בית הלוי חלק א סג

עשה לא צריך לעשות צריכותא כלל כיון דאינם שוין דעל מוצא שפתיך אינו לוקה ועל לא תאחר לוקה שפיר ומש"ה ס"ל להמפרש דלר"ל דס"ל ביומא דף פ"א דהשמר דעשה הוי עשה אינו לוקה על מוצא שפתיך והך קרא הא קאי לר"ל על אפריש ולא אקריב א"כ לדידיה נזיר שנטמא אינו לוקה משום הא דמאחר נזירות דטהרה ומש"ה מוקים ליה ר"ל להברייתא ביוצא ונכנס וס"ל דהברייתא נקט בדוקא סופג ארבעים ולאשמעינן דליכא בל יחל ולאפוקי מדר"א ור' יוחנן לשיטתו במנחות דף ל"ו דס"ל דהשמר דעשה הוי לאו וא"כ נזיר שנטמא לוקה משום דמאחר נזירות דטהרה וע"כ לאו דוקא נקטה הברייתא סופג ארבעים גבי טומאה ושוב ליכא לאוקמא ביוצא ונכנס דתיקשה מאי קמ"ל ומש"ה ס"ל דגם בעודו טמא חל עליו נזירות ואיירי הברייתא קודם שיצא והא גופה קמ"ל דגם בכה"ג חל ולוקה כן י"ל ע"ד החדוד קצת: סימן יח

יחקור קצת בדין מומר לחלל יום הכיפורים אי הוי כמומר לחלל שבתות דהוי שחיטתו נבלה או לא

