בית הלוי חלק א עב

נאמר דהכתוב בא להוסיף איסור לאו הבא מכלל עשה בישראל וכמו שפי' הראב"ד דברי הספרי והא דס"ל להרמב"ם דהוי עשה הוא משום דהא קיי"ל בכל דוכתא דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי וכיון דלישראל כבר כתיבא איסורא להדי' ס"ל להרמב"ם דמש"ה ע"כ יש לנו לפרש הפסוק דבא לאסור לעו"ג בלא ריבית וא"כ זה גופא תלוי בהך פלוגתא דתנאי דר"מ ור"י דלר"מ דמדייק מקרא דלגר אשר בשעריך דגם מתנה שרי מוכרח לדידי' דהך לנכרי תשיך בא להוסיף איסורא בישראל דא"א לפרשו דבא לאסור בלא ריבית אבל לר"י דס"ל דמתנה אסור ולדידי' הא נוכל לפרש הפסוק דבא לגופי' שוב הדרינן לכללא דלא מוקמינן ללאווי יתירי ומש"ה הרמב"ם דפסק בפרק י' מהל' ע"ג כר"י דדברים ככתבן מש"ה פוסק כהספרי דאסור בלא ריבית ובזה י"ל דהירושלמי אזל לשיטתו דיעויין בירושלמי פ"א דמס' ע"ג הלכה ט' שדחה הך דרשה דלא תתן להם מתנת חנם מעובדא דר"ג שמצא ככר ונתנו לעו"ג והובא מעשה זו בש"ס דידן בעירובין דף ס"ד וע"ש בתוס' ובע"ג דף כ' שהתוס' הקשו קושי' זו ודחקו לתרצה והירושלמי הוכיח מזה דמתנה שרי' וא"כ לדידי' מותר הלואה בלא ריבית ומש"ה מפרש המשנה דשלשה ימים לפני אידיהן בעו"ג שאינו מכירו דגם בכה"ג מותר הלואה בלא ריבית חוץ מהני ג' ימים והרמב"ם דפוסק כר"י מש"ה פוסק דגם מכירו אסור בהני ג' ימים אמנם זה אינו מספיק עדיין דא"כ דמהסברא הוי הך דלנכרי תשיך מ"ע ורק לר"מ מוכרח דהוי רשות משום הך קרא דלגר אשר בשעריך א"כ מאי פריך בפסחים לר"א אלא לר"י דאמר דברים ככתבן מאי איכא למימר דנהי דלא ס"ל להסוגי' הך דרשה דלא תחנם מ"מ הא גם לר"י מיותר הפסוק ללמוד מיני' לכל איסורין שבתורה דאסורין גם בהנאה דהרי גם אי לא הוי כתיב הך קרא דלגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי היינו יודעין דאסור ליתן להם מתנת חנם בק"ו מהא דאסור הלואה בלא ריבית דהרי הך קרא דלנכרי תשיך כל זמן שאין לנו הכרח הא צריך לפרשו דהוי איסור עשה להרמב"ם והא דלגר מותר במתנה הא לא צריך קרא כלל דזה הא ודאי ידעינן ממילא כיון דאדרבה מצווה להחיותו דאין לומר דלר"י דס"ל דברים ככתבן אסור לגר במכירה וכן כתב רש"י בפסחים להדי' וז"ל כך מצותן לא יתנוה לעו"ג ולא ימכרנה לגר וא"כ הא מוכרח לכתוב הך לגר אשר בשעריך תתננה לאסור מכירה לגר וממילא צריך למכתב גם או מכור לנכרי דבלא"ה הוי ס"ד דהך תתננה דגר הוי בכל האופנים בין במתנה בין בדמים ואי דא"כ למה לי קרא לזה הוי ס"ד דאתי' לכדר"א] ומש"ה כתיב או מכור דנדע דתתננה הוי דוקא נתינה ולא מכירה וכמש"כ התוס' בע"ג ומש"ה פריך הגמר' שפיר זה אינו דהא ודאי דהרמב"ם חולק על פרש"י וס"ל