בית הלוי חלק א ע

דס"ל בדף כ"ב דרק מדכתיב לא יאכל הוא דידעינן דאסור בהנאה וא"כ הא צריך לכתוב בלשון זה לאוסרו בהנאה ומנ"ל לדקדק דאסור גם בשל הפקר וצ"ל דדברי הירושלמי הוי רק לר' אבהו דס"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל ומדקדק שפיר דלמה כתב לא יאכל דמשמע דאוסר גם להאכילו לבהמה תיפוק לי' דאסור בהנאה וגם אי הוי כתיב לא תאכל היינו אוסרין גם לבהמה וע"כ בא רק לשל הפקר ולפי"ז בודאי קשה דהא לכאורה נראה דר"א אינו מחלק כלל בין לא יאכל ובין לא תאכל ואינו מדקדק כלל דלכתוב לא תאכל דלדידי' הכל שוה וראי' לזה דהא בפסחים דף כ"ג פריך והרי שרצים דרחמנא אמר שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינין טמאין מותרין למוכרן לעו"ג ומשני שאני התם דאמר קרא לכם שלכם יהא א"ה אפילו לכתחילה נמי שאני הכא דא"ק והיו בהוייתן יהו ולחזקי' ל"ל למכתב לא יאכל ומייתי לכם למשרייה לכתוב רחמנא לא תאכל ולא בעי לכם ומשני אמר לך חזקי' טעמא דידי נמי מהכא כלומר מהא דצריך הכא לכתוב לכם דייקינן דבשארי דוכתי דכתיב לא יאכל הוי גם הנאה בכלל ואם כן אכתי תיקשה לר' אבהו אמאי לא כתיב לא תאכל וכמו דמדקדק הירושלמי גבי חמץ וכאן הא ליכא למימר דבא לאסור לבהמה דהא שרי אפי' בהנאה ומוכרח ע"כ דלר' אבהו אין זה דקדוק כלל דשני הלשונות שוים הם לדידיה ולהירושלמי צריך לומר דס"ל דלא יאכל דשרצים איצטריך לשום דרשה וע' ברש"י בחומש פ' שמיני שכתב לא יאכל לחייב המאכיל כאוכל אמנם הרי חזינן דגמר' דידן לא ס"ל הך דרשה דא"כ מאי הקשה לחזקי' לכתוב לא תאכל ולא לבעי לכם ומוכרח דש"ס דידן ס"ל דלר"א הוי ב' הלשונות שוים ואין לדקדק כלל לדידי' דלכתוב לא תאכל (אמנם אכתי קשה לי דנהי דנאמר כן דלפי האמת אין לדקדק כן לר"א מ"מ הא חזינן דלר"א הא דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל נפקא לן מהיתר הנאה דנבלה או מאותו ולא סגי ליה בהך קרא דנפק לי' לחזקי' מדצריך למכתב לכם בשרצים ומוכרח לומר דאי מהכא הוי ס"ד דרק לא יאכל הוי גם הנאה והוי ס"ד לחלק בין לא יאכל ובין לא תאכל ומש"ה צריך קרא דנבלה וא"כ הא קשה דה"ל לכתוב בשרצים לא תאכל ולכם והוי ידעינן מיני' דגם לא תאכל הוי הנאה ולא צריך קרא דנבלה ואותו וצ"ע]. ועוד דלהירושלמי תיקשה לריה"ג דס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה מאי דריש בהך לא יאכל דהא גם לבהמה מותר להאכילו גם דעיקר לשונו של הירושלמי אינו מדוקדק דאמר ולא יאכל חמץ היום אפי' לכלבים דלמה סיים הך תיבת היום וע"כ מפרש רש"י דכיון דבהמה של הפקר אין לו שום הנאה אין לאוסרו כלל רק הירושלמי ס"ל דביעור חמץ הוי בכל דבר וא"כ כשמאכיל לכלבו הא מקיים בו מצות