בית הלוי חלק א עג

אליבא דר"י דרב אשי לשיטתו דקאמר בב"ק דף קי"ד אי דמצרי אייתינהו ועיין בתוס' ב"מ דף מ"ח ד"ה נתנה לסיטון וכיון דס"ל דגזילו היה שרי וע"כ הך לנכרי תשיך הוי מ"ע א"כ גם לר"י דס"ל דברים ככתבן מיותר הפסוק דנבילה לכדר"א. וא"כ הא מיושב לנו פסקיו של הרמב"ם דאיהו היה לו כגירסא דידן בחולין דרב אשי קאמר הא דר"א גם אליבא דר' יהודה והרמב"ם סובר דגזילו היה שרי מה"ת אי לאו היכא דאיכא ח"ה ובלא"ה הבינו כמה מהמחברים בדעתו דס"ל כן דגזילו היה שרי וא"כ בריבית דליכא ח"ה דהרי מדעתו קיהיב לי' לא איצטריך קרא להתיר דהוי ק"ו מגזל וע"כ בא לאסור הלואה בלא ריבית ומש"ה פוסק דלנכרי תשיך הוי מ"ע ואייתר לדידי' הך דנבילה לכדר"א ואין שום סתירה בדבריו דפוסק כמימרא דר"א בחולין לפי גירסא דידן דקאמר הא דר' אבהו גם אליבא דר"י ולפי זה נתחדש לנו דר' ישמעאל דקאמר בב"ק דף קי"ג דבאין עליו בעקיפין ור"ע קאמר דאין באין בעקיפין ועיין בבכורות דף י"ג ע"ב דקאמר הניחא למ"ד גזילו אסור ופרש"י דקאי על הך פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע והתוס' דחו זה דבב"ק לא איירי רק בהפקעת הלואתו אבל גזל לכ"ע אסור ורש"י ס"ל דלר' ישמעאל אין חילוק בין גזל להפקעת הלואתו ועיין בב"מ דף פ"ז דג"כ נחלקו רש"י ותוס' בזה ומה שיש לדבר בדברי רש"י ולהביא ראיה לדבריו לא יכולתי לכתבו כאן ועכ"פ לשיטת רש"י הא מוכרח דר' ישמעאל ס"ל כר' אבהו לפי הנתבאר לעיל ועיין מש"כ לקמן בסי' אות כ"ז

ואגב אכתוב מה דצ"ע דברי התוס' בע"א דף כ' בד"ה רי"א דברים ככתבן תימא לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם תיפוק ליה מהכא ותי' דהוי ל"ת ועשה א"נ איכא למימר דהך דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים ולא הבנתי דאכתי לא לכתוב גם הך תתננה לגר כלל ואי דבא להתיר הנאה בנבלה וכדר"א א"כ הא יכולין ללמוד מיני' הא דר"א דבכל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל ובפסחים דף כ"א הא מבואר דלר"י דאמר דברים ככתבן ליכא למידק מנבלה הא דר' אבהו ואין לומר דגם אי לאו תתננה ג"כ הוי ס"ד דאסור ליתן לגר מתנה וכמש"כ התוס' בד"ה להקדים כי היכי דיפרוש גם מאיסור נבלה ומש"ה צריך לכתוב תתננה וכי היכי דלא נטעי דתתננה הוי ג"כ בדמים כתיב או מכור דזה אינו דא"כ היאך מדקדק ר"א דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל מדאיצטריך היתר בנבלה דלמא גם לר"מ צריך הפסוק להתיר נתינה דגר וצריך לכתוב תתננה וממילא כתיב או מכור כמש"כ התוס' ולכאורה נראה דהך אי נמי שכתבו התוס' אזל בשיטת רש"י דפסחים דס"ל דלר' יהודה דאמר דברים ככתבן אסור לגר במכירה וצריך נתינה דוקא ומש"ה מוכרח לכתוב תתננה וכי היכי דלא נטעי דהך תתננה הוי בכל אופני הנתינות הן במתנה והן במכר ומש"ה כתיב או מכור וידעינן דתתננה הוי רק נתינה ומש"ה לר"י ליכא למידק הא דר"א אבל לר"מ דאמר א' גר וא' עו"ג בין במכירה בין בנתינה מדייק ר"א שפיר דליכא למימר דתתננה צריך למכתב דבלא"ה הוי ס"ד דאסור ליתן מתנה לגר כדי שישוב דז"א דעד כאן לא כתבו התוס' בסמוך רק אי הוי כתיב רק או מכור ושפיר הוי ס"ד דבא למעט נתינה דגר אבל אי לא הוי כתיב כלל לא היינו אומרים כן אמנם עיקר הדבר הוא דוחק לומר כן דהא התוס' בסמוך שהקשו דלר"י דס"ל דלהקדים נתינה דגר למכירה דעו"ג לא צריך קרא דסברא הוא והקשו התוס' דא"כ לכתוב רק או מכור לחודא וידעינן נתינה דגר בק"ו וע"כ ס"ל להתוס' דלר"י מותר בגר גם מכירה וכמו שכתבנו למעלה דבלא"ה לא הוי מקשי מידי דצריך לכתוב תתננה למעט מכירה גם קשה טובא מה דהקשינו לעיל אות ט' דכיון דגם ר' יהודה ס"ל הך לא תחנם א"כ מאי פריך בגמרא על ר"י אמאי לא קאמר כר"מ וע"כ הנראה לומר דודאי גם התוס' מודה דס"ל להגמרא דר"י לא סבר הך דרשה דלא תחנם דמדאמר דברים ככתבן משמע ליה להגמרא דרק מהך קרא הוא דנפק ליה איסור נתינה לעו"ג וקושית התוס' לא הוי לר"י כלל רק על אידך תנא דברייתא דאית ליה הך לא תחנם ולדידיה הא ודאי מוכרח לפרש הך או מכור לנכרי דברים ככתבן דוקא ולדידיה הא קשה דלמה לי הך או מכור ואי דס"ל כר"א ואצטריך כי היכי דנדע דבכל מקום הוי גם הנאה בכלל לכתוב רק לגר אשר בשעריך תתננה לחודא ועל זה תי' דהוי ס"ד דהך תתננה הוי בדמים ובא לאסור מתנה בחנם לגר כדי שישוב ומש"ה כתב או מכור והא שכ' התוס' תימא לר' יהודה למה לי כו' צ"ל תימא לר"י והוא ר"י בעל התוס'