אחר שנתברר בסי' ט"ז דיוה"כ יש לו כל החומר שיש בשבת וכל מה דמצינו דאסור בשבת אסור ביוה"כ משום דאקרי ג"כ שבת אמרתי לכתוב כאן קצת בהא דקיי"ל דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכל התורה כולה ושחיטתו הוי נבלה אם במומר לחלל יוה"כ אם הוי ג"כ מומר לכה"ת או לא והנה בדין זה הרבה לפלפל הגאון מוה' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א במערכותיו בדברים נחמדים ולא באתי כאן רק להעיר קצת בזה במה שנוגע לדברינו הנאמרים בסימן של מעלה ועיין בתבואות שור סי' ב' שהביא להא דכ' הרמ"א באה"ע סי' קכ"ג דאם כתב הגט במזיד או בשבת או ביוה"כ בטל מדאורייתא ומוכח דגם ביוה"כ הוי מומר לכל התורה ובודאי צ"ע לכאורה דהא בגמ' לא נזכר כן רק בשבת ומנ"ל להוסיף גם ביוה"כ אבל לדברינו ניחא דיוה"כ נלמד משבת לכל דבריו אמנם לכאורה יש לדבר בזה עדיין דהנה ביבמות דף ל"ג ס"ל לר' יוסי דזר ששימש בשבת חייב ב' משום זרות ומשום שבת ופריך הגמ' ששימש במאי אילימא בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואלא בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת וכתב רש"י דקס"ד דחטאת קמחייב לי' ועיין בחידושי ריטב"א שהסביר לסברתו של רש"י דאע"ג דבזרות הא ליכא חטאת כלל מ"מ קס"ד דהתנא נקט עיקר חיובא דשייך בהו ושבת עיקר חיובא דידי' הוי חטאת והתוס' בד"ה והאמר הקשו דמאי פריך דלמא חייב ב' דקאמר היינו ב' מלקות ותירצו דאפי' מאן דאית לי' כולל מ"מ בקל על חמור כ"ע מודים דלא חל בכולל וכן כתבו התוס' בשבועות דף כ"ד בד"ה מיגו בשם ר"ת ולכאורה צ"ע דהא התוס' בעצמם שם הקשו מהא דאמרינן בכמה דוכתי התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והרי נבלה על חלב הוי קל על חמור ואפ"ה חל בכולל ותירצו דאיכא חומר בנבלה משא"כ בחלב דנבלה לא הותרה מכללה אצל חיה ועוד דמטמאה הרי דאם יש איזה חומר באיסור השני מה שאינו בראשון אע"ג דיש ג"כ חומרות באיסור ראשון שאינו בשני מ"מ שוב לא הוי קל על חמור רק שוין הם ולמאן דאית ליה כולל חל בכה"ג וא"כ מאי פריך הא שפיר חל שבת על זרות לר' יוסי דהא איכא חומר בשבת שאין בזרות דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת ושחיטתו נבלה משא"כ בזרות דודאי אין לומר דמחלל שבת לא נעשה מומר רק אם מחלל בדבר שזדונו כרת אבל לא במחלל באסורי לאוין שבה ומש"ה לר"י דס"ל הבערה ללאו יצאת לא נעשה מומר ע"י הבערה זה אינו דהא כל הפוסקים סתמו דבריהם ומשמע דגם בלאו דמחמר הוי ג"כ מומר וכן בחולין דף ה' תניא סתמא דמחלל שבת בפרהסיא הוי מומר והרי גם איסור לאוין הוי בכלל מחלל שבת וכן מבואר בתבואות שור דכל העושה דבר האסור מדאורייתא הוי שחיטתו נבלה וא"כ הא שפיר חל שבת על זרות ואפי' לר' יוסי ולכאורה נראה מוכרח מזה לומר דהא דקיי"ל דמחלל שבת הוי מומר לכל התורה כולה אינו משום עבירה דשבת דע"י דעבר על איסור שבת עשתה התורה אותו כעו"ג לכל דבר שצריך ישראל דוקא דהא עונש זה לא מצינו בתורה להדי' רק הוי בירור דחכמים ירדו לסוף דעתן של בני האדם דכיון דנתפקר לחלל שבתות בפרהסיא בודאי הוי בלבו מומר לכה"ת כולה והחילול שבת הוי רק בירור אצלינו דהוא מומר ולא משום עבירה דשבת הוא דהוי מומר ועיי' בחולין דף ה' שכתב רש"י הטעם דשבת דומה לע"ג בזה משום דשבת הוי אות על הבריאה וא"כ הכופר בה כופר בבריאה אשר עלי' יסובו רובי המצות וא"כ ניחא הא דפריך ביבמות היאך חל על זרות דזה לא חשוב כלל חומר בשבת מבזרות כיון דלא משום עבירה דשבת הוא רק דנתברר לנו דבאמת הוי מומר לכה"ת וא"כ הך דמומר לחלל יוה"כ הרי לכאורה תלוי בזה דאם נאמר דזה הוי משום עבירה דשבת עשתה התורה אותו כעו"ג שפיר י"ל דגם ביוה"כ הוי כן כיון דלכל הדברים נלמד יוה"כ משבת אבל כיון דהוי רק בירור ולא משום חומר שבת א"כ מנ"ל לעשות גם יוה"כ כן דע"ז הא לא שייך לימוד כלל וכיון דלא מצינו בגמרא כן רק בשבת א"כ מנ"ל להשוות יוה"כ לשבת בזה אמנם ראיה זו אינו רק לפי' התוס' אבל לשיטת רש"י דמפרש דהא דפריך והאר"י הבערה ללאו יצאת הוא משום דס"ד דהתנא קאי על עיקר חיובא דשבת דהוי בחטאת אבל לענין מלקות שפיר הוי ניחא לי' הא דחל הא ליכא ראיה לדברינו ושפיר י"ל כפשטיה דמשום עבירה דשבת הוא דנעשה כעו"ג והוי גם ביוה"כ כן דאין לומר דגם לרש"י נדקדק כן מתירוצא של רב אשי דקאמר שם ביבמות מידי חטאות קתני או לאוי קתני אלא איסורי בעלמא למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים והרי על רב אשי תיקשה כיון דלא מוקי לי' על עיקר חיובא א"כ אמאי לא ניחא לי' לפרש על מלקות ומוכרח ע"כ הטעם משום דהוי קל על חמור ולא חל לענין מלקות ושוב מוכרח דהוי רק בירור דזה אינו דהא י"ל דבא לתרץ הך ברייתא דר' יוסי דלהוי ניחא גם אליבא דר' יוחנן דקאמר ביבמות דף ל"ב דר' יוסי לא ס"ל כלל איסור חל על איסור באיסור כולל ומש"ה אמר דאיסורי קחשיב וניחא גם לדידיה ואם כן לרש"י אין ראיה לזה אבל להתוס' מוכרח ע"כ כמש"כ ועי' בחידושי ריטב"א שהביא דיש גורסים בתירוצא של רב אשי מידי חטאות קתני אלא לאוי או איסורי קתני ולהך גירסא מתרץ ר"א דלענין מלקות הוא דחל ואין להוכיח מגירסא זו ההיפוך מסברתנו דהיאך חל הא הוי קל על חמור אלא על כרחך דסבירא ליה דיש חומר בשבת הא דהוי מומר לכל התורה וס"ל ע"כ דהוי משום עבירה דשבת דזה אינו דהא י"ל לפי' גירסא זו דהטעם דחל כמש"כ הריטב"א דס"ל דשם שבת חשיבא ג"כ חמור משום דיש בה מלאכות שחייב עליהן סקילה וגם דהא י"ל דלגירסא זו לא ס"ל הך כללא שכתבו התוס' דכ"ע מודים דכולל לא חל בקל על חמור וס"ל דאיכא מ"ד דס"ל כולל גם בקל על חמור דהרי עיקר הוכחת של התוס' להאי כללא הוא מהא דפריך כאן והאר"י הבער' ללאו יצאת ולפירש"י דפריך משום דס"ד דחטאת הוא דמחייב ליה הא שוב ליכא ראיה כלל לזה ושפיר משני ר"א דחל לענין מלקות הן אמת ראיתי בחידושי ריטב"א הביא עוד סמוכין לסברא זו של התוס' דקל על חמור לא חל וז"ל מידי חטאות קתני או לאוי קתני ואמאי ק"ל לר"א דלא לתני לאוי כו' ונ"ל דאיהו סבר כו' דהוי ליה איסור זרות חמור שהוא במיתה והבערה ליכא אלא איסור לאו ואין איסור חל על איסור חמור אלא בקדשים כדאיתא בכריתות ד' כ"ג ובקידושין פ' בתרא ושוב הביא להגירסא השניה דר"א משני לאוי קתני וכ' ולהאי פירושא אע"ג דבעלמא אין איסור קל על איסור חמור שאני הכא כיון דיש שם שבת בדבר זה חמור חשיב ליה הרי דהביא עוד ב' סוגיות דמבואר דקל על חמור לא חיילא אמנם לא זכיתי להבין ראיותיו דבקידושין דף ע"ז איתא דכה"ג שבא על אחותו אלמנה אינו חייב משום אלמנה ואמר שם דאתי' גם כרבנן דפליגי על ר"ש וס"ל דאיסור חל על איסור ה"מ בחמור על קל אבל קל על חמור לא ומכאן הא אין ראיה לזה דהרי אלמנה על אחותו הוי מוסיף ולא כולל וכמש"כ התוס' שם בקידושין ד"ה פרט דניתוסף בה איסור לגבי כהן משוח מלחמה וכן כתבו התוס' בכריתות דף כ"ג בד"ה ומי וכן כתב