דהא דקאמר ר"י דברים ככתבן הוי רק דאסור לעו"ג במתנה אבל לגר במכירה כ"ע מודים דמותר דאיהו הא פסק כר"י ואפ"ה כתב להדי' בפרק ג' מה' זכי' ומתנה דלגר מותר בין בנתינה בין במכירה יעו"ש וכן נראה מוכח להדי' מדברי התוס' בע"ג שם בד"ה להקדים דמפרשים כן שהקשו דלר"י דס"ל דלהקדים נתינה דגר למכירה דעו"ג לא צריך קרא א"כ למה כתוב נתינה דגר כלל לא לכתוב רק מכירה דעו"ג ומאי הקשו והרי צריך למכתב דדוקא נתינה ולא במכירה וע"כ דס"ל דלר"י מותר בגר בכל גווני וכן פרש"י במס' ע"ג. בד"ה לעו"ג בנתינה וז"ל דאי לדברים ככתבן אתא דלנכרי אסור ליתנה הכי איבעי לי' למכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא מצי לאוקמא קראי דנתינה אנכרי כו' הרי דדקדק רש"י וכ' רק איסור נתינה בנכרי וכן דקדק שם בד"ה ולנכרי ובודאי מוכח להדי' דהדר בו מפירושו דפסחים ומפרש כהרמב"ם ובזה י"ל דזהו טעם של רש"י דלא מחק הגירסא בחולין דשם ס"ל דר"י אינו אוסר רק נתינה לעו"ג ושוב נוכל לדייק הא דר"א גם לר"י דאיסור מתנה לעו"ג הא ידעינן מלא תחנם אבל בפסחים דמפרש דלר"י אוסר גם מכירה לגר מש"ה מחק הגירסא דלר"י הא צריך הפסוק] ועכ"פ הרמב"ם הא מפרש להדי' דגם לר"י מותר לגר מכירה וא"כ הא י"ל דגם לדידי' כל הפסוק מיותר דהא דלגר שרי ידעינן מסברא כיון דמצווה להחיותו והא דלעו"ג אסור מתנה ידעינן מלנכרי תשיך ואייתור הפסוק לכר"א ומאי פריך בפסחים על ר"א אלא לר"י מנ"ל אלא ע"כ מוכרח דגם בלא שום הכרח נוכל לפרש הך לנכרי תשיך דבא רק להוסיף איסור עשה בישראל ולא לאסור הלואה בלא ריבית לעו"ג ומש"ה צריך לר"י הפסוק דלגר אשר בשעריך לדברים ככתבן וליכא למידק מיני' הא דר"א ופריך הגמר' שפיר וא"כ הרי הדר קשיא על הרמב"ם כיון דלר"מ דמותר גם מתנה הא ע"כ מוכרח לומר כן א"כ מנ"ל להרמב"ם דר"י חולק על ר"מ גם בהלואה

[ה] והנראה דס"ל להרמב"ם דודאי זהו כלל גדול דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן בלאוי יתירא ע"כ אין לנו לומר דהפסוק בא להוסיף איסור עשה בישראל כל זמן שנוכל לפרשו דקאי על לגופיה ומ"מ שפיר פריך הגמרא בפסחים דמהך דלנכרי תשיך לא ידעינן איסור מתנה דס"ל דאיצטריך לגופי' להתיר ליקח ריבית מעו"ג ולא בא לאסור הלואה בלא ריבית ועיין בב"מ דף ע' דקאמר רבא לנכרי תשיך מאי לאו תשוך פי' שתקבל ממנו ריבית ודחי לא תשיך פי' שתתן לו ריבית ופריך וכי לא סגי בלא"ה וכתבו התוס' שם אבל אי תשוך ניחא דלא סגי בלא"ה דאסור להלותו בלא ריבית אבל רש"י כתב שם דאי תשוך ניחא דבא הכתוב להתיר ליקח מאתו ריבית אבל אי תשיך הא לא צריך קרא להתיר וכתב בשיטה מקובצת שם בשם הרשב"א להסביר דעת רש"י דאי תשוך