בית הלוי חלק א סח

וישרפם בלילה הא לא יעבור על ל"ת רק על לאו הבא מכלל עשה דכתיב ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה לא מדמינן כלל תרומה לקודש דודאי דמעלה דתרומה לא דמיא לקודש דכמה מעלות יש בקודש על תרומה וגם למגזר תרומה אטו קודש לא גזרינן כיון דלא הוי רק עשה לחודא והא דמקשה בירושלמי דבמה מדליקין מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה ומוכרח לתרץ משום דנותר שעבר זמנו ג"כ נשרף בלילה צריך לומר דכוונתו דהרי בתחילה שם מביא ב' לשונות דר"ח דלישנא קמא של ר"ח הא ס"ל דאסור להצית האור במדורת קדשים ויהיה דולק והולך בשבת ומפרש הך דולא בשמן שריפה גם בכל שבת שמדליק בחול אפ"ה אסור משום דדולק אח"כ בשבת ולישנא בתרא דר"ח ס"ל דמותר בכה"ג ומפרש הך ולא בשמן שריפה ביו"ט שחל להיות ערב שבת דהדלקה הוי בי"ט וע"ז פריך מעתה אין מדליקין בשמן שרפה בלילה פי' דבא להוכיח כלשון ב' דר"ח דללישנא קמא דאפילו במדליק בחול אסור משום שדולק בשבת והרי בכה"ג אין האיסור משום מלאכת שבת ויו"ט כיון דההדלקה הויא בחול וצ"ל דס"ל דהוי גזירת הכתוב דאין קדשים מתבערים ביו"ט מדכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו ולא ביו"ט וא"כ הא הוי דומה ממש הא דאינו נשרף ביו"ט להא דאינו נשרף בלילה דשניהם הוי רק משום מעלה וחומר דקדשים ואם יעבור וידליק מבעו"י ויהיה דולק והולך בשבת ויו"ט לא יעבור רק על הך לאו דבא מכלל עשה דבבוקר שני אתה שורפו ולא ביו"ט וא"כ יהיה אסור לשרוף שמן שרפה בלילה כמו שאוסר במשנה בשבת אע"ג שמדליקה מבעו"י וע"ז מתרץ דעשוהו כנותר שעבר זמנו דנשרף בלילה אבל ללישנא בתרא של ר"ח דכשמדליקה בחול מותר להיות דולק והולך גם בקדשים ורק להתחיל ההדלקה ביו"ט ס"ל דאסור ומפרש הא דתנן ולא בשמן שרפה ביו"ט שחל בערב שבת א"כ הא דאינו נשרף ביו"ט הוי משום מלאכת יו"ט לא קשה כלל דיהיה אסור לשרוף גם בלילה דודאי לא דמי כלל להדדי וכמו שחילקנו וא"כ הא בש"ס דידן בשבת דף כ"ג מפרשינן להא דתנן ולא בשמן שרפה דאיירי ביו"ט שחל בערב שבת וכלשון ב' דר"ח דבירושלמי לא קשה כלל מלילה ושפיר ס"ל לש"ס דידן דגם נותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה וא"כ גם קודש טמא אינו נשרף בלילה וכהתו"כ ומ"מ תרומה טמאה נשרף גם בלילה. ולפי זה הא מוכרח כפרש"י דתרומה טמאה מותר לבערו בשארי ביעורים כגון מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ורק בקבורה אסרה המשנה דתמורה משום חשש דיבא לידי תקלה וכמש"כ רש"י בסוף תמורה דלהתוס' דגם הני ביעורים דליכא חששה דתקלה אסור בתרומה משום דאקרי קודש או מדרבנן משום דדמיא לקודש הא ישאר עדיין קושיות הירושלמי דהרי הך דינא דקודש טמא הוי רק בשריפה ואסור בשארי ביעורים הא דומה ממש להאי דינא דקודש אינו נשרף בלילה דתרווייהו הא הוי משום מעלה של הקדשים בעצמן וגם אם יעבור ויבער קודש טמא בשארי ביעורים לא יעבור רק על לאו הבא מכלל עשה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ולא בשארי ביעורים ודומה ממש הך איסורא להא דאין שורפין קדשים בלילה וא"כ לא מבעי לסברא השני' של התוס' שכתבו דמדאורייתא אסור בתרומה שארי ביעורים משום דאקרי קודש וילפינן ליה מקודש הא ודאי קשה דא"כ גם לענין לילה לא יהיה תרומה נשרף מטעם זה וכמו דמבואר בתו"כ דקודש טמא אינו נשרף בלילה אלא אפי' לסברא הראשונה של התוס' דמדרבנן אסרו בתרומה משום דדמיא לקודש הא ג"כ קשה דכמו דגזרו חכמים בתרומה לענין שארי ביעורים אטו קודש אמאי לא גזרו כמו כן לענין לילה ומדחזינן להדיא בכמה דוכתי דתרומה נשרף בלילה הא מוכח בכה"ג דהוי רק משום מעלה של הקדשים לא מדמינן תרומה לקודש ורק לענין יו"ט דהוי משום מלאכת יו"ט הוא דמדמינן להו וא"כ מוכרח דשארי ביעורים מותר בתרומה ורק קבורה אסור משום תקלה והא כבר מבואר בראשית דברינו דלפי זה מוכרח מהא דאמרינן בסוף תמורה דסתם לן תנא כר' יהודה דהגירסא הוי בפסחים וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח ואסור בשרפה