השבתה והא בביצה דף כ"ז כתב רש"י דאסור לשרוף תרומה טמאה ביו"ט ואע"ג דיכול ליהנות ממנו בשעת הבערתו והדלקה להנאתו שרי ביו"ט מ"מ בתרומה אסור כיון דהוי מצוה בשריפתו אחשבה רחמנא להבערתה והוי מלאכה וכ' שם רש"י דגם להאכיל לכלבו תרומה טמאה אסור ביו"ט דהוי מלאכה יעו"ש וזהו ג"כ טעמו של הירושלמי דאוסר להאכיל חמץ גם לבהמת הפקר דהא מקיים בו מ"ע דתשביתו והוי מלאכה וזהו שמדקדק הירושלמי לא יאכל חמץ היום מדסמיך הך היום ללא יאכל חמץ ובגמר' דידן מדקדק מיני' ריה"ג דפסח מצרים אין חימוצו נוהג אלא יום א' מדכתיב לא יאכל חמץ היום וכדאיתא בדף כ"ח יעו"ש] והירושלמי מדקדק מיני' דלא יאכל בא לאסור גם מאכיל וזהו לא הוי רק היום דהיינו ביו"ט אבל בחוה"מ שפיר שרי ומדקדק דע"כ קאי על של הפקר דשלו הא אסור בהנאה וגם בחוה"מ אסור וע"כ קאי על של הפקר ואינו אסור רק ביו"ט משום דהוי מלאכה ובאמת גם ביום השביעי אסור וחוה"מ הוא דממעטינן מיני' והוא ביאור נכון בהירושלמי ונתבאר לנו מקור נאמן לסברת רש"י בביצה שכתב דגם להאכיל לכלבו תרומה טמאה אסור ביו"ט משום דרחמנא אחשבי' להבערתה והוי מלאכה אשר לכאורה אינו מבואר לנו סברא זו ולפי דברינו הוא מבואר בירושלמי ולפי"ז הא ניחא לנו דברי רש"י בפסחים שכ' דלא כהירושלמי דאי השבתתו בכל דבר נוקים הפסוק ביו"ט ויאכילנו לכלבים דהנה על הא דקאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה הקשה הפני יהושע לשיטת רש"י בביצה דכל היכא דהוי מצוה אסור ביו"ט א"כ אפשר ס"ל לר"ע השבתתו בכל דבר ומ"מ אסורה ביו"ט וראיתי בצל"ח מתרץ דאדרבה בזה מדוקדק לשון רש"י שכתב וז"ל מדלא נפקא דהאי בראשון ערב יו"ט אלא משום דאסור להבעיר ש"מ ס"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה הרי דלא פי' כפשוטו מדאוסר ביו"ט דעל זה י"ל דהאיסור הוי משום דרחמנא אחשביה ורק כיון דר"ע קאמר משום דמצינו להבערה שהוא אב מלאכה ומוכרח דלא ס"ל הך סברא דאחשביה א"כ מוכח דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה וכיון דר"ע לא ס"ל סברא דאחשביה הא שפיר כתב רש"י דלדידי' יאכילנו לכלבים דאיהו ע"כ לא ס"ל הך דירושלמי ויצא לנו מזה דלרש"י אפי' להירושלמי דאוסר גם לשל הפקר מ"מ אינו אסור רק ביו"ט ולא בחוה"מ וגם אינו אסור אלא בחמץ דישראל דאיכא עליו חיוב של השבתה אבל חמץ של עו"ג מותר להאכיל לבהמת הפקר לשיטת רש"י אפי' ביו"ט כיון דאינו מצווה בהבערתו לא שייך לומר דהוי מלאכה