צריך הפסוק להתיר ליקח ממנו אע"ג דאסור לגזול ממנו למאן דס"ל גזילו אסור או שצריך להתיר כמו שצריך להתיר אונאה וא"כ נאמר דגם הרמב"ם ס"ל כרש"י דגם לפי המסקנא דמסיק בב"מ דהוי תשוך מ"מ אינו מוכרח דבא לאסור בלא ריבית כיון די"ל דבא להתיר ליקח ממנו ריבית ואיצטריך לגופיה דאע"ג דכתיב ולאחיך לא תשיך ומשמע הא לנכרי שרי מ"מ הרי הפסוק דולאחיך לא תשיך לכ"ע קאי אזהרה על לוה שאסור ליתן ריבית לישראל וליכא למידק מיני' רק דלעו"ג מותר ליתן ריבית ואכתי הא לא ידעינן דכמו כן מותר ליקח ממנו ושפיר איצטריך הך לנכרי תשיך דפירושו תשוך דשרי ליקח ממנו ומש"ה אין לנו לדרוש מפסוק זה לאסור בלא ריבית כיון דהפסוק אינו מיותר ואיצטריך לגופי' להתיר רק ס"ל להרמב"ם דזה תלוי בפלוגתא דגזל העו"ג הקדמונים אם היה מותר או אסור דרק למ"ד גזילו אסור הוא דצריך קרא להתיר ליקח ממנו ריבית אבל להך מ"ד דס"ל דגזילו היה שרי אז ס"ל להרמב"ם דאם כן הא כ"ש דשרי ליקח ממנו ריבית ואע"ג דבב"מ דף ס"א עבדינן צריכותא לגזל וריבית ואי הוי כתיב דריבית אסור בישראל לא היינו יודעין איסור גזל דהוי ס"ד דריבית שאני דאפי' ללוה אסור ומש"ה צריך לכתוב איסור גזל וא"כ הא גם להיפוך ליכא למידק מהא דהיה מותר גזל עו"ג דכמו כן מותר ליקח ממנו ריבית זה אינו דהרי החומר דיש בריבית מבגזל הוא משום דגם ללוה אסור והרי מהפסוק דולאחיך לא תשיך דהוי אזהרה על לוה הא ידעינן דעל הלוה ליכא איסורא בעו"ג ומותר ליתן לו ריבית והפסוק דלנכרי תשיך לא איצטריך רק להתיר ליקח ממנו וא"כ לגבי עו"ג הוי שפיר ריבית ק"ו מגזילו דשרי כיון דבעו"ג ליכא איסורא ללוה ולהך מ"ד ע"כ צריך לפרש דהך לנכרי תשיך הוי מ"ע דבלא ריבית אסור וא"כ הא ניחא הכל דהסוגי' דפסחים אזל כמ"ד גזילו אסור וגם בלא"ה נראה דר' אבהו ס"ל כן דבב"ק דף ל"ז דתנן שור של ישראל שנגח שור של עו"ג פטור ומפרש ר' אבהו הטעם דכתיב עמד וימודד ארץ וכתבו שם התוס' דזה הוי כמ"ד גזילו אסור ורק בכה"ג דהזיקו פטור משום הך קרא אבל אי הוי ס"ל גזילו שרי לא הוי צריך הך קרא יעו"ש ומש"ה פריך הגמרא בפסחים שפיר לר"א דלר' יהודה מנ"ל איסור הנאה דהך דנבילה הא איצטריך לדברים ככתבן דמהא דלנכרי תשיך ליכא למידק איסור מתנה דהא לר"א הוי הפי' רשות דבא להתיר ליקח ממנו ריבית ולא לאסור בלא ריבית אבל בחולין רב אשי קאמר לה שם דהכי איתא שם אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור שנאמר לא תאכלו כל תועבה אין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר"א דאר"א כל מקום שנאמר לא תאכל כו' עד שיפרוט לך כדרך שפרט בנבילה לגר בנתינה ולעו"ג במכירה דרב אשי מדקדק הא דר"א גם