[ח] ומדברינו אלה יצא לנו תי' נכון על הרמב"ם שכתב בה' פסולי המוקדשין דרק נותר ופיגול אינו נשרף בלילה אבל קודש טמא שפיר נשרף בלילה וקשה עליו מדברי התו"כ דמבואר דכל הנשרפין אינם נשרפין בלילה ואמאי פסק דלא כהתו"כ ולפי"ז ניחא דהרמב"ם לשיטתו דפוסק בחמץ דמותר גם לשורפו וע"כ דהיה גורס במשנה וחכ"א אף מפרר ומוכרח מהא דאמרינן בסוף תמורה דסתם לן תנא כר' יהודה דגם שארי ביעורים לבד משרפה אסור בתרומה דמדמינן ליה לקודש וא"כ הא קשה אמאי מותר לשורפו בלילה ומוכרח דהש"ס דידן חולק על התו"כ וס"ל דאין למדין טמא מנותר לענין לילה וגם קודש טמא נשרף גם בלילה דקרא דביום השלישי באש ישרף לא כתיבא רק בנותר לחודא ומש"ה פוסק הרמב"ם כן דלא כהתו"כ אבל לפי מה דאיתא בתו"כ דגם לענין לילה יש ללמוד שארי פסולי קודש מנותר מוכרח דהגירסא הוי וחכ"א מפרר וכמו שנתבאר

[ט] ואשר נראה עוד לישב דעת הרמב"ם במה דלא פסק כהתו"כ דז"ל התו"כ ביום השלישי באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום וס"ל להרמב"ם דהתו"כ אזל לשיטתו דבפסחים דף פ"ב מסקינן דהא דכל פסולי המוקדשין הם בשרפה גמרא גמירי לה ופריך שם דא"כ הפסוק דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למה נאמר ומשני נטמא הואיל ובחולין נמי מיפסל אימא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא ליבעי שרפה ותסגי בקבורה קמ"ל ומצאתי בתו"כ פ' צו דנפק ליה האי דינא דכל פסולי קודש הוי בשריפה מהפסוק דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל באש תשרף כי קודש הוא כל שבקודש פסול בעי שריפה הרי דס"ל להתו"כ דהכתוב הקיש כל הפסולין לנותר לענין הא דהוי בשרפה ומש"ה ס"ל ג"כ דהא דכתיב גבי נותר ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ולא בלילה דה"ה דילפינן כל הפסולין מנותר כיון דהוקשו ומש"ה קאמר זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום אבל לפי הש"ס דידן דס"ל דהא דכל הפסולין הוי בשרפה הוי הלכה למשה מסיני ולא הוקשו לנותר כלל וא"כ הא לא מצינו ההלכה רק לענין הא דהוי בשרפה אבל לענין לילה הא לא מצינו בפסוק רק לענין נותר ומנ"ל להחמיר כן בשארי פסולים ומש"ה לא כתב הרמב"ם האי דינא דלילה רק לגבי נותר ופגול וכמש"כ הכ"מ שם דפיגול הוי כנותר לכל מילי אבל שארי פסולין נשרפין גם בלילה ואחרי שבאנו לכל זה דטעמא של התורת כהנים דקאמר זה בנה אב הוי משום דלשיטתו הוקשו כל הפסולים לנותר בקרא דושרפת את הנותר א"כ הא ניחא גם הגירסא דאף מפרר גם להתו"כ דהרי ודאי די"ל דהא דאיתא בתו"כ זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום לא קאי רק על שארי פסולי קודש דהם הוקשו לנותר ולבד מטמא דהא בטמא מקרא מפורש כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגם התו"כ מודה דעיקר שרפתו לא נפקא לן מההיקש דנותר והטעם צ"ל כדאמרי' בפסחים דטמא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא הוי ילפינן מההיקש דכי קודש הם ומש"ה צריך קרא לטמא א"כ הא י"ל דגם התו"כ מודה דגם לענין הא דלילה אין ללמוד טמא מנותר ומשום האי טעמא גופה דשאני, טמא דאיתעביד בו עובדין דחול דטמא הא לא הוקש לנותר כלל ואין להקשות דהרי הא דאין נותר נשרף ביו"ט ג"כ איכא למ"ד דנפק לי' מקרא דכתיב גבי נותר והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף ואפ"ה הא גם טמא אינו נשרף ביו"ט והרי בשבת דף כ"ה מבואר להדיא דגם להך מ"ד אינו נשרף טמא ביו"ט דמפרש שם הא דאין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וקאמר מה"מ ומביא הך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר באש ישרף בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו הרי דאע"ג דהפסוק כתיב גבי נותר מ"מ ילפינן טמא מני' זה אינו די"ל כמש"כ למעלה דלענין יו"ט הא הוי האיסור משום יו"ט דאין איסור דיו"ט נדחה מפני מצות שריפת נותר וה"ה דאינו נדחה משום עשה דשרפת טמא דמאי שנא בין זה לזה אבל לענין הא