[ב] ודברי הטור צ"ע דנהי דאיהו מפרש להירושלמי כפשטי' דאוסרו משום לא יאכל דמשמעו שאסור גם להאכיל לבהמה מ"מ הא ע"כ אתי' הך דירושלמי לפי"ז כר' אבהו וכמו שכתבנו בראשית דברינו וא"כ הרי הרא"ש בפ' גיד הנשה כתב דיש מי שפוסק דגיד אסור בהנאה וטעמם משום דר' אבהו ס"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל ופריך שם מהא דגיד הנשה מותר בהנאה ומשני כשהותרה נבלה חלבה וגידה הותרה ופריך הניחא למ"ד יש בגידין בנו"ט אלא למ"ד אין בגידין בנו"ט מאי איכא למימר ומשני מאן שמעת לי' אין בגידין בנו"ט ר"ש לר"ש הכי נמי דאסור בהנאה וא"כ לדידן דקיי"ל אין בגידין בנו"ט צ"ל אסור בהנאה והרא"ש כ' דמותר בהנאה משום דקיי"ל כחזקי' דהוי רבו דר' יוחנן ור' אבהו תלמיד דר"י הוי והטור יו"ד בסי' ס"ה הביא דעת הרא"ש דגיד מותר בהנאה והסכים עמו הרי דפוסק כחזקי' וא"כ לא ה"ל להביא כאן דינא דירושלמי דלא הוי רק לר' אבהו ודוחק לומר דהטור פוסק ביו"ד כהרא"ש ולא מטעמי' דאיהו ס"ל להלכה כר"א רק ס"ל דגם לר"א מותר שפיר בהנאה ואפי' להך מ"ד דאין בו בנו"ט וכהרמב"ם כל זה הוי דוחק ובודאי נראה דפוסק כהרא"ש דהלכה כחזקי' וצ"ע

[ג] וכיון דהך דינא דירושלמי תלוי בפלוגתא דחזקי' ור' אבהו אמרנו להציג כאן מה שנראה בהלכה זו היאך קיי"ל דהנה בפסחים דף כ"א קאמר ר"א דכל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה ופריך בגמר' הניחא לר"מ דס"ל אחד גר ואחד עו"ג בין במכירה בין בנתינה שפיר מדייק דמדכתבה התורה לגר אשר בשערך תתננה או מכור לנכרי מכלל דבכל דוכתא אסור אלא לר' יהודה דס"ל דברים ככתבן הא שפיר צריך הך קרא ומשני דלר"י נפקא לי' מלכלב תשליכון אותו ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ולר"מ אתי הך אותו לאסור בהנאה חולין שנשחטו בעזרה ולר"י חוב"ע לאו דאורייתא והקשה הלחם משנה בפרק ח' מה' מאכלות אסורות על הרמב"ם שפוסק חוב"ע דאורייתא וגם פוסק בפרק י' מהל' ע"ג דברים ככתבן ואפ"ה פסק כר' אבהו דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל ועיי' ברא"ש פ' גיד הנשה שכתב דקיי"ל כחזקי' וראייתו הוא מהא דבכמה דוכתי מבואר דקיי"ל חוב"ע דאורייתא וכוונתו להוכחה זו של הלח"מ ולהרמב"ם הא קשה ולכאורה הי' נראה לישב בפשיטות דהא בפסחים שם הקשה רש"י על הא דמשני דלר"י נפק לי' מאותו דתיפוק לי' מגופי' דקרא מדאיצטריך הך לכלב תשליכון להתיר טרפה בהנאה מכלל דשארי איסורין אסור בהנאה ותי' רש"י דהפסוק אשמעינן דנכבד הכלב מן הכנעני יעו"ש ונאמר דהרמב"ם לא ס"ל כתירוצו של רש"י רק איהו יתרץ קושי' רש"י באופן אחר דהא בחולין דף קט"ו קאמר איסי בן יהודה דהא דבשר בחלב אסור באכילה ילפינן לה מג"ש דקודש קודש מטרפה אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה כו' וא"כ הא שפיר איצטריך הך לכלב תשליכון לגופי' דבלא"ה הוי ס"ד דטרפה יהי' אסור בהנאה דנלמדה בג"ש מבשר בחלב דאסור בהנאה דמהא דחזינן דנבלה