגופו קונה בכסף ממונו במשיכה וא"כ הא כמו כן קשה על האלפס דהיאך יליף דישראל מישראל קונה בכסף בק"ו מגופו הא י"ל עו"ג מישראל יוכיח דקונה גופו בכסף דכתיב מכסף מקנתו וממונו של ישראל קונה עו"ג רק במשיכה ובודאי צ"ל דהאלפס ס"ל דלהלכה קיי"ל דעו"ג קונה בשניהם בכסף ובמשיכה כהרמב"ם ומש"ה הוי ק"ו טוב וזהו ראיה שאין עליה תשובה ועיין בשיטה מקובצת שכ' דגם ר"ח כ' כהאלפס וא"כ הא מוכח דהר"ח והאלפס ורמב"ם כולהו קיימי בחדא שיטתא דלהלכה קיי"ל דעו"ג קונה בשניהם

והנה יעויין בקידושין ד' י"ד דתנן עבד עברי נקנה בכסף ובשטר ופריך בכסף מנ"ל ומשני אמר קרא מכסף מקנתו ופריך אשכחן נמכר לעו"ג הואיל וכל קניינו בכסף נמכר לישראל מנ"ל ומשני שם ופרש"י הואיל וכל קניינו במטלטלים בכסף ולא נאמר בו משיכה והקשו עליו התוס' דזהו רק כר"ל ולא כר' יוחנן דלר"י אדרבה עיקר משיכה הוי רק בעו"ג וע"כ פי' בשם ר"ת פי' אחר וכן הקשו התוס' בבכורות דף י"ג על פרש"י ובאמת ניחא דרש"י לשיטתו הא ס"ל דהלכה כר"ל ומש"ה מפרש כן להסתמא דגמרא והתוס' הקשו רק לשיטתם דפסקו כר"י. ולכאורה נראה עוד דס"ל לרש"י דכל הך סוגיא דקידושין לא אזלא רק אליבא דר"ל דלר"י לא שייך כלל הא דפריך הגמרא נמכר לישראל מנ"ל דלמה צריך קרא לזה כיון דלר"י כסף קונה בישראל בכל הדברים בין בקרקע ובין במטלטלים וא"כ מהיכא תיתי נימא דלא יהיה מהני בעבד עברי דבין אם נדמה אותו לקרקע או למטלטלים צריך להיות נקנה בכסף שוב מצאתי שכ' כן הפני יהושע דאין לומר דהא חזינן בקידושין דף ח' דדרשינן מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין הרי דאע"ג שחליפין מהני בכל הדברים מ"מ בע"ע לא מהני בו ז"א חדא דהא י"ל דרש"י ס"ל כמש"כ הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג דהא דאמרינן דאינו נקנה בתורת תבואה וכלים אינו משום דעבד אינו נקנה בחליפין רק משום דאין קנין חליפין בעו"ג כלל גם בשארי דברים והך דינא גופה קמ"ל הפסוק ועוד דהא כבר כתבנו בסי' שלמעלה באות ח' דדעת רש"י דהא דדרשינן הך מכסף מקנתו לדיוקא דבא למעט חליפין אינו רק לפי המסקנא דידעינן קנין כסף בנמכר לישראל מקרא דוהפדה ושוב נוכל ללמוד גם נמכר לעו"ג דנקנה בכסף בג"ש דשכיר שכיר וע"כ לא איצטריך הך מכסף מקנתו לגופיה וע"כ בא לדיוקא למעט חליפין שאינו כסף אבל הכא בהס"ד דלא ידע מג"ש דשכיר שכיר ואיצטריך הך מכסף מקנתו לגופה דנקנה בכסף לא דרשינן מניה דיוקא כלל למעט שארי קניינים וא"כ מאי פריך נמכר לישראל מנ"ל כיון דלר"י מהני כסף בכל הדברים אמאי לא יהיה מהני בע"ע ומש"ה ס"ל לרש"י דהסוגיא אזלא רק אליבא דר"ל דס"ל דכסף בישראל אינו קונה רק בשדה ולא במטלטלים ומש"ה פריך מנ"ל דמהני בע"ע ואין להקשות דא"כ מאי משני אמר קרא מכסף מקנתו הא תיקשה כיון דהך מכסף מקנתו בנמכר לעו"ג כתיב ולר"ל הא לעו"ג מהני כסף בכל הדברים וא"כ למה צריך הך מכסף מקנתו לאשמעינן דמהני בע"ע הנמכר לעו"ג ז"א דבאמת הא י"ל דלר"ל עיקר הפסוק איצטריך לדיוקא דחליפין לא מהני בו רק ממילא הא מוכח מיניה דנקנה בכסף ומש"ה מייתי ליה ועוד דאי לאו קרא דמכסף מקנתו דחזינן דיש קנין כסף בעו"ג לא היינו דורשים כלל לר"ל לעמיתך במשיכה הא לעו"ג בכסף רק היינו אומרים הא לעו"ג בחליפין וכמש"כ התוס' בבכורות דף י"ג בד"ה אימא ועכ"פ ניחא הא דפרש"י הך סוגיא אליבא דר"ל כיון דאיהו ס"ל דהלכה כר"ל ולדבריו כל קניין עו"ג במטלטלים הוי בכסף

