בית הלוי חלק א סד

הריטב"א בעצמו בחידושי קידושין שם וא"כ ס"ל להני רבנן דגם במוסיף אינו חל בקל על חמור והרי בזה ודאי לאו כ"ע מודים ואיכא תנאי להדיא דס"ל דמוסיף חל גם בקל על חמור וכמש"כ התוס' ביבמות דף ל"ג דר' יוסי הא ס"ל מוסיף חל גם בקל על חמור והוכיחו זה מסוגיות מפורשות בכריתות ובסנהדרין יעו"ש וא"כ הא אין להוכיח כלל מהך דקידושין דכ"ע מודים דכולל לא חל בקל על חמור כיון דבע"כ חולק ר' יוסי על הך רבנן דבקידושין וא"כ הא י"ל דכולל ומוסיף חד דינא להו ומאן דס"ל דמוסיף חל גם בקל על חמור ה"ה דס"ל דגם כולל חל גם על חמור והיותר תמוה לי לשון הריטב"א בקידושין שם שכ' על הא דאמרינן דבקל על חמור לא חל וז"ל והא דאמרי' ביבמות דף ל"ג לר"י דס"ל הבערה ללאו יצאת מ"מ חל שבת על זרות [פי' קושייתו הוי להגירסא אלא לאוי קתני] כיון דאיסורא משום שבת שם שבת אחד הוא וחשוב חמור הרי דרוצה להשוות דעת ר' יוסי להני רבנן דבקידושין והרי ס"ל להגמ' דר' יוסי חולק על הני רבנן דהא ס"ל להגמ' דלר"י חל מוסיף גם בקל על חמור וכמו שהוכיחו התוס' ביבמות וגם מה שהביא הריטב"א מכריתות נדחה בזה דשם דף כ"ג אמרינן דקדשים שאני מחולין דהא רבי ס"ל איסור חל על איסור וה"מ בחמור על קל אבל קל על חמור לא ובקדשים שמעינן לי' דאמר אחע"א אפי' בקל על חמור דהא מעילה הוי קל דהוי במיתה וחל על חלב דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומכאן אין ראיה דאפשר ס"ל לרבי דגם מוסיף לא חל קל על חמור וכרבנן דקידושין ובפרט לשיטת רש"י בחולין דף ק"א ובכמה דוכתי דאיסור הנאה הוי מוסיף ואם כן כשנזרק הדם הא ניתוסף בהאימורים גם איסור הנאה דהרי קודם הזריקה ליכא בקדשים קלים לא מלקות ולא מיתה אם נהנה מהם דהא אימעוט ממעילה וכשנזרק הדם ניתוסף באימורים חיוב על ההנאה דידהו וא"כ הוי מוסיף על חלב לגבי אכילה ומדדייק הגמרא מהא דלרבי חל מעילה על חלב דע"כ קדשים שאני מחולין הא מוכרח דרבי ס"ל דבחולין כה"ג לא היה חל דס"ל דגם במוסיף לא חל קל על חמור וא"כ אין מכאן ראיה דבכולל כ"ע מודים דאפשר דהני תנאי דפליגי עליה דרבי במוסיף ס"ל דגם בכולל חל כה"ג ועוד דהא אפילו אם נאמר דמעילה על חלב לא הוי רק כולל ולא מוסיף וכסברת התוס' בחולין דף ק"א דהנאה לא מקרי מוסיף מ"מ הרי ע"כ כמה תנאי חולקים על רבי בזה דהא ודאי אע"ג דחלב דהוי בכרת חמור ממעילה דהוי במיתה מ"מ הא מצינו גם להיפוך כמה חומרות במעילה יותר מבחלב דהא חייב במעילה גם על הנאה גרידא בלא אכילה משא"כ בחלב ועוד כמה חומרות וכמו דאיתא במס' כריתות דף ט"ו דשאל ר"ע באוכל נותר מה' זבחים בהעלם אחד מהו חייב א' על כולם או חייב על כל א' וא' ופשט לי' ר' יהושע מהא דאוכל מזבח א' בה' תמחויין דחייב על כל א' משום מעילה ודחי לי' ר"ע אם אמרת במעילה שכן עשה בו מאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה תאמר בנותר שאין בו א' מכל אלו הרי דיש חומר במעילה משא"כ בנותר ואע"ג דהוי בכרת ומוכח דס"ל לרבי דאפילו בכה"ג לא חל בחולין אע"ג דבאיסור השני יש חומר שאין בראשון כיון דאיכא גם חומר בראשון שאין בשני שוב לא חל בחולין רק במוקדשין וסבירא ליה לרבי ע"כ כריה"ג דס"ל בחולין דף ק"א דגם בשוין לא חל בכולל דקאמר שם דבנטמא בשר, ואח"כ נטמא הגוף לא חל טומאת הגוף דהוי בכרת על טומאת בשר דהוי רק בלאו משום דאיכא חומר בטומאת בשר דאין לו טהרה במקוה משא"כ בטומאת הגוף והרי בזה הא ודאי דכמה תנאים חולקים על רבי דהא ר' מאיר סבירא ליה במסכתא יבמות דף ל"ד דאיסור אחות אשה חל על אשת איש בכולל דשארי אחיות אע"ג דאחות אשה הוי בכרת ואשת איש בחנק וכתבו התוס' ביבמות דף ל"ג הטעם משום דיש חומר גם באחות אשה דאין לה היתר בחיי אוסרה וגם הא דנבלה חל על חלב הא כתבו התוס' משום דנבלה יש לה חומר דמטמאה והני תנאי ע"כ ס"ל דלא כרבי וס"ל דאמרי' כולל גם בשוין וא"כ הא י"ל דלדידהו גם בקל על חמור חל ושפיר משני רב אשי דר' יוסי מחייב ב' לאוין ותדע דהא גם לפי תירוצו של הריטב"א דתירץ דמש"ה חל משום דשם שבת חשוב חומר ע"כ ג"כ חולק ר' יוסי על רבי דהרי גם אם נאמר דשם שבת חשוב חמור גם בהקטרה משום דיש בשבת מלאכות שחייב עליהן סקילה מ"מ הא לא חשיבא חמור משום זה והוי רק שוין דהרי בהבערה עצמה נמצא בזרות יותר חומר דהוי במיתה משא"כ בהבערה לר' יוסי וא"כ אע"ג דנצרף החומר דשם שבת של שארי מלאכות אפ"ה הא לא עדיף מאם הי' בהבערה עצמה איזה חומר מבזרות מ"מ כיון דאיכא בזרות חומר מבהבערה הא שוב דומה ממש להא דטומאת הגוף וטומאת בשר דלא חל לריה"ג ולרבנן דקידושין ולרבי דכריתות ולא דמי להא דאיתא בקידושין דף ע"ז דאמרינן דאיסור זונה חל על חללה משום דשם זנות פוסל בישראל וחל לכ"ע דשאני שם דבלא"ה הוי זונה וחללה שוין ממש ומש"ה ע"י חומר זה דשם זונה הוי חמור ושפיר חל אבל הבערה על זרות לר' יוסי הוי רק שוין גם לתי' של הריטב"א ולהך גירסא ע"כ חולק ר"י על רבי ושפיר י"ל דלהך גירסא ס"ל לרב אשי אליבא דר' יוסי דגם בקל על חמור חל ואפי' בכולל ואין זה דוחק כלל לומר כן דהא בלא"ה מצינו חולקים על הך כללא שכתבו התוס' דבכולל כ"ע מודים דלא חל קל על חמור דהא בכריתות דף י"ד תנן הבא על בת בתו חייב עלי' משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה והקשו התוס' בד"ה ואחות דאמאי לא חשיב נמי אחות אשתו וכגון שנשא אחותה של בת בתו שיש לה מאבי' וחל בכולל מיגו דמיתסר בשאר אחיות ותירצו דהתנא לא נחית למתני במתניתין רק איסור מוסיף ולמה דחקו בזה והרי אחות אשתו הוי בכרת ויש לה היתר כשתמות אשתו ובת בתו הוי בשריפה ואין לה היתר לעולם וכה"ג הא כ"ע מודים דלא חל בכולל ומוכרח דהתוס' דכריתות לא ס"ל כלל הך כללא וכן נאמר להגורסים ביבמות אלא לאוי קתני ונהדר לדידן דלגירסא זו אין ראי' כלל לב' הסברות אבל מדברי התוס' דיבמות שפירשו דהא דפריך והאר"י הבערה ללאו יצאת הוא משום דס"ל להגמר' דכה"ג לכ"ע לא חל בע"כ מוכרח דהא דהוי מומר לכה"ת הוי רק בירור ולא משום חומרא דעבירה של שבת עצמו וכן מוכח דס"ל להריטב"א דדחק ביבמות ובקידושין לתרץ הגירסא השני' משום דשם שבת חשוב חומר ואמאי לא ניחא לי' בפשיטות משום חומר זה דהוי מומר לכה"ת ומוכרח דס"ל ג"כ דהוי רק בירור ולדידהו אין לנו ללמוד יוה"כ משבת כלל לענין זה וגם מדברי רש"י בחולין דף ה' שהבאנו לעיל שכ' שם וז"ל האי תנא חמירא לי' שבת כע"ג דהעובד ע"ג כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית ולפי מה שהסביר ודאי דלא שייך כן ביוה"כ וס"ל דלא הוי מומר לכה"ת אבל דעת הטור אה"ע שהבאנו בראשית דברינו מוכח דס"ל דגם יוה"כ הוי כשבת בזה וגם נראה עוד להוכיח מדברי הפוסקים דלא כמש"כ דהנה בחולין דף י"ד דתנן השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וכתבו התוס' דאפי' בשחט בפרהסי' ובמזיד מ"מ לא הוי שחיטת מומר דבפעם א' לא נעשה מומר דס"ל להתוס' דצריך שיהי' מוחזק לחלל שבת והרבה פוסקים חלקו על זה וס"ל דגם בפעם אחד שחילל בפרהסי' הוי מומר מכאן ואילך ס"ל דבאותו פעם שנעשה בו מומר שחיטתו כשרה כיון דלא הוי מומר עד שיגמור שחיטתו והר"ן דחה זה דבתחילת השחיטה הא הוי מומר וכי קגמר בפסול גמר וכן כתב בחידושי הר"ן בחולין דף י"ד וכ' שם הר"ן דיש דוחין ואומרים דהרי בתחילת שחיטה הוי מקלקל ולא נעשה מומר עד גמר השחיטה דהוי מתקן [ועיי' בספר דרוש וחידוש במערכותיו במה שחקר אי הוי מקלקל על מנת לתקן או לא והרי אם נאמר כמו שכתבנו דלא מחמת עצמיות העבירה של חילול שבת הוי מומר רק כיון דחילל שבת הוי בירור שהוא כופר בכל התורה וא"כ הא גם לעבירה של שבת אין אנו צריכין וגם על עבירה של שבת מהני רק בירור גרידא ומיד שעשה מעשה בחילול שבת בפרהסי' עד שנוכל לומר שבודאי יחלל שבת ויגמור מעשיו באיסור דאורייתא הוי מומר לכה"ת וא"כ מיד שהתחיל לשחוט בשבת וחבל בהבהמה אע"ג דעדיין הוי מקלקל מ"מ הרי אנן סהדי שיגמור מעשיו ותדע דהרי בהתרו בו אל