סימן כא

יחקור בחליפין אי מהני בעו"ג או לא מהני ויתבאר ג"כ בקנין שטר וחזקה אי מהני או לא

הנה בענין מכירת חמץ נהגו להחמיר בו ולצאת ידי כל הסברות המחמירין ואמרתי לחקור קצת בזה איזה קנין מהני בעו"ג ואיזה קנין לא מהני בו

התוס' כתבו במס' קידושין דף ג' בד"ה ואשה בשם ר"ת דיש קנין חליפין בעו"ג ועי' בש"ך חו"מ סי' קכ"ג ס"ק למ"ד שחלק על זה וכתב בשם תשובת רשד"ם דר"ת יחיד הוא בזה גם הש"ך הקשה על ר"ת דלא אשתמיט שום דוכתא בש"ס לאשמעינן דעו"ג קונה בחליפין והנה לפום רהיטא נראה סוגיא מפורשת כר"ת דמהני דבקידושין דף כ"ב תנן עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ומפרשינן שם הטעם דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקישו הכתוב לאחוזה ואיתא שם תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלים קתני מילתא דאיתא במטלטלים לא קתני והרי כשקונה עו"ג שיהיה לו עבד הוי ליה קנין ישראל מעו"ג ואפ"ה מהני בו חליפין וכל קניינו של עבד הא ילפינן ליה מהקישא דלאחוזה ומוכרח להדיא דגם. שדה קונה ישראל מעו"ג בחליפין דאין לומר דלעולם לא מהני בו חליפין והא דתני אף בחליפין לא איירי כלל על התחלת מכירתו של העו"ג שיהיה עבד רק קאי כשקונה ישראל עבד כנעני מישראל חבירו דהוי קנין ישראל מישראל דזה אינו דא"כ מאי הקשה ותנא דידן מ"ט לא חשיב חליפין ודחק לתרץ משום דאיתא גם במטלטלים לא תני ליה עדיפא ה"ל לשנויי דהמשנה לא חשבה רק מה דמהני גם בהתחלת הקנאתו דבזה איירי המשנה ומש"ה לא חשיב ליה ומוכרח דגם בהתחלה מהני חליפין ובודאי אין לומר דהא דפריך ותנא דידן לא פריך כלל דליתני ברישא בהדי הני דברים דעבד נקנה בהם רק הכי פריך כיון דתני בברייתא דישראל קונה עבד בחליפין ולעולם איירי הברייתא בשקונה אותו מישראל חבירו ועכ"פ הא חזינן דעבד נקנה בחליפין כשהוא קנין ישראל מישראל א"כ כשהעבד יוצא לחירות הא הוי ג"כ קנין ישראל מישראל ובודאי דיוצא בו לחירות כמו דחזינן דנקנה בהם ועי' בגיטין דף נ"ט בתוס' ד"ה משום שכ' דעבד כנעני יוצא לחירות בחליפין דהא נקנה בחליפין דזה תלוי בזה ומש"ה פריך ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין בסיפא דמשנה דקתני וקונה את עצמו בכסף כו' אמאי לא חשיב שם חליפין בודאי דהוי דוחק גדול לפרש כן הסוגיא ועוד דמלשון הברייתא גופה מוכח כן דקתני אף בחליפין וקאי על המשנה וכיון דהמשנה הא איירי גם בהתחלת מכירתו בודאי גם הברייתא איירי גם בהתחלתו והיאך נאמר דהברייתא לא איירי רק כשקונה אותו שכבר הוא עבד של ישראל ולא דמי כלל להמשנה ומאי אף דקתני דהא ודאי אין לומר דגם הברייתא קאי על סיפא דהמשנה דוקונה את עצמו דהא הגמרא מביא לה על הרישא ולא על הסיפא ומוכרח דיש קנין חליפין בעו"ג

[ב] אמנם ראיה זו אינה לדעת ר"ת בעצמו דבב"ב דף נ"ה בד"ה עו"ג כ' התוס' בשם ר"ת דאין קנין שטר בעו"ג יעו"ש וכ"כ בקידושין דף י"ד ולדידיה הא ע"כ הך משנה דעבד עו"ג נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ע"כ לא קאי על התחלת הקנאתו רק כשקונה אותו מרבו ישראל וכן הוא מבואר להדיא בבכורות דף י"ג דמביא שם הגמרא להך דעבד עו"ג איתקש לאחוזה מה אחוזה נקנה בכסף ושטר וחזקה אף עבד כו' וכתבו שם התוס' בד"ה מה אחוזה וז"ל פי' כשקונים מישראל אף עבד כן