סימן כג

יחקור להפוסקים דקנין כסף מהני בעו"ג אם לא נתן כסף רק שטר חוב על הכסף אי הוי ככסף לקנות בו או לא

הנה עיקר הך דינא הוא בשו"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ו וז"ל אמר לה התקדשי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת וכתב על זה הרמ"א וכ"ש אם נתן לה שטר חוב על הדינר דלא הוי קידושין הרי מבואר דשט"ח לא הוי ככסף ואפי' בענין קידושין לא חיישינן ליה כלל להצריכה גט אמנם יש לדבר בזה דהנה דין משכון דלא מהני שכתב המחבר זה מבואר בגמרא קידושין דף ח' התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן ועי' שם בר"ן שהביא מחלוקת הראשונים בזה דדעת הרמב"ן דגם אם היה באופן דבמתנה היה נתחייב ליתן המנה מ"מ לגבי קנין לא מהני לקנותו בו דהמנה אכתי אגיד גבי הקונה ומש"ה אינו יכול לקנות בו ובהמשכון אינו יכול לקנות דגוף המשכון לא הקנה לה כלל וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו שם ודעת הראב"ד הוא משום דע"י משיכת המשכון לא נתחייב ליתן לה המנה וממילא לא הוי משכון כלל וכן הסכים הרא"ש שם אבל אם נתן לה משכון באופן שנתחייב ליתן לה המנה שפיר מקודשת בו וכ"כ שם הר"ן להדי' וכן הסכים הריטב"א בחידושיו שם וגם מלשון רש"י מוכח כהראב"ד שכ' וז"ל מנה אין כאן הלכך משכון אינו שוה כלום שאין המשכון מתנה וכ"כ שם בסמוך גבי פריטי אין כאן ומוכח דס"ל כהראב"ד דכיון דלא נתחייב בהמנה הלכך לא הוי משכון אבל אם הי' באופן שיתחייב במנה משמע דס"ל דהוי מקודשת. וגם דעת הג"מ הוי כן דבפרק ה' מה' אישות ה' כ"ג כ' הרמב"ם הך דמנה אין כאן משכון אין כאן וכ' בהג"מ וז"ל כ' ר"י דה"ה במתנה כה"ג שאין המשכון מועיל לכלום אבל אם הקנהו בקנין כתב ר"י דמועיל

והנה הרמ"א שסיים כאן וכ"ש אם נתן לה שטר על הדינר דלא הוי קידושין כבר עמדו על דבריו הח"מ והב"ש דזה אינו רק להרמב"ן אבל להראב"ד דס"ל דבהך דמשכון משום דלא נתחייב לה בהמנה לא מהני א"כ בכ' לה שטר דשפיר נתחייב לה בהדינר שפיר הוי קידושין ובאמת דדעת הרמ"א דאפי' להראב"ד לא מהני רק בנתן משכון באופן שיתחייב ליתן לה המנה ומש"ה הוי נתינה שפיר במה דקנתה המשכון לחוב זה אבל בכתב לה שט"ח אע"ג. דנתחייב בהמנה ס"ל להרמ"א דגם להראב"ד לא מהני כיון דאכתי לא נתן לה שום דבר וכ"כ בספר בני אהובה ובעצי ארזים לישב כן דעת הרמ"א אמנם הא דכ' הרמ"א וכ"ש בכתב לה שט"ח הך כ"ש אינו רק להרמב"ן דס"ל דגם במשכון נתחייב בהמנה ואפ"ה לא מהני א"כ כ"ש בשט"ח אבל להראב"ד הגם דנימא דבשט"ח לא מהני מ"מ כ"ש לא הוי כיון דבמשכון היכא דחל החיוב ס"ל דמהני אבל בעיקר הדין שפיר ס"ל להרמ"א דלא מהני לכ"ע אמנם בש"ג מבואר להדי' להפוך וז"ל נראה בעיני שאם כ' לה שט"ח עליו וקידשה בו מקודשת הביאו הב"ש בסי' כ"ח ס"ק ל"ז יעו"ש. וגם דעת רש"י הוא דשטר מהני דבקידושין דף ה' אמרי' ומנין שאף בשטר כו' מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש תאמר בשטר שאין פודין בו הקדש ומע"ש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ופרש"י אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדישו פדוי דכתיב ונתן הכסף ומוכח דס"ל דבשארי קניינים מהני שט"ח

והנה הרשב"א בחידושיו דף ה' הקשה על רש"י דשט"ח לא הוי ככסף כלל ולא מהני מהא דאיתא בבכורות דף נ"א כתב לכהן שאני חייב לך ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי וקאמר שם עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו אינו פדוי גזרה שמא יאמרו פודין בשטרות. הרי דגם מה"ת אינו פדוי רק לכשיתן אבל השט"ח בעצמו לא מהני ולא הוי ככסף וראיתי לקצוה"ח בסי' ק"צ שתי' קושי' זו דהא שטר ה"ל שיעבוד קרקעות ומה"ט אמרינן בב"מ דף ה' דאין נשבעין ע"